חטופה פרק 20- אמפתיה

הפרק מוקדש לשנהבה שהתחננה להקדשה ולא יכולתי לסרב לבלופ שלה.
——————-

-נקודת המבט של רועי-
״יש לי תיק חדש בשבילך…״ אבא שלי אמר ונאנחתי בעצבנות, שכחתי שאני נמצא בעסק הזה מאז שרוני הגיעה אליי, התרגלתי אליה.
״אבל הפעם זה יהיה תיק טיפה שונה.״ הוא אמר והחליק את תיק עשוי קרטון, פתחתי אותו ופערתי את עיניי.
״אתה לא רציני.״ צחקתי בקולי קולות והושטתי לו את התיק בחזרה.
״אוהו אתה לא יודע כמה אני כן.״ הוא זרק בחזרה והושיט לי שוב את התיק, הבטתי בו במבט כועס.
איך אני הולך לעשות את זה לעזאזל?
~~

-נקודת המבט של רוני-
״רוני אני צריך את העזרה שלך!״ רועי נכנס לבית וקול טריקה של דלת נשמעה, קמתי מהכיסא שבו אכלתי את ארוחת הצהריים שלי, מלאה בתהיות ומחשבות על המשך החיים שלי, ועל אתמול.
״מה קורה?״ קראתי, קולי הדהד והתקדמתי עד שראיתי אותו שולף את האקדח שלו ומניח אותו על השולחן, הוא הסתובב ושפתו התחתונה הייתה חתוכה ודם מילא אותה, גם הגבה שלו נפתחה ונשימתי נעצרה מהבהלה.
״רועי,״ אמרתי בבהלה. ״מה קרה לך?״ שאלתי ונגעתי בפניו החבולות, דם לכלך את אצבעותיי והוא אחז בפרק ידי בעדינות.
״אבא שלי, תיק חדש.״ הוא אמר ושיחררתי את ידי מאחיזתו, נועצת בו את מבטי, מישהי חדשה תגיע לכאן?
״אתה הרסת חיים לעוד מישהי? לרגע שכחתי מי אתה.״ אמרתי בכעס וזרקתי את ידי באוויר, חוזרת למטבח ושוטפת את ידיי, מרטיבה חתיכת בד וחוזרת לרועי שלא היה על כדור הארץ.
״אתה כזה מפלצת!״ צעקתי עליו והוא לא התייחס.
התחלתי לנקות את הדם מפניו וכשהגעתי לפצע לחצתי עליו והוא נאנק, כעסתי שעוד מישהי תהיה רחוקה מהחיים שלה, ואולי תתפוס את המקום שלי כאן.
רועי מצץ את שפתו התחתונה ובעזרת ידי הוצאתי אותה מפיו, שפתו הייתה לחה ועדיין מדממת, הנחתי את הבד הרטוב והמגואל בכתמי דם על שפתו, מביטה בו כמה שניות.
״איפה היא?״ שאלתי בקרירות.
״אין שום היא.״ הוא אמר ושלף מזרק משומש מכיסו האחורי, זורק אותו בפראות על הקיר, הבטתי בו בפחד וניסיתי לחשוב למה התכוון כשאמר מה שאמר.
״יש הוא.״ אמר לבסוף והביט בי, עכשיו הבנתי מאיפה כל החבלות האלו על פניו.
~~

״הי,״ אמרתי בלחישה כשנכנסתי למחסן, אור עמום האיר את החדר ובקצהו, כנגד הקיר ישב אדם, על פי מבנה גופו יכולתי להסיק שהוא בגילו של רועי, פניו היו קבורות בין ברכיו והן היו משופשפות.
״אני רוני.״ הצגתי את עצמי והנחתי את ידי על חזי, שיערו הבלונדיני המלוכלך היה פרוע והוא סוף סוף הרים את פניו, שפתו היה חתוכה בדיוק כמו של רועי, התקדמתי אליו והתיישבתי מולו על ברכיי, מסיטה את שיערו מפניו, עיניו הירוקות היו קרירות וריחמתי עליו, אני הייתי בדיוק איפה שהוא היה.
״סער.״ הוא אמר בקול מחוספס, הגשתי לו מים והוא שתה אותם בשקיקה, על צווארו היה סימן של מחט, עשיתי אחד ועוד אחד, המזרק שרועי הוציא מכיסו, הסימן שעל צווארו.
״אתה רעב?״ שאלתי והוא לא הגיב, אלא רק נשכב על רצפת הבטון הקרה והקשיחה.
״משהו מיוחד, צמחוני טבעוני?״ המשכתי, מנסה להתחבב עליו.
״אני נראה לך כמו אחד שאוכל דשא?״ הוא שאל בארסיות והידקתי את לסתי במבוכה והשפלה, לא כעסתי כי הבנתי את המצב שלו.
״אני הולכת להביא לך משהו לאכול, חכה כאן.״ אמרתי וקמתי ממקומי, מתקדמת לעבר היציאה.
״נראה לך שיש לי לאן לברוח?!״ הוא צעק וקפאתי, רציתי לפרוץ בבכי ולצעוק לו בחזרה שיעבור את מה שאני עוברת ואז נראה אם הוא יוכל לדבר.
״לא. אין לך לאן לברוח, אתה בדיוק כמוני, כלוא פה, אז ברוך הבא לגיהנום של רוני אליסון גריי.״ אמרתי בקרירות, יורקת את מילותיי בכעס, פניו נרפו והסתובבתי בחזרה.

״איפה הוא ישן לעזאזל?!״ צעקתי על רועי שישב בנינוחות, צופה בקרב איגרוף מטופש כשבידו כוס וויסקי.
״במחסן.״ אמר בפשטות ומשך בכתפיו, פערתי את פי ולקחתי את הכוס מידו, הולכת למרפסת וזורקת אותה, היא נחתה על האדמה הקשיחה והתנפצה לרסיסים.
״מה את עושה?!״ רועי יצא אחריי בצעקות והסתובבתי אליו, נועצת בו מבט קדחתני.
״משיגה קצת תשומת לב,״ השבתי. ״עכשיו, איפה סער הולך לישון?״ שאלתי בשנית והנחתי את ידיי על מותניי.
״תקשיבי רוני, את לא הולכת לנהל לי פה את העניינים.״ רועי התעלם משאלתי ודחף אותי מעט, מעדתי לאחור וניסיתי לייצב את עצמי בחזרה.
״את סך הכל זונה קטנה שאני מציל לה את התחת.״ אמר בגועל ודחף אותי שוב, רגלי דרכה על מפתן הבריכה ומילותיו פגעו בי, פגעו חזק כל כך עד כדי כך שדמעה ירדה מעיני.
״זונה שאם אני רוצה אני עכשיו הולך להרוג את מבינה?״ הוא שאל וצמצמתי את עיניי, נכנסתי לבית, מרימה את האקדח מהשולחן וחוזרת בחזרה לבחוץ.
״קח!״ צרחתי ודחפתי לו את האקדח, נעמדתי מולו.
״תירה בי! קדימה!״ המשכתי לצעוק, חסרת פחד, הוא כיוון אליי את האקדח והניח את ידו על ההדק, עצמתי את עיניי בחזקה וניסיתי לשחזר כמה רגעים יפים בחיים שלי, שנייה לפני הסוף.
קול יריה נשמע וקיבלתי פיק ברכיים, התמוטטתי והתחלתי לבכות, אני עדיין בחיים, ראיתי את רועי ואקדחו היה מכוון לאוויר.
״את יודעת שאני לא הולך להרוג אותך, לא עכשיו ולא אף פעם.״ הוא אמר ונכנס לבית, ישבתי שם עוד כמה דקות, ממשיכה לבכות.
~~

״אני מצטערת שהתעכבתי.״ גמגמתי והגשתי לסער את הצלחת שעליה היה מונח סנדוויץ׳ מאולתר.
״זה בסדר, אני מצטער על ההתפרצות של מקודם, אני פשוט לא מבין מה קורה פה, או למה אני פה.״ הוא אמר בהתנצלות וגירד את שיערו בבלבול.
״תן לי להסביר לך, אחד ההורים שלך הסתבך עם העולם התחתון, אתה תגור כאן עד שהם יחזירו את הכסף, אני מנסה להשיג לך מקום נורמלי לישון.״ הסברתי לו והתיישבתי לידו, מגישה לו כוס מיץ תפוזים, הוא הודה לי ושתה ממנה מעט.
״אף אחד מההורים שלי לא מסובך עם העולם התחתון.״ הוא אמר בכעס וגיחכתי בזלזול.
״זה בדיוק מה שאני חשבתי על אבא שלי, ועכשיו הוא בקבר.״ אמרתי בכעס מסווה, פניו של סער התאבנו, חיבקתי אותו חזק והרפיתי.
״אתה תצטרך את החיבוק הזה, אני אגיע עוד חצי שעה לראות מה שלומך.״ הודעתי לו וקמתי ממקומי, יוצאת וסוגרת אחריי את דלת הפלדה, נועלת אחריי.

״רוני!״ רועי קרא לי שנייה לפני שנכנסתי לחדרו, צעדתי לאחור עד שראיתי אותו בזווית עיני, שכוב על הספה כשבקבוק חצי ריק של ג׳ק דניאלס על השולחן.
״אני צריך מסאז׳.״ הוא אמר בפינוק וקימטתי את מצחי, הבן אדם עמד מולי לפני רבע שעה עם אקדח מולי ובהצהרה ברורה שאני לא יותר מזונת השעשועים שלו.
״קדימה אהובתי, השרירים שלי לא יחכו עוד הרבה זמן.״ הוא דירבן אותי בגסות ופשט את חולצת הטי שירט שלו, בלית ברירה התקדמתי אליו והתיישבתי על גבו התחתון, התחלתי לעסות את גבו, משחררת את הכעס שהצטבר בתוכי אל תוך גבו.
״גאד רוני.״ רועי אמר בהנאה וחשתי אי נוחות קלה.
״זה נשמע כאילו אנחנו עושים סקס.״ אמרתי ברצינות והוא צחק, ניצלתי את הפרק זמן הקצר בו הוא משועשע והחלקתי את ידיי במעלה גבו, נשכבת עליו.
הצמדתי את לחיי ללחיו וליטפתי את זרועו החסונה והמקועקעת.
״היה לי כיף לישון איתך אתמול.״ מלמלתי, מפתחת מניפולציה קטנה בכדי לסדר לסער מקום נורמלי שישן בו, ולא על רצפת בטון קשיחה.
״מה יש רוני?״ הוא קטל אותי ונאנחתי, אחד המתאגרפים בטלוויזיה הטיח את אגרופו בפניו של מתחרו התשוש והוא נפל על הרצפה, נוק אאוט.
״אני רוצה שסער ישן בחדר שלי.״ ביקשתי והמשכתי ללטף את גבו, המחשבה שסער ישן בחדר שצבוע בורוד עדין והמיטה מוצעת בסדינים בתבע ורוד בייבי קצת הצחיקה אותי, אך בלעתי את הצחקוקים שלי ושמרתי על קור רוח.
״ואיפה את תשני?״ הוא שאל ומשכתי בכתפיי בתמימות.
״במחסן.״ אמרתי בקלילות, כאילו זה לא מפריעה לי, למרות שידעתי שהוא לא יתן לי לישון במחסן.
״אין מצב.״ הוא קבע והסתובב תחתיי מרים אותי ממנו ומתרומם למצב ישיבה.
״בבקשה.״ אמרתי ועשיתי פרצוף חמוד, נעצתי את סנטרי בכתפו וחיבקתי את בטנו החשופה והמוצקה.
״למה כל כך אכפת לך ממנו?״ הוא שאל כלא מבין ועיקם את פרצופו.
״אני פשוט, מזדהה איתו.״ השבתי ומבטו התרכך, הוא נאנח ופתח את פיו בכדי לדבר.
״תשני איתי הלילה הזה, מחר נראה כבר מה לעשות.״ הוא מצא פשרה שעליה חשבתי ולחצתי בסמוי עליו, הקרב נגמר בניצחון למטופש עם המסיכה האדומה ורועי קם מבלי להסתכל לאחור.
~~

״תודה.״ סער אמר וחייך חיוך קטן כשהראיתי לו את חדרו לזמן הקרוב.
״אני מקווה שאתה אוהב ורוד.״ אמרתי וצחקקתי, הוא גיחך וחיבק אותי, חיבקתי אותו בחזרה.
אני לא יודעת איך נקשרנו מהר כל כך, הרגשתי הזדהות עם המצב שלו, חוסר ביטחון, כעס על ההורים, כעס על העולם ושנאה מוזרה כלפי רועי.
אבל ההבדל בין שנינו הוא שאני לא שונאת את רועי.

״הי.״ אמרתי בשקט כשנכנסתי לחדרו של רועי, יבשתי את שיערי בעזרת המגבת ומשחק כדורסל הוקרן על מסך הטלוויזיה הגדול.
רועי עמד מול הטלוויזיה וניסה לסדר משהן עם הסאונד שנדפק לרגע, וכשהצליח הוא נשף בהקלה ופשט את חולצתו ואת מכנסי הטרנינג, נותר בבוקסר.
התביישתי להיות טיפה עם רועי בחדר מאחר והפיג׳מה שלבשתי חשפה מעט מהחזייה שלי, אך ניחמתי את עצמי בכך ששנינו הולכים להיות תחת שמיכה והוא לא יחוש בכך.
״את באה?״ הוא שאל בחיוך ונכנס תחת הפוך הגדול והמזמין, זרקתי את המגבת עליו והלכתי לעברו בקופצניות, מתיישבת עליו כשכל רגל שלי בצד אחר של גופו וחיבקתי אותו חזק.
״תודה, אתה לא יודע כמה זה חשוב לי שנתת לו לישון בחדר שלי.״ אמרתי ומחצתי את לחיי לבטנו, הוא זרק את המגבת על הרצפה ותפס במותניי, מעלה אותי לגובה פניו.
״אחרי שהרסתי לו את החיים? זה המעט שאני יכול לעשות בשבילו הוא אמר בכנות ורכנתי בכדי לנשק את לחיו.
נכנסתי תחת הפוך ורועי חיבק אותי.
אם אנשים מהצד היו מסתכלים עלינו הם בטח היו חושבים שאנחנו חברים, או נאהבים, לא חוטף ונחטפת.
״הגעתי למסקנה שאתה לא מפלצת, אתה סך הכל קרבן של אבא שלך.״ הרמתי את מבטי וליטפתי את לחיו שבצבצו עליה זיפים דוקרניים.
״את לא כזו נוראה, את סתם קורבן של רועי.״ הוא אמר והנדתי בראשי בביטול.
״אני לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל,״ התחלתי לומר ולרגע השתהיתי.
״החטיפה הזו היא בין הדברים הכי טובים שקראו לי.״ המשכתי והבטתי בעיניו, דמעה של כאב נפלה על חולצתי ורועי מיהר למחות את שביל הרטיבות שהיא השאירה.
״אני מצטער על כל מה שקרה היום, הירייה, המילים הקשות, הדחיפה, היה לי יום לא טוב כמו שאת רואה, סער הזה לא פראייר,״ אמר וחייכתי בהבנה. ״אני שמח שאנחנו בסדר.״ הוא הוסיף וחייך חיוך צדדי קטן, אנחנו לא בסדר.
״אנחנו הרבה יותר מבסדר.״ תיקנתי אותו וריפרפתי את שפתיי על שלו ברכות, כאילו מבקשת את רשותו, הוא תפס בי והניח אותי עליו, אוחז בפניי ומצמיד את שפתיי לשלו בחזקה.
הוא משגע אותי מהיום הראשון שהגעתי לכאן, כל יום אני מרגישה קרובה יותר אליו, ואני אוהבת את זה.
״מה ליאן הייתה אומרת על זה?״ שאלתי אל תוך הנשיקה ולקחתי אוויר.
״היא סתם זונה ששילמתי לה קצת יותר.״ הוא אמר בגיחוך והצמיד את שפתיו לשלי בשנית, העברתי את ידיי על בטנו והוא אחז בישבני, חופן אותו בשתי ידיו.
״אני לא הולכת לעשות איתך סקס היום.״ פוצצתי את הבועה שהוא ניפח לעצמו.
״שיט!״ הוא קרא וצחקתי, הנחתי את ראשי על כתפו וכל כמה שניות קמתי בכדי לנשק את שפתיו הממכרות שוב ושוב.
״סוף סוף את לא שיכורה מהתחת.״ הוא ירד עליי והכיתי את בטנו בעוצמה שלא הזיזה לו.
״זה מוזר מה שהולך בנינו.״ אמרתי ובהיתי בנקודה בקיר.
״לגמרי, את האמת אני בכלל לא אוהב אותך.״ הוא הסכים איתי והוסיף, לא הרגשתי כאב כשאמר זאת בגלל שגם אני לא אהבתי אותו.
״גם אני לא.״ אישרתי והוא ליטף את גבי התחתון.
״אז מה קורה לנו?״ שאלתי באי הבנה והרמתי את ראשי.
״נצטרך לחכות בכדי לראות.״ ענה והנהנתי בשפתיים חתומות.

זה היום הכי מוזר שהיה לי בחיים, אני פוגשת מישהו חדש מזה שישה חודשים, רועי מכוון אליי אקדח אבל לא הורג אותי ואחרי כמה שעות אנחנו מתנשקים.

כבר אמרתי שזה היום הכי מוזר שהיה לי בחיים?