חטופה פרק 25- שנייה לפני הסוף

דלגו לרציתי להוסיף אחרי שתסיימו לקרוא <3
מאחלת שיתקעו מברשת שיניים בתחת למי שמדרג אחד ולא מסביר לי מה הטעות בסיפור שלי.
~~

-נקודת המבט של רועי-
״אני חכם ועצרתי בצד.״ אמרתי וגלגלתי את האקדח על ידי.
״איפה היא?״ אורי שאל והוריד את משקפי השמש השחורות מעיניו.
״איפה מי?״ שאלתי בטיפשות למרות שידעתי טוב מאוד למי התכוון.
״הזונה שלך.״ אמר וזקף את סנטרו לעבר המכונית, שמרתי על קור רוח מבחוץ, מצמצם את עיניי בקשיחות ובוער מבפנים על הכינוי המגנה שאורי הדביק לרוני.
״הזונה שלי איתי, למה אתה שואל?״ הודעתי לו כאילו זה לא היה ברור מאליו, התחכמויות תמיד עצבנו את אורי.
״הבוס שאל.״ הוא אמר באיפוק שנראה לעין.
״לאבא שלי אין ביצים בכדי לבוא ולהתעמת איתי בעצמו?״ שאלתי והרגשתי שאני מתחיל להתעצבן על כך ששלח את אורי, עם אקדח, אני בכל זאת הפאקינג בן שלו.
״היו לו כמה דברים לעשות.״ אורי השיב תירוץ מטומטם, כאילו הגן על אבי שיושב שם וצוחק עליו מלמעלה.
״טוב זה קצת מעליב שהוא שולח מישהו כמוך.״ אמרתי בהתגרות והשפלתי את מבטי לאקדח השחור שבו למדתי להשתמש מגיל שש עשרה, מהיום בו הפסקתי ללמוד בבית הספר, מהיום בו התחלתי ללמוד להיות רוצח.
אני לא זוכר כמה הרגתי, הם לא היו מאות אך הם גם לא היו אחדים, הרגתי כמה עשרות.
בעשיריה הראשונה התייסרתי והתמלאתי ברגשות אשם על כל אדם שכדור ננעץ בלבו או בכל חלק אחר בגופו ורוח החיים יצאה ממנו.
בעשיריה השנייה הלב התכווץ במעט כאב למראה העיניים הריקניות ולגוף שפלט דם והחל מתקרר בכל רגע ורגע.
בעשיריה השלישית הלב שלי כבר דפק כמו שצריך אך הראש אמר שחבל על הבן אדם, שהיה אמור להיות לו עתיד.
בעשיריה הרביעית הלב והראש היו ריקים ממחשבות, לא הציק להם שנטלתי חיים אך זה גם לא היה יום רגיל.
ובעשיריה החמישית? בעשיריה החמישית הלב שלי דאג להזרים דם לכל חלקי הגוף בזמן שהראש שלי התעסק בקרב האגרוף שאני מפספס בגלל האיש ששוכב מולי מדמם.

״כמו שזכור לי השארתי אותך עם חתך שגרם לך לשתוק,״ הוא החזיר בחיוך מדדי ויהיר. ״הוו אני רואה שיש לך מזכרת ממני.״ אמר ובשלב הזה הוא כבר צחק, הוא התכוון לצלקת שנשארה בלחיי, זאת שרוני תמיד אהבה לגעת ולנשק.
״אתה יודע הזונה שלי חושבת שזה סקסי.״ אמרתי בשחצנות והעברתי את אצבעי על הצלקת.
שנאתי לקרוא לרוני זונה, אבל אני עדיין צריך לשתוק ולא להסגיר את מה שיש בנינו.
״אז הזונה שלך מפגרת.״ אמר ונאנח, מתיישב על קדמת הג׳יפ בזמן שאני נשען על הצד האחורי של הג׳יפ שלי.
״הזונה שלי גם טובה במיטה.״ התגריתי בו עוד יותר, יודע שהוא לא נגע בבחורה כמה חודשים מאז שאבא שלי הפיל עליו את התיק של הבחורה מהדרום.
״מה הוא רוצה ממנה?״ שאלתי בקשיחות, ניגש לעניין, יודע שאורי לא בא לכאן לשחק איתי קלאס.
״הוא רוצה אותך חזרה בעסק ואותה מתה.״ הודיע וצחקתי צחוק מזויף.
״אני לא מתכוון להרוג אותה.״ הודעתי לו את המובן מאליו.
״אז אני מתנדב במקומך.״ הציע בציניות וירד מקדמת המכונית שלו, עדיין נשאר במקומו.
השיחה הזו הייתה כל כך מאופקת בידיעה שבעוד כמה דקות האקדחים יטענו וכדורים יעופו.
״שלא תעז.״ סיננתי מבין שיניים חשוקות והוא חייך בארסיות.
~~

-נקודת המבט של רוני-
ישבתי שם כשברכיי מקופלות לבטני ואני קובעת לעצמי בלב לא להילחץ.
״אל תבכי רוני, הוא יצא מזה!״ אמרתי לעצמי בקול, משכנעת את עצמי.
״תירגעי כבר תירגעי!״ פקדתי על עצמי וכססתי את ציפורניי בלחץ.
הדבר האחרון שאני רוצה זה את רועי מת, אני אוהבת אותו, אני כל כך אוהבת אותו, אני כועסת על עצמי שהבנתי את זה כי הוא הולך לקראת המוות, ואני יודעת את זה.
דמעות הציפו את גרוני וסללו דרך אל עיניי.
״אל תבכי!״ צעקתי על עצמי ובלעתי את הדמעות, מחכה לשובו של רועי.
~~

-נקודת המבט של רועי-
״אני רואה שמישהי שם נלחצת.״ אורי אמר כששמענו את רוני צועקת על עצמה.
״טוב כשהסקס הכי טוב שלך הולך להתעמת עם מישהו שאוחז באקדח זה קצת מלחיץ.״ אמרתי והוא נעץ בי מבט זעוף.
״אתה קצת עף על עצמך אתה לא חושב?״ הוא שאל והטה את ראשו לצד.
״אתה קצת מדבר כמו כוסית אתה לא חושב?״ שאלתי באותה הנימה המעוצבנת והטיתי את ראשי לצד, בדיוק כמוהו.
״טוב נמאס לי מהבולשיט הזה!״ הוא קרא והחזיר את ראשו למצבו הקודם, מתקדם שני צעדים ועוצר כשכיוונתי את האקדח אליו.
״למה?״ אמרתי בקול נעלב. ״היה לנו כל כך נחמד.״ הוספתי וטענתי את אקדחי.
״רועי, זוז ותן לי לסיים את העניין איתה, אבא שלך אמר שאתה יכול לחזור לעסק למרות הכל.״ הודיע והנדתי לראשי בשלילה, הנעתי את ראשי באטיות מצד לצד כשחיוך קטן נסוך על פניי.
״תגיד ל״אבא שלי״ שהוא יכול ללכת להזדיין.״ אמרתי בנינוחות קטלנית ואורי החל להתחמם.
"אל תדבר עליו ככה, זה אבא שלך!" הוא צעק עליי והרמתי את אצבעי השלישית.
"זה מה שאני שם על אבא שלי!, צעקתי גם אני והוא התחמם, מהדק את לסתו.
אורי שנא שאני מדבר על אבא שלי בזלזול שכזה, הוא אהב את אבא שלי, אולי בגלל שאבי התנהג אליו יפה ואולי בגלל שהוא התנהג אליו כמעין בן שני, הוא ממש אהב את אורי, עד כדי כך שהוא הסכים לו להיכנס לעסק המלוכלך הזה רק השנה בכדי שלא יפגע או יהרג, אני שנאתי את היחס המועדף של אבא שלי לבן שהוא בכלל לא שלו.
"לך לעזאזל, אתה ואבא שלך!"צעקתי ואורי הרים את אקדחו, ישרתי את ידי ועמדנו כך שנינו.
שני החברים הכי טובים, אלו שגדלו ביחד ועשו הכל ביחד, עומדים אחד מול השני עם אקדחים טעונים.
"תוריד את האקדח." פקדתי עליו בנימה מאופקת ויחסית רגועה, והוא צקצק בשלילה.
"תחשוב לרגע עלינו בתור חברים, לא עליך ועל אבא שלך, תיזכר בזה לרגע ובבקשה תן לי ולרוני ללכת." ביקשתי ממנו והוא צחק צחוק מאולץ.
"מי עכשיו מדבר כמו כוסית?, הוא שאל והתחלתי להתרגז, באמת שהתחלתי להתרגז.
הבטתי בעיניו והוא בשלי. ואחרי שנייה נשמעה ירייה.