חטופה פרק 8- אורי

המשך הלילה עבר בסדר, החברים שלו צחקו בניהם, השתייה זרמה כמו מים ורועי היה שיכור עד כדי כך שזה לא היה נעים.
הוא חיבק אותי מהצד במשך כל הערב, לא במובני חיבה אלא כאילו ניסה להראות שאני חפץ או רכוש שלו, לפעמים הוא ירד עם ידו מעט ונגע לי בקימורי החזה, השתדלתי לא לזוז או לבלוט יותר מדי, עניתי בקצרה כששאלו אותי שאלות, השפלתי את מבטי כשהחברים שלו בהו בי וסירבתי בנימוס כשניסו לדחוף לי משקאות אלכוהוליים.
״אז רוני, איך זה לחיות עם רועי״ אורי שאל ונעץ את מרפקו בקטנה בצלעותיו של החבר השני בכדי שיסב אליי את תשומת ליבו, לא הרגשתי בנוח וגם לא ידעתי מה לענות בדיוק, הוא צוחק עליי?
״בסדר״ אמרתי בשקט, לא מפרטת יותר מדי, רועי פרץ בצחוק שיכור והניע את ידו על זרועי מעלה, מטה.
״היא מתה עליי, שמלה אחת אתה מביא לה וקנית אותה״ הוא אמר מתחיל לא רק לשתות כמו שיכור אלא גם לדבר כמוהו, רציתי לקום ולצעוק שזה לא נכון ואף שמלה שבעולם לא תקנה אותי, אבל אם הוא עצבני כשהוא צלול אני לא רוצה לדעת מה קורה כשהוא שיכור.
״נכון רוני? את אוהבת ששולטים בך״ הוא פנה אליי בקול מגעיל ושיקע את אפו בין תלתליי, מסניף את שיערי ומשחיל את אצבעותיו תחת כתפיית החזייה שלי, החברים שלו בהו בנו בחיוך בזמן שרועי כבר ירד עם ידו השנייה לכיוון התחת שלי.
״שאלתי אותך שאלה!״ הוא קרא וצבט את התחת שלי, בלעתי זעקה קטנה והנהנתי, החברים שלו התפקעו מצחוק חוץ מאורי שהביט בנו ברצינות, שותה מהכוס שלו ושותק, עיניו הכחולות תפסו את עיניי ולרגע לא הרגשתי את מגעו הנורא של רועי, הוא הסיט את מבטו ממני והסתכל על רועי השיכור.
״דיי!״ אורי צעק ורועי הפסיק את עיסוקיו בי.
״מה יש לך?״ רועי אמר וצחק צחוק חצי מבוהל.
״חשבתי שאבא שלך אמר שאסור לך לגעת בה״ הוא ניסה להיחלץ מהבור אליו נקלע, רציתי להודות לו שככה הוא מנסה להוציא אותי מזה, רציתי להודות לו על כך שאכפת לו.
מהצד אורי נראה בן אדם לא טוב, זאת אומרת פלרטטן כזה, אחד שלא אכפת לו לדפוק אותי ובטח שלא לראות אותי במצב הזה עם רועי, אבל הופתעתי כשהתנגד למעשיו של רועי בזמן ששני החברים שאיני ידעתי את שמם נהנו מזה.
״אתה יודע מה אני שם על מה שאבא שלי אמר״ הוא אמר במעט עצבנות וחזר להתעסק בי, מטייל עם ידו לבטני ומתחיל לנשק את צווארי, הוא שתה יותר מדי.
״רועי, תפסיק, בבקשה״ אמרתי בביטחון אך בתוך תוכי רעדתי, ידעתי שהוא לא יפסיק אבל שווה לנסות, עשיתי כמה תזוזות קטנות שמראות שאני לא רוצה שיגע בי.
״תשתקי״ אמר בקרירות וחזר לנשק את עורי, עצמתי את עיניי, מתפללת שהוא לא יגע בי מול כל החברים שלו ובמיוחד התפללתי שלא יגע בי בכלל.
רועי כבר לא היה איתי במגע, כאילו נתלש ממני, פקחתי את עיניי וראיתי את אורי מושך אותו ממני.
״הבחורה אמרה שהיא לא רוצה שתיגע בה״ אמר אורי ושיחרר את ידיו מרועי ההמום והשיכור, חייכתי חיוך קטן בכדי להודות לו, הרגשתי מפוחדת מעט אך זה נעלם במהרה כשאורי משך את רועי ממני.
״אבא שלך לא ישמח לדעת שאתה נוגע בחטופות״ אורי אמר בחיוך ורועי נעמד מולו עצבני, שני החברים האחרים נעמדו, המומים מקרב האחים שמתקיים בחדר.
״אבא שלי לא ידע מזה״ רועי אמר בבטחון ואורי הטה את ראשו לצד בהתגרות, קופץ את ידיו לאגרופים ומרפה לאחר שנייה.
״אה באמת?״ שאל בהתגרות ורועי הבין את המסר.
״אם אתה לא תסתום את הפה המזוין שלך אני נשבע לך שהיום אתה תיקבר״ רועי איים בקשיחות והוריד בצווארו בלט, נעמדתי מפוחדת בצד צופה בחוטף שלי רב עם החבר הטוב שלו שלא מכיר אותי בכלל ומנסה להגן עליי.
״אני מזכיר לך שלא רק אתה בעסק הזה, אתה אולי גר איתה אבל אין לך שום זכות לגעת בה״ אורי התחיל להתחמם, לא הבנתי כשאמר ״אני מזכיר לך שלא רק אתה בעסק הזה״ הוא גם יודע שנחטפתי? הוא חלק מזה? למה הוא מגן עליי בכלל?, המון שאלות התרוצצו בראשי.
״אל תנהל לי את החיים״ רועי אמר בעצבנות ואיגרף את ידיו.
״אני לא הולך לדפוק את העניינים בנינו כשאתה שיכור״ אורי מחק את החיוך מפרצופו והתקדם צעד אל רועי, שני החברים האחרים מיהרו להסתלק ולי לא נותרה ברירה אלא לעמוד בצד ולפחד.
״גם כשאני שיכור אני יכול למחוק אותך מעל האדמה בלי להתאמץ״ רועי אמר במלוא הביטחון, הוא התנודד מצד לצד עקב היותו שיכור, אני חייבת להתערב לפני שיקרה משהו.
״אורי?״ שאלתי מפוחדת, עיניו של אורי נישאו אליי בזמן שרועי עדיין נעץ את מבטו בו.
״בבקשה תפסיק, אני אסתדר״ אמרתי בלחישה, שריריו של אורי נרפו והוא נראה נינוח יותר, הוא שלח אליי חיוך ניחומים קטן ושלף את המפתחות לרכבו מהכיס, חייכתי אליו חזרה בקטנה והוא הלך לדלת הכניסה.
״זה עוד לא נגמר״ אורי סינן לרועי בארסיות ויצא מהבית, רועי חיזק את אגרופיו ונראה כאילו בכל רגע שיבוא הוא עלול לרוץ לעבר רועי ולרסק אותו, אבל לא, הוא פשוט עמד שם.
שקט שרר בחדר ורועי עדיין נעמד במקומו שלו ולא זז, עיניו נעוצות בדלת הסגורה ורק קול מנוע הרכב של אורי נשמע מתרחק מהמקום, ניסיתי ללכת לחדרי בצעדים קטנים ומפוחדים מבלי לתפוס את תשומת ליבו, עברתי על פניו והוא עדיין בהה בדלת.
״רוני״ הוא אמר בקול שקט אך תקיף, נעצרתי והרמתי את ראשי אליו.
״מה?״ צייצתי והוא הסתובב אליי, מתקרב בצעדים גדולים ומאיימים ואני התרחקתי בצעדים קטנים ומפוחדים, גבי נתקע בקיר כמו כמה שעות לפני כן והוא חסם אותי משני הצדדים.
״מה את מנסה לעשות, אה?״ הוא שאל בקול מאיים ופניו התקרבו לשלי, ולא במחווה רומנטית, אלא במחווה מאיימת.
״אני לא עושה כלום״ אמרתי בתום והוא צחק בלעג, מפסיק לאחר שנייה ומסתכל עליי באותו המבט המאיים.
״לא עשית כלום?״ הוא שאל ברטוריות.
״לא עשית כלום, בגללך אני רב עם החבר הטוב שלי, כי את רוני הקטנה והמסכנה משחקת אותה סובלת״ אמר בזמן שהתעסק עם כתפיית השמלה שלי, הנשימות שלי האטו והתקשיתי לנשום מהפחד שיעשה לי משהו.
״ואחר כך רוני המלאך מבקשת שנפסיק לריב בטענה שתסתדרי, כמה נחמד מצדך״ אמר בציניות והרים את מבטו לשלי.
״השאלה האמיתית גריי, האם את באמת תסתדרי איתי?״ הוא שאל ופלט גיחוך תוך כדי, הוא מחץ את הקיר כאילו דמיין אותי במקומו, פניו התקשחו ולא ידעתי אם הוא שאל אותי באמת או סתם בציניות מגעילה.
״שאלתי שאלה!״ הוא צעק והתכווצתי, עצמתי את עיניו בחזקה ופחדתי לפקוח אותן ולראות אותו שוב, אז רק הנדתי בראשי לשלילה ובלעתי את גוש הדמעות שעלה בגרוני.
״ככה חשבתי״ אמר ושמט את ידיו מהקיר, מטיח את אגרופו בקיר בחזקה ועוזב לחדרו, כשוידאתי שהוא סגור ונעול בחדרו קרסתי כנגד הקיר והתחלתי לבכות.