חיבוק קטן, אהבה גדולה – פרק 4
בשלוש וחצי, כשהגיע אופיר להוסטל, חיכתה לו ליבי על הספסל בלובי, לצד קבוצת הילדים המציירים.
כשראתה אותו חייכה וקמה לקראתו.
"נו? יוצאים?" שאלה ליבי, ואופיר הושיט לה את ידו.
כשהם יצאו מההוסטל לכיוון היציאה ממנו, שמע אופיר קול מאחוריו.
"אופירי! לאן אתה הולך?" "שיט…" סינן והסתובב בעודו ממשיך להחזיק את ידה של ליבי.
"אופיר…" אמרה ורצה אליו קארין. "מה?…. לאן?…" שאלה.
"סתם, אנחנו הולכים לטייל. תכירי- קארין זו ליבי, ליבי זו קארין."
"נעים מאוד" חייכה ליבי והושיטה יד לעבר קארין. קארין לחצה את ידה ופנתה שוב לאופיר.
"ומי זו?" שאלה והצביע עליה.
"אני ליבי, ואני העבודה של אופיר לבית ספר" אמרה והסתכלה עליו.
אופיר האדים והרגיש שפניו נשרפות. 'לאן נכנסתי….' חשב והסמיק.
"מה, זו הילדה המעצבנת שספרת לי עליה?" שאלה במפתיע.
"כן…" סינן אופיר וחייך חיוך מבויש.
ליבי הסתכלה עליו במבט שהיה עשוי להרוג אותו, אילו רק היה יכול…
"טוב, אנחנו ממהרים, אז ביי" אמר ונשק ללחיה של קארין. תפס את ידה של ליבי שוב ושניהם צעדו לעבר תחנת האוטובוס.
"מי זו הילדה הזו?" מלמלה קארין ונכנסה ללובי ההוסטל.
************************************************************************************
"מה אמרת לה שאני?!" שאלה בעצבנות ליבי.
"אממ… אמ.. זה לא בדיוק כמו שזה נשמ…" "מה אמרת לה?!" שאלה שוב, בתקיפות.
"אה…." נאנח, "אז ככה, קארין היא החברה שלי, ומאז שאני מתנדב פה, אני כבר לא ממש אוהב אותה. האמת היא ש.." גמגם, "מה?" שאלה ליבי. "האמת ש…" אופיר הסתובב אליה והחזיק בידיה, "האמת שאני או…" "קדימה בוא!" קראה ליבי כשהאוטובוס הגיע ושניהם נכנסו לתוך האוטובוס.
"הינה, בבקשה, תנקב גם עליה" אמר אופיר והגיש את הכרטסייה שלו לנהג.
"מה זה הכרטיסייה הזו?" שאלה ליבי כשהתיישבו.
"מה? בחיים לא היית גם באוטובוס?"
"לא ממש… האמת היא שכן הייתי, אבל אוטובוס טיולים… וזה לא ממש נחשב.." חייכה והפנתה את ראשה לעבר החלון.
"מה רצית להגיד לי קודם?" אמרה אחרי כמה דקות.
"כלום… זה לא ממש חשוב עכשיו.." אמר וחייך לה. היא חייכה לו חזרה והפנתה את ראשה שוב לעבר החלון.
*************************************************************************************
"הינה!" אמר אופיר והצביע על המתקנים המבצבצים מעבר לכביש.
"מה? זה הלונה פארק?" שאלה.
"אה-הא!" קרא וחייך.
היא לא הסתכלה עליו. היא הייתה מוקסמת מהתחושה שסוף סוף תלך ללונה פארק.
כשהאוטובוס עצר, ליבי ואופיר ירדו והלכו כמה דקות.
כשנכנסו ללונה פארק, לא יכלה ליבי לסגור את פיה.
"וואו!" קראה, כמו ילדה קטנה שבאה בפעם הראשונה עם משפחתה.
"כן!" הוא קרא וגרר אחריו את ליבי.
"על איזה מתקן עולים קודם?" שאלה.
"מכירה אנקונדה?" שאל וחייך.
"שמעתי על זה פעם… איפה זה?" שאלה
"הינה כאן!" אמר והצביע לכיוון המתקן.
"או-אה!" לחשה, "זה מפחיד אותי…"
"טוב, בואי נלך לסוכריה"
"סוכריה?" שאלה.
"מה, גם על זה לא שמעת?" שאל במבט מופתע.
"האמת… לא…. זה מפחיד?" שאלה בחשש.
"את יודעת מה?" שאל-אמר ולקח את ידה.
"הואי נתחיל ממשהו קל… כמו הרכבת השדים…"
תגובות (1)
מקסים איזה חמודים הם משהוא:) תמשיכי=)