חיבוק קטן, אהבה גדולה – פרק 5 (חלק ג')

"ליבי? את פה?" שאל אופיר ודפק שוב על דלת חדרה.
"לא מצאת אותה כבר?" שאלה שני בקול פחות ישנוני, הפעם לבושה בג'ינס בהיר קצר וגופיית סבא שחורה עם נעליי 'אולסטאר' שחורות לבנות.
"לא… לא ממש…" אמר אופיר, "רגע, אמרת שהיא אמרה לך עליי דברים?" שאל.
שני היססה מעט ולבסוף רק אמרה- "אה-הא…"
אופיר נכנס והתיישב על המיטה של שני בעוד שני קוראת אחריו- "כן בטח אופיר! אתה מוזמן בשמחה להיכנס! בוא, בוא, כנס! אל תתבייש!"
אופיר חייך אליה חיוך ציני, שני החזירה לו חיוך.
"אז… מה היא אמרה עליי?" שאל
"שום דבר!" אמרה קארין והוציאה מתוך מקרר קטן כמו בבתי מלון בקבוק מים ומזגה לה לתוך כוס.
"מה שום דבר?" שאל אופיר.
"כמו שזה נשמע אופיר! שום ד-ב-ר-!, רוצה גם?" שאלה והצביעה על כוס המים.
"כן תודה" אמר והמשיך "אבל את אמרת בעצמך ש…"
"אז אמרתי! גם ככה אמרתי יותר מדיי!" אמרה שני ונתנה לו את כוס המים שלו.
היא התיישבה לידו ולקחה שלוק.
"מה?" שאל, -"כן…. מההפתעה שזה אתה, אז נפלט לי… לא הייתי צריכה להגיד את זה בכלל!…" אמרה.
"נו? שני… בבקשה בבקשה בבקשה…" התחנן אופיר.
"לא אופיר! לא לא ולא!" סירבה.
"נו? הינה אני מתחנן! זה חשוב לי!"
"אח…" נאנחה, "טוב, אבל עם מילה אחת מתגלגלת וליבי מגלה, אני הורגת אותך! זה ברור?!" -"כן"
אמר אופיר ולקח שלוק מכוס המים שבידיו."אז ככה…. היא ספרה לי שאתה מאוד חמוד על כך שאתה עוזר לה ככה, ותומך בה… היא מעריכה אותך על זה, וזה…" אמרה.
"ומה זה ה…'זה' הזה?" שאל אופיר.
"זה…. 'זה'!" אמרה וצזגה לעצמה עוד מים בכוס.
"אבל מה זה?"
"אתה לא מבין?!" שאלה טיפה עצבנית ואופיר ניענע את ראשו. "היא אמרה עלייך… עוד כל מיני דברים…"
"מה?" נחנק אופיר. שני מהרה להביא לו מפיות. הוא לקח אותן והחל לנגב את פיו, ולספוג את המים שנשפכו על חולצת בית-הספר שלו.
"טובים או רעים?" שאל, -"טובים, טובים…" הרגיעה אותו שני.
"מה? כאילו, 'וואו איזה חתיך אופיר! פשוט באלי לנשק אותו, לחבק אותו ול…" –"מה?! לא!!" קטעה אותו בצעקה שני, "היית מת שליבי תדבר ככה אל בחור!" אמרה ואחרי כמה שניות צחקה צחוק מטורף.
באותו הרגע נפתחה הדלת- "שן-שן, כבר קיבלת את ה…", כשהבחינה באופיר מהרה לצאת ואמרה רק- "טוב, לא חשוב ביי!"
"חכי רגע ליבי!" קרא אופיר וגרר את שני אחריה.
"ליבי, תפתחי לי בבקשה!" ביקש אופיר ודפק על הדלת.
"איפה שני?" שאלה –"אני פה!" קראה שני.
הדלת נפתחה וידה של ליבי תפסה בידה של שני וגררה ותה פנימה. הדלת נטרקה לפני שאופיר הצליח להיכנס, או לפחות לעצור אותה.
"מה ספרת לו?!" שאלה בזעם ליבי והושיבה את שני לידה על המיטה.
"כלום!" הכחישה שני. ליבי הסתכלה עליה במבט של- 'כן בטח! אני מאמינה לך!'.
"טוב… בסדר, אבל רק קצת! וגם לא כמוש אמרת! ו…"
"אבל שני! נשבעת!" –"כן! אבל הוא ממש אוהב אותך! סליחה, הוא מאו-הב בך! את לא רואה את זה?"
"סליחה? הוא אמר לי הוא אוהב אותי?" –"לא אבל…" –"אז מה את משקשת?"
"אבל ליבונת!" אמרה שני והושיבה שוב את ליבי, "אני ראיתי את זה! איך שהוא אובססי לגבייך! תפתחי את העיניים!"
"כן… בטח.." נאנחה ליבי.
"אה… בנות? אתן יכולות לפתוח לי? אני מרגיש ממש מטומטם כאן בחוץ!" קרא אופיר.
שני פתחה לו את הדלת.
"שן-שן, אכפת לך?" שאלה ליבי והצביעה לכיוון חדר האמבטיה.
"אה, טוב…" אמרה ונכנסה.
קול המפתח נשמע.
ליבי גררה את אופיר לכיוון המיטה, שרחוקה למזלה מן השירותים. "למה לא ספרת לי שיש לך חברה?" שאלה.
"אמ… כי.. אמ.." גמגם.
"מה?" שאלה שוב. -"טוב, כי…. באמת אהבתי אותה, אבל אז פגשתי אותך! וגיליתי שהיא בנאדם רע ומגעיל… ולא ידעתי איך להגיד לה את זה… או לך ו…"
"אז?" –"ליבי! תביני! קארין היא קנאית! היא לא יכולה להבין את זה שאני מדבר איתך יותר ממה שצריך! את מבינה?"
"כן…" נאנחה ליבי וצנחה על המיטה.
אופיר התיישב לידה.
"אמ… ליבונת? אופיר? אתם יכולים לסיים כבר עם ה-מה שזה לא יהיה-שלכם, ולהוציא אותי מפה? אני חושבת שהקלסטרופוביה מתחילה לפעול!" זעקה שני מחדר האמבטיה בקול היסטרי שהצחיק את אופיר וליבי כל כך.
"מה אתם צוחקים? תצילו אותי כבר!" צווחה.
"תירגעי!" אמרה ליבי ופתחה לה את הדלת.
"אה… ככה טוב יותר!" אמרה וחייכה חיוך גדול.
אופיר הביט בשעונו. "טוב… אני חייב לזוז…" אמר ויצא החוצה. ליבי יצאה איתו, גוררת את שני החוצה איתה.
"טוב ביי ליבונת" אמרה שני ונשקה ללחייה של ליבי. "ביי מאמי" אמרה ליבי והחזירה לה נשיקה.
שני סגרה את דלתה והשאירה את אופיר עם ליבי במסדרון החצי חשוך וחצי מואר מאור השקיעה שהציץ מהחלונות.
"טוב… אז… אמ… אני יודע שזה לא ממש רומנטי… אבל… אמ."
"מה?" חייכה ליבי.
אופיר נשען על הקיר, "רוצה, אמ… לצאת איתי מחר?"
"מה?" שאלה-צעקה ליבי. מופתעת.
"כן! רוצה לצאת איתי? אולי?" אמר וחייך חיוך ביישן.
"למה לא?" אמרה ב'קוליות' הטבעית שלה וחייכה את חיוכה המקסים.
"סבבה! אז… מחר? ב-7? יש מסעדה מצויינת בצפון העיר." אמר אופיר.
"בכייף! מחר ב-7!" אמרה ליבי.
לפני שנכנסה חזרה לחדר, נשקה נשיקה עדינה על לחיו של אופיר.
"לילה טוב!" אמרה ונכנסה.
"כן… לילה… לילה טוב.." נאנח וגמגם כאחד.