חיבוק קטן, אהבה גדולה – פרק 6 – פרק א'

אופיר נכנס להוסטל.
הוא חיפש במבטו את ליבי.
"מחפש אותי?" שאל קול מאחוריו. אופיר הסתובב. לעיניו נגלתה ליבי, יפה מתמיד. לבושה בשמלה שחורה שחורה חמודה, שערה פזור וגולש על כתפיה, ונעלי בובה שחורות ברגליה.
אופיר העלה חיוך על פניו. "הולכים?" שאלה ליבי. "אה! כן בטח… בואי" אמר אופיר ופתח את דלת ההוסטל.
הם צעדו מרחק מה מן ההוסטל לכיוון מונית לבנה.
"לאן?" שאל נהג המונית -"ל'טוויסטר מאקי' " אמר אופיר.
"אפיה זה?" לחשה לו ליבי -"תיכף תדעי" הוא חייך לעברה והמונית החלה לנסוע.
פחות מעשר דקות והמונית נעצרה סופית.
אופיר שילם לנהג ולחץ את ידה של ליבי.
"זה כאן?" שאלה ליבי והצביעה לכיוון בר מסעדה- "כן" הוא חייך ושניהם נכנסו.
"סושי?" שאלה ליבי וחייכה, "אני מתה על סושי! איך ידעת?" שאלה ליבי.
"ליבי, שאני לא אדע?" צחק אופיר.
האמת היא שאופיר היה די חכם בכך שהתכתב אתמול בלילה בצ'אט עם שני, חברתה של ליבי ושאל אותה על כך.
הוא חייך לעצמו כשנזכר בזה.
"מה מצחיק?" שאלה ליבי. -"כלום, בואי נשב" אמר ובחר שולחן לשניים.
הוא התיישב לצד ליבי.
"אני לא רוצה להרוס או משהו… אבל… מה עם החברה הזאת שלך?" שאלה ליבי.
"מי? קארין?" שאל אופיר, וליבי הנהנה. -"אה.. זה.. נגמר! היא הייתה אנוכית… מעצבנת לא סבלנית… לא כמוך" אמר וחייך. ליבי חייכה. מעט סומק שתף את פניה.
כשהמלצר ניגש אליהם עם הזמנתם ליבי במיומנות, לקחה את המקלות ובחרה את הסושי העסיסי.
"אממ… באמת מצויין!" אמרה תוך כדי לעיסה.
"בתאבון!" חייך אופיר. הוא לקח לידיו את המקלות וניסה לאחוז בהם כמו ליבי. הוא ניסה לתפוס בהם את הסושי.
"אתה מסתדר אופיר?" שאלה ליבי ודגה בעזרת המקלות עוד סושי.
"בטח! אני מלך לסושי! פשוט אני לא ממש מסתדר עם המקלות הספציפיות האלו.." הוא אמר והסמיק.
"אה-הא.." חייכה ליבי.
"אהה… לא משנה…" אמר אופיר ותפס בידו את הסושי.
"טעים!" אמר בפה מלא. ליבי הנהנה ולעסה את שארית הסושי שלה.
המלצר ניגש אליהם, ובידו קערית לבנה. כשהניח את הקערית הלבנה, היה בתוכה מן ממרח ירוק שמזכיר אבוקדו.
"אממ! אבוקדו! אני מת על אבוקדו!" אמר אופיר, ובעזרת הכפית שלצידו העלה מנה גדושה של הממרח הירוק ישר לפיו.
,לא אופיר! תזהר זה…" צעקה ליבי.
אופיר לעס. ולעס. ובלע. והאדים כולו! הוא נהייה אדום כמו עגבנייה.
"מים! מים!" צעק והשתעל.
ליבי מזגה מים בכוס עד סופה ונתנה לאופיר. אופיר שתה את כל המים וביקש עוד.
אחרי חמש-שש כוסות של מים (בערך) פניו של אופיר חזרו לגוונן הנורמאלי.
"אתה בסדר?" שאלה ליבי ותפחה קלות על גבו.
"כן, כן… מה זה היה לעזאזל?!" שאל בעצבנות
"זה לא אבוקדו! זה וואסבי!" צחקה ליבי. -"מה?!" שאל, -"וואסבי! אתה לא יודע מה זה וואסבי? זה הדבר הכי חריף בעולם… אוכלים רק טיפה מזה…" צחקה ליבי.
אופיר הסמיק. הוא גיחך ושתה עוד כוס מים.