חיה על ענן פרק 1

עכשיו זה ניראה שיש לי חיים מושלמים לא?
פעם זה לא היה ככה. אז שנתחיל?
הכל התחיל ביום חורף סגרירי……ממש לא.
עוד יום שני רגיל מתחיל: קמתי בזמן, כמו תמיד, מתחילה לשלוף בגדים מהארון ואז נזכרת, התחיל הקיץ! יש! כל כך חיכיתי כבר שיתחיל הקיץ כדי ללבוש את הבגדים החדשים שקניתי…
מיד החזרתי את הבגדים לארון והוצאתי מן השקית שהייתה זרוקה בפתח החדר את הג'ינס הקצר, לבשתי אותו, וחזרתי והוצאתי את הגופייה המהממת שקניתי, גופייה כחולה, קרועה בקצה, מקושקשת קצת. היא ישבה עליי ממש טוב.
למרות שקיץ, כדי לשמור על ה-LOOK לקחתי סוודר אפור, זרוק , לבשתי אותו והשארתי פתוח.
בחרתי נעלי אולסטאר כחולות מתאימות.
ניגשתי לחדר האמבטיה, מסרקת את שערי הג'ינג'י, וכמו בכל יום, אוספת אותו לצמה אחורה. הוספתי עגילים אדומים תלויים, והתחלתי להתאפר. מסקרה כחול, ליפסטיק אדום, וקצת, אבל ממש טיפי, סומק.
יצאתי מהחדר וירדתי במדרגות אל עבר הפנקייק שחיכה לי על השולחן.
"בוקר טוב!" צעקה אמי ברוח בוקר שכזאת.
"בוקר טוב!" עניתי לה באותו סגנון. היא דברה בטלפון אז לא ניסיתי לפתח שיחה.
מיד גמרתי את הפנקייק, לקחתי את התיק הוורוד שלי נפרדתי מכולם, ומהרתי להספיק את האוטובוס.
טוב, אז אני ירדן אלימלך, אני בכיתה י' אני בת 17 עוד חודשיים, אני גרה ברמת גן, אני תלמידה טובה ואני אוהבת מאוד לצייר, כבר מגיל קטן. יש לי עיניים כחולות, שיער ג'ינג'י, ואני ניראת אחלה. לאבא שלי קוראים חיים ולאמא שלי מיכל, יש לי אח גדול בצבא, יונתן, ואחות קטנה בכיתה ו', גלי. לחבר שלי קוראים אביתר, אנחנו כבר שנתיים ביחד ואנחנו בול מתאימים. הוא משחק בנבחרת הכדורסל של בית הספר, הוא גבוה, פשוט מושלם.
האוטובוס עצר.
ירדתי מהאוטובוס, הודתי לנהג ופסעתי לכיוון בית הספר.
"מה נשמע? חיים שלי?" חבק אותי אביתר ונשק לי על הלחי.
"בזכותך מעולה" עניתי בקיטשיות.
"את קולטת שמתחיל הקיץ? אוטוטו כיתה י"א!" הוא התלהב
"ברור, אני כבר מתה לגמור את השנה" לא שיקרתי.
"את באה היום למסיבה אצל רון?"
"מתי זה?"
"בשמונה"
"סבבה לי"
"יופי, כל השכבה באה" הוא אמר והלך לדבר עם דודי, החבר הכי טוב שלו.
הנחתי את התיק שלי במקומי, התיישבתי ושלפתי את הטלפון, חיכיתי שנעמה תבוא.
התכתבתי איתה בנייד:
~מה קורה, את באה? עוד שנייה צלצול.
-פספסתי את האוטובוס, אני הולכת ברגל
~תזדרזי
-מה את לחוצה?
~אני צריכה לשאול אותך משהו
-תשאלי עכשיו
~את באה למסיבה של רון?
אמרתי לאביתר שאני הולכת, אבל אנ יודעת שהמסיבות שלו מופרעות.
-ברור שאני הולכת, אולי הן מופרעות, אבל הן שוות
~טוב. נוו בואי כבר
-באה

נעמה היא החברה הכי טובה שלי, אנחנו חברות מגיל אפס. היא תמיד שם בשבילי ולהפך, אנחנו כל הזמן מבלות ביחד, מרכלות, מגלות סודות אחת לשנייה. אין חברות כמונו בעולם.

סגרתי את הטלפון והכנסתי אותו לתיק בחזרה. בהיתי באוויר.
המסיבות של רון באמת שוות. אבל לקח לו המון זמן לשכנע את כולם לחזור להגיע למסיבות שלו אחריי מה שקרה שם בפעם האחרונה.
מישהו הגניב למסיבה אלכוהול והבנים התחילו לשתות בכמויות. הם השתכרו כמעט כולם, והתחילו להתפרע ולהתנהג בגסות. רון, ששתה הכי הרבה, החל לגעת בבנות ולהכריח אותם לעשות כל מיני דברים. אחרי שניהיה פיכח בחזרה ביקש מכולם שאף אחד לא יפנה לשום מבוגר, ואיים על כל אורחי המסיבה.

נעמה סוף סוף הגיעה, ולפני שהספקתי להגיד לה משהו, המורה נכנסה לכיתה.
בהפסקה, הוצאתי את הכריך שלי ומיד ניגשתי לנעמה.
"את לא זוכרת מה הלך אצלו בפעם האחרונה?"
"כולם זוכרים. מה זה משנה?"
"מה זה משנה?! תני לי סיבה אחת למה כדאי לי ללכת לשם"
"יש לו בית יפה, יהיו בנים, כיבוד, מה לא בסדר פה? את חושבת שמישהו יגניב עוד פעם אלכוהול?"
"טוב,נו. אבל אם קורה לי משהו, אני מאשימה אותך"
"בסדר, בסדר, אולי תתרכזי במשהו אחר?"
"כמו מה?"
"בואי"
נעמה עצמה לי את העניים ולקחה אותי לשירותי בית הספר.
כשהגענו היא פתחה לי אותם ואמרה "מה את רואה?"
"אותי. אותך" עניתי באדישות.
"אוקיי, רוצה לשמוע מה אני רואה? אני רואה את ירדן אלימלך, ילדה גדולה, חכמה, שיודעת לדבר, אחראית, שיודעת לשמור על עצמה. ואם איזה מטומטם יבוא אליה ויגיד לה משהו, היא תדע מה לעשות. הבנת אותי?" סופסוף היא סיימה את הנאום שלה. כמה פעמים שמעתי אותו.
"יודעת מה. את צודקת" עניתי כדי לרצות אותה.

קבענו להפגש לפני המסיבה, לבחור בגדים, אבל היא אמרה שהיא לא יכולה, שהיא גם תבוא למסיבה, כי אביה נפגע לפני כמה דקות בתאונת דרכים. איחלתי לה בהצלחה והיא אמרה לי להבטיח לה שאני אלך למסיבה גם בלעדיה. הבטחתי.

התקלחתי, התלבשתי בשמלה צהובה, בולטת, לא צמודה, פיזרתי את השיער, עשיתי פן זריז
שמתי עגילים צהובים תואמים ונעלתי נעלי בובה אדומות מדגישות את האודם שלי.
בגלל שנעמה לא יכולה, קבעתי עם יערה שניפגש בצומת בדרך לבית שלו, ונלך ביחד.
אני ויערה הגענו. בדרך הספקנו להבין ששתינו חוששות מאותה סיבה.
נכנסנו בחשש לבית העצום של רון, רעש ושירים נשמעו גם מחוץ לו. שמנו את התיקים שלנו במקום המיועד להם. ונפרדנו, היא למצוא את מאיה חברתה ואני כדי למצוא את אביתר, שירגיע אותי.
קלטתי את אביתר בעיני, והתחלתי ללכת לעברו. בדרך, הלא כל כך ארוכה, מישהו הספיק ליפול עליי, ככל הנראה בכוונה והפיל אותי לרצפה שהוא מעליי. התפללתי שמישהו יציל אותי מהטמבל הזה לפני שידרכו עליי. כמובן שאביתר קלט אותו העיף אותו מעליי ועזר לי לקום.
"יופי של קבלת פנים" הוא אמר.
"כן לגמרי-" לא הספקתי לגמור את המשפט והוא התנפל עליי בנשיקה על הפה. חשבתי שזה יגמר וניסיתי להתנתק אבל לא, הוא ניסה לפתח שם נשיקה מתמשכת. התנתקתי בכוח ונדהמתי לגלות שעיניו פתוחות מביטות לעבר שירה בתקווה.
"אביתר מה קורה?"
"מה? זה כלום, פעם ראשונה שאת מתנשקת איתי?" הוא אמר מיד
"לא מה פתאום" חשבתי שקורה משהו, אבל קוויתי להאמין שזוהי סתם אשליה שיצרתי לעצמי, והכל כרגיל.
"אז איפה היינו?" הוא אמר ומיד הדביק את שפתיו אל שפתי ונתן להן כרצונן. לא הבנתי מה קורה כל כך, אבל זרמתי. הוא התחיל לזוז כשאחנו בנשיקה אל עבר השירותים. עצרתי. אין מצב שמשהו לא קורה. אביתר לא טיפוס כזה.
תוך כדי נשיקה לחשתי לו "אביתר מה קורה?" והמשכתי. שוב שמתי לב שאנחנו ליד שירה.
הוא חייך ולחש בנשיקה "מה, נמאס לך ממני" הוא צחק
"יהיה לנו זמן לזה אחר כך" אמרתי והתנתקתי ברגע. לא אמרתי מילה. הסתובבתי והלכתי ליערה ומאיה. סיפרתי להן והן שיערו שאולי, הוא מחבב את שירה ומנסה לגרום לה לקנא.
אין מצב. לא קורה. אני אתעלם.
התפניתי לרקוד איתם קצת ואז שמו שיר של סלואו. חיפשתי את אביתר ומצאתי אותו ליד השתייה. מוזג לו פנטה.
" אתה בא? שמו סלואו" אמרתי והוא מיד נענה לדבריי. ניגשנו לרחבה. הוא הניח את ידוי על מותניי ואני את ידיי על כתפיו הרחבות והתחלנו לרקוד, ראינו איך עוד זוגות נוצרים ובנות, שאף אחד לא הזמין אותם רוקדות עם חברות שלהן, כמה פתטי.
אביתר לקח אותנו למרכז הרחבה, ליד דני ושירה. מה הקטע שלו?!
התחלנו להתקרב, ידיי עטפו את צווארו ויידיו החמות עטפו את מתניי.
כבר חבקנו לגמרי אחד את השנייה, ואז שפתיו נפגשו בשלי. הצלחנו להתקרב אפילו עוד יותר, עצמתי עיניים והתמסרתי כולי אל הנשיקה. כשפתחתי עיניים לרגע נדהמתי שוב לגלות, שהוא מסתכל אל שירה.