חייו של כוכב לנצח – פרק 98| בוקר טוב! לא, לא באמת…

חשבתי על זה… אולי עדיף שהם לא ידעו?… כן, ככה טוב יותר…
היום ההוא נגמר, ואני לא רציתי לקום בבוקר שלמחרת.
"תתעורר ג'סטין, נו מותק… אתה צריך ללכת לבית ספר…" אמרה אמא.
הסתובבתי, שמתי את אחת הכריות על פני ואמרתי: "ג'סטין כרגע לא יכול לענות, נא להשאיר הודעה לשמיעת הביפ, בבביייייייייייייייייייפפפפפפפפפפפ".
"ג'סטין! אתה רוצה לאחר?!" שאלה אמא בכעס.
"כן" עניתי בחוצפה.
"בחור צעיר! אם אתה לא קם עכשיו, הגורל שלך לא עומד להיות נחמד כל כך…" היא אמרה.
"טוב, טוב… אני קם…" אמרתי ופיהקתי.
אמא יצאה מהחדר לאחר שראתה אותי עומד.
הסתכלתי סביב, לאות שאף אחד לא מסתכל ו… חזרתי לישון.
"ג'סטין!" אמא פתחה את הדלת בפתאומיות.
"רק בודק שהכרית מרופדת…" אמרתי.
"מצחיק מאוד – לך להתארגן!" היא כעסה.
"אבל….. בסדר!" אמרתי.
צחצחתי שיניים, גם שטיפת פנים לא גרמה לי להיות ערני, אחרי צחצוח שיניים – להתלבש.
פשטתי את הפיג'מה שלי והכנסתי רגל אחת למכנס, הרגל השנייה לא נכנסה למכנס כי אז נפלתי על המיטה ונרדמתי.

~~~~~~~~~~מנקודת המבט של פאתי (אמו של ג'סטין)~~~~~~~~~~
"הילד הזה…" מלמלתי בכעס עולה במדרגות.
נקשתי לו על הדלת כאשר אני אומרת: "נו ג'סטין! שעתיים להתלבש?!".
ג'סטין לא ענה בחוצפה (מה שבדרך כלל הוא עושה) וחשדתי בכך שהוא שוב יושן.
מיואשת פתחתי את הדלת ומה אני רואה? את הבן שלי שוכב על המיטה כשאין עליו חולצה, ורגל אחת בתוך המכנס בעוד הרגל השנייה מחוץ לו.
"ג'סטין…" אמרתי מיואשת, "לפעמים אמא חייבת לעשות מה שאמא חייבת לעשות…" אמרתי.
לקחתי את האיפור שלי וציירתי לו שפם, שמתי לו צלליות…. (LOL).
"עכשיו כשנגמר החלק המשעשע, עליי לעשות מה שעל כל אמא לעשות!" אמרתי ומילאתי דלי גדול במים.
"ג'סטין, יש לך לקום עד 3!" אמרתי לו.
"1" – לא מתייחס.
"2" – מתחיל לנחור.
"3" – בועט בשמיכה עם הרגל.
"אתה הכרחת אותי…" מלמלתי ושפכתי עליו את כל המים.
"אאאאאאאההההההההההההההההה קפווווואאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!! אמא, לא שמעת על ההמצאה המדהימה שנקראת דוד?!!!!!" צעק לפתע ג'סטין בעודו רץ לחדר האמבטיה.

~~~~~~~~~~~~מנקודת המבט של ג'סטין~~~~~~~~~~~~~~~~~
אחרי שניגבתי את עצמי הסתרקתי (עדיין לא ערני).
התלבשתי, ופתחתי את הדלת כדי לצאת מהבית (השכרנו בית במונטנה) אך אמא עצרה אותי באמירה: "אני אקח אותך! אתה כזה מעופף שבמקום לבית ספר עוד תגיע לקנדה!".
"בסדר, גם ככה אין לי כוח ללכת ברגל" אמרתי מחייך.
נכנסנו לאוטו.
"אני מרגיש כאילו שכחתי משהו…" מלמלתי.
"מה אמרת ג'ס?" שאלה אמא.
"כלום, כלום…" אמרתי.
הגענו אל בית הספר, נכנסתי, ברגע שבו רגלי דרכה על אדמת בית הספר, מליונים של בנות קפצו עליי.
"הפאה! ידעתי ששכחתי משהו…" אמרתי.
"איזה פאה?" שאלה אחת והוסיפה: "האווירה במונטנה גרמה לך להרגיש כמו האנה מונטנה?".
"חס וחלילה!" אמרתי: "אבל טכנית – סוג של…" אמרתי מחייך.
"אז זה לא השער האמתי שלך?!" היא אמרה מתחילה למשוך בשערי.
"עזבי! זה השיער שלי! אל תתלשי אותו!" קראתי.
"אה… בסדר…" היא אמרה.
"ביי – ביי" אמרתי רץ אל המכונית של אמא, מגיע הביתה מחליף בגדים ושם את הפאה.
ברגע שעלינו לאוטו, שוב, שכחתי משהו…
"הילקוט!" נפל לי האסימון פתאום.
"עם מה אני חיה…" אמרה אמא.
הבאתי את הילקוט.
נסענו לבית הספר סוף סוף, אבל אז נזכרתי, שכחתי לסדר מערכת!
"אמא…. יש היום היסטוריה… ומתמטיקה…. ואין לי את זה בתיק…" אמרתי בלחש.
"זהו זה! ג'סטין! אני לא חוזרת הביתה!" אמרה אמא בכעס.
פתחתי מחברת שורות כלשהי, תלשתי ממה דף וכתבתי עליו משהו, לאחר מכן נתתי אותו לאמא.
"מה זה?" היא שאלה כאשר היא תוהה.
"זה תלוש להורדת זבל בחינם למשך שבועיים, אחד הנדירים…" אמרתי.
"ג'ס-טין……" אמרה אמא.
חזרנו הביתה, סידרתי מערכת ובאתי, באיחור אופנתי.