חיים בהוליווד – פרק 2

"One thing!" ענינו בבת אחת, מעט בחוצפה אולי…
נכנסנו אל מאחורי הקלעים, הונחו שם עוגות.
לא סתם עוגות, עוגות של אמריקאים…
"לפני ההופעה אנחנו צריכים לתדלק את עצמינו." הסביר זאין, אנחנו הנהנו כאילו שאנחנו מאמינות לו.
נייל לקח ביס מאחת העוגות, רינת, שמאוד אוהבת את נייל, עמדה לצידו ולקחה גם היא פלח מהעוגה.
נסחפתי אחריהם ולקחתי פלח גם אני.
שלושתנו (אני, נייל ורינת) לקחנו ביס גדול באותו הזמן.
עצמנו עיניים ככה ברוגע, אך ברגע שפתיתי העוגה נגעו בבלוטות הטעם שלי ושל נייל, ירקנו אותה חזרה למפית.
רינת המשיכה ללעוס את החתיכה.
"רינת?… מה, זה טעים לך?…" שאלתי אותה תוהה.
היא שתקה וחייכה אליי, לאחר מכן הסתובבה לכיוונו של נייל עם חיוך גדול עוד יותר.
—–מעכשיו השיחות באנגלית כי אין לי כוח לכתוב באנגלית ולתרגם כל פעם——
"נייל," פנתה אליו רינת.
"כן?" שאל נייל.
"למה חתול לא נכנס למקרר?" היא שאלה אותו בדיחה ישראלית.
נייל גרד בראשו מעט, "לא יודע," אמר לבסוף: "למה חתול לא נכנס למקרר?".
"כי יש שם קור כלבים!" היא אמרה ושתינו התחלנו לצחוק.
נייל לא הבין.
"מה?… פספסתי משהו?…" הוא שאל.
"עזוב, נייל, בדיחה של ישראלים…" אמרנו לו קורצות.
אז הוא נעץ מבט ברינת, מבט שטוף שמש כזה…
רינת הפסיקה לצחוק.
"למה הפסקת?" שאל אותה נייל.
"כי אני מרגישה מוזר… אתה לא מבין את הבדיחה…" היא אמרה לו נבוכה מעט.
"אבל אני אוהב את הצחוק שלך…" הוא אמר.
באותו הרגע המקסים והרומנטי הזה, לואי, כהרגלו, הצליח להרוס את האווירה.
איך? הוא תפס בצווארונו של נייל ומשך אותו לעבר הבמה, ואז הם התחילו את המופע.
רינת ואני ישבנו מאחורי הקלעים, לא מאמינות שזה קורה לנו.
צרחנו בשקט.
"את יודעת, רינת? אני דיי מקנאה בך…" אמרתי לה בשקט.
היא תהתה מעט, "מקנאה בי?… למה?…" היא שאלה בתמימות.
"כי לך הולך עם נייל…" אמרתי לה מעט מסמיקה.
היא הסמיקה גם היא, "את באמת חושבת ככה?" שאלה.
"ברור, הוא לגמרי בקטע שלך." אמרתי לה.
היא חייכה, "תודה." היא אמרה בשקט, כאשר מחשבותיה בעננים.
מעניין מה עובר לה בראש.
רגע, תנו לי לנחש.
היא חושבת על חתונה עם נייל.
על שמלה לבנה ונפוחה ועל חליפה שחורה שנייל ילבש, ועל טבעת נישואין…
"רינת… על כמה קראט את חושבת?" שאלתי אותה.
"20! רגע, איך את יודעת שאני חושבת על טבעת הנישואין שנייל יביא לי?" היא שאלה מופתעת.
חייכתי, "אני מכשפה, אני יודעת על מה את חושבת…" אמרתי.
"כן בטח." היא אמרה מגחכת, "אז אמרי לי על מה אני חושבת עכשיו." הציעה.
"בסדר." נעניתי לאתגר.
היא ישבה מולי עם חיוך וסומק בלחיים.
"את חושבת על נייל." אמרתי מגלגלת את עיניי.
היא הנהנה, "טוב, זה היה קל, עכשיו על מה אני חושבת?" שאלה בעודה מחייכת ומסמיקה עוד יותר.
"את חושבת על מאיזה כיוון לשפוך את הקטשופ עליו בדייט הראשון…" אמרתי, שוב, מגלגלת את עיניי.
"טעות!" היא אמרה מחייכת, "אני חושבת על איזה חולצה הוא ילבש בדייט הראשון שלנו… אבל היית קרובה, אז כל הכבוד…" הוסיפה.
אז התנגנה המנגינה של One thing, עלינו לבמה, ושרנו יחד איתם.
בסוף ההופעה, נשארנו קצת מאחורי הקלעים ודיברנו.
לא חשבתי שדבר כזה מושלם יקרה לי יום אחד…
אז נייל סיפר: "כל אחד בא לפה עם האינטרס שלו: הארי בא כדי להתחיל עם בחורות, זאין בא כדי לישון, לואי בא כדי להרוס קטעים רומנטיים – הארי שמור מרחק מלואי, ולבסוף, ליאם בא כדי לאכול.".
באותו הרגע ליאם התקרב אל נייל ואמר: "מי שמדבר, במטוס חפרת לי 'אני מת לטעום את האוכל הישראלי! אני מת לטעום את האוכל הישראלי!', אני באתי לישראל כדי לפגוש את המעריצים שלי, רואה? אני נחמד." הוא אמר וקרץ לעברי.
אני מאוד מקווה שזה לא מה שאני חושבת… אני מוצאת חן בעיניי ליאם?…
נייל חייך חיוך ביישני, "זה בסדר, נייל, אני אוהבת את הכל בך, גם את התיאבון הבלתי פוסק… כולם אוהבים לאכול, גם אני, גם מלי… כולם…" אמרה רינת מתרגשת.
"כן… כולם…" מלמלתי.
אז הארי התקרב עם האיפון שלו, מתעסק באיזו אפליקציה…
לאחר כמה שניות:
"יש! אני המלך! מי המלך? אני המלך! מי המלך? אני המלך!!! ליאם?!?! עברתי את השיא שלך בטמפלרן – תאכל קש!!!" צעק הארי נרגש.
הוא גם רקד מן ריקוד מוזר תוך כדי…
"הארי? זה ריקוד חדש שהמצאת?" שאל זאין כאשר הוא מתקרב עם תא.
הארי הסמיק מעט, "זה ריקוד הניצחון שלי… יש לך בעיות?" שאל.
באותו הרגע, נפלט לי משהו, "אני אוהבת את ריקוד הניצחון שלך, הוא חמוד בדיוק כמוך…".
אז כל המבטים הופנו אליי, ולזאין נפלה הכוס תא מהיד.