חיים בהוליווד – פרק 20 – להיתראות, תירס :'(

שתקנו, אז, הייתי צריכה לספר להם, יחד עם רינת, שאני ורינת צריכות לשוב לישראל.
לא ידעתי איך לומר זאת.
"חבר'ה…" מלמלתי, כולם הסתכלו עליי.
רינת נאנחה.
"עליי ועל רינת לשוב לישראל." אמרתי להם בעצב.
הם הופתעו, "לא!" קראו הארי, נייל, ג'סטין וקורן בו זמנית.
ואז לואי, ליאם וזאין נזכרו לומר "לא!" גם.
"אני חייבת…" אמרתי בשקט.
"אם כך אז גם אני בא איתך!" אמר הארי, "וגם אני בא עם רינת!" אמר נייל, "וגם אנחנו…" אמר ליאם מגלגל את עיניו והוסיף: "אנחנו לא יכולים להתפרק… זאת להקה, אנחנו באים ביחד.".
"את לא יכולה ללכת!" אמר תירס ואחז בידי, "מי יכנה אותי בשמות גנאי? מי יעיר לי בבריכה על זה שרואים לי את כל התחתונים כי הבגד ים נמוך? מי יפרע לי את השיער? מי יגנוב לי את הג'ל? מי יגיד לי שהטעם שלי באופנה גרוע? מי יגנוב לי את הבגדים בזמן שאני מתקלח? מי יעצבן אותי? מי יעשה את כל זה אם לא את?!" הוא אמר לי.
"כששומעים אותך חושבים שאני מתעללת בך…" אמרתי לו מגלגלת את עיניי.
"בסדר…" הוא אמר, "מי תעודד אותי כשאהיה עצוב? מי תדבר איתי שיחות עמוקות? עם מי אני אצפה בכדורסל ונעודד יחד את אותה הקבוצה? מי תכין לי תא חם וטעים? מי אם לא את?" הוא אמר.
"אוו… תירס…" אמרתי וחיבקתי אותו.
"תא חם וטעים? אתה רומז שאני לא מכינה לך תא חם וטעים?" שאלה קורן בכעס.
אני וג'סטין התנתקנו זה מזו במהירות, "את מכינה תא חם וטעים!!! את מכינה!!!" אמר ג'סטין מעט לחוץ.
כולנו צחקנו.
"אל תשאירו אותי כאן עם ג'סטין…" אמרה קורן מתחננת.
"אני לא עד כדי כך סיוט…" אמר ג'סטין מגלגל את עיניו.
ליאם חייך אל שניהם ואמר: "גם אתם יכולים לבוא, אתם יודעים.".
ג'סטין השפיל את ראשו מטה, "אני… לא יכול… זאת אומרת… עכשיו לא… כרגע… אולי עוד שנה אני אבוא… או שנה וחצי…" אמר בשקט.
"אבל למה ג'סטין? שמעתי שאתה יוצא לסבב הופעות באירופה!" אמרתי לו בכעס.
ג'סטין גרד בראשו, "זו הבעיה…" אמר נושך את שפתיו ומביט הצידה, כאילו מנסה לחמוק מתגובתנו.
"לכל הרוחות, ג'סטין," אמרה קורן, "לא חשבתי שאתה עד כדי כך גרוע בגיאוגרפיה, ישראל ממש קרובה לאירופה!".
"אין לי חוזה להופעה בישראל, ואם אין לי, לא אופיע בה… ובקשר לנופש? טוב, אני אדם עסוק, אתם יודעים…" הוא אמר לנו.
באותו הרגע אני ורינת התחלנו לצחוק, "מה?" שאל ג'סטין.
"מאות אלפי בנות מעריצות אותך בישראל! קדימה תירס, אתה חייב לבוא!" אמרתי לו.
"נראה…" הוא אמר מחייך, "אני לא בטוח, אני מקווה שכן." הוסיף.
לאחר יומיים, היינו בשדה התעופה, אני רינת וחברי וואן דירקשן.
ג'סטין וקורן לא הצטרפו אלינו, כי ג'סטין לא יכל.
אני מקווה שהוא יבוא לראות אותנו שוב בקרוב, כי אני יודעת שאתגעגע.
"הארי!" קראתי לו מאושרת, "אנחנו טסים לישראל! ואתה בא איתי! וואו, החלום הכי גדול שלי התגשם!!!" אמרתי לו וחיבקתי אותו חזק.
הוא חייך וחיבק אותי חזרה, חיבוק חם.
קורן וג'סטין באו להיפרד מאיתנו, היה בכי, כן, היה.
אבל… אני חושבת שעשינו את הדבר הנכון…
עלינו על המטוס, מדרגות המטוס נותקו, הדלתות נסגרו והמנוע המתרגש החל להפעיל את גלגלי המטוס.
נסענו במהירות עד שהמראנו.
ישבתי ליד הארי וליאם, כאשר מאחורינו, רינת נייל ולואי, וזאין לבד על כיסא מסוים.
אבל ברגע שגלגלי המטוס נפרדו מן הקרקע, ידעתי.
אני הולכת להרגיש עכשיו, איך זה להיות חברה של סלב אמיתי.
"אם הייתי החבר שלך,
לעולם לא הייתי נותן לך ללכת,
שומר אותך בין זרועותיי
לעולם לא תהיי בודדה…" כך נייל שר לרינת שיר של תירס בליווי גיטרה.
זה ממש הזכיר לי את ג'סטין.
"תראו," אמר זאין, "אני ממש לא הולך לשבת לבד כל הטיסה, ליאם? לואי? באים למושב הרווקים?" שאל אותם.
הם הסכימו לשבת לידו.
לי ולהארי היה מושב משלנו, ולנייל ורינת מושב משלהם.
"הארי? תשיר לי משהו." אמרתי לו.
"כמו מה?" הוא שאל.
חשבתי לי קצת…
"Stuck in the moment של ג'סטין." אמרתי לו.
הוא גרד בראשו, "אני לא מכיר את השיר…" אמר בשקט.
גלגלתי את עיניי, "אז… .One thing" אמרתי לו.
"טוב." הוא אישר והחל לשיר לי את השיר.
בסוף השיר, חבקנו זה את זו והתנשקנו.
הוא כזה חמודי!!!
והוא כולו שלי!
אני לא מאמינה, החלום הכי גדול שלי התגשם…
אז, נערה אחת התקרבה אלינו, "אומייגאד!!!" היא צרחה נרגשת.
"היי?" אמרנו כולנו, מעט נבוכים.
היא הסמיקה, "סליחה, שכחתי להציג את עצמי, שמי לין, אני מקווה שבקרוב יקראו לי לין מאליק (שם המשפחה של זאין)…" אמרה נרגשת.
זאין חייך כששמע זאת.