חיים בהוליווד – פרק 25 :(

קורן נדחקה בין כל המעריצים בעודה קוראת לעברנו: "מיילי! הארי! ראיתם את ג'סטין?", "הוא נעלם!" הוסיפה בבהלה.
"הוא לא נעלם…" הסברתי לה.
"אז איפה הוא?" היא שאלה.
הבטתי לכיוון החומה, "נייל ורינת נפרדו, הוא מעודד אותה…" הצדקתי את מעשיו.
"מה?!" הופתעה קורן והלכה לכיוון רינת וג'סטין.
כעבור כחצי דקה, היא חזרה משם בוכה גם היא.
"מה קרה?" חשבתי לעצמי, "חכה שנייה, שניצל." אמרתי להארי וצעדתי לכיוון קורן.
"מה קרה? למה את בוכה?" שאלתי אותה, היא נגבה את דמעותיה, "רינת… וג'סטין… הם… התנשקו!" סיפרה לי בקול צרוד.
"ותפסת אותם על חם?…" אמרתי כאשר טוני הופך להיות חלש יותר.
היא הנהנה.
לעזאזל.
צעדתי לכיוון תירס ורינת, עם מבט כעוס, "ג'סטין!" התרגזתי עליו כשהגעתי.
"מה?" הוא שאל בתמימות.
"קורן בוכה!" התרגזתי עליו.
"מה?! למה?!" הוא הופתע.
"כי… בגדת בה!" כעסתי, "היא ראתה אתכם מתנשקים!".
"או.. או.." מלמלה רינת.
רינת השפילה את מבטה, היא לקחה אותי לצד ל-"שיחת בנות".
"תקשיבי," היא אמרה לי, "נראה לי אני מתאהבת בתירס." לחשה.
"את מה?!" הופתעתי.
"ששש!" היא סיננה לי והביטה לכיוון ג'סטין במבט מאוהב.
"לא…" אמרתי בשקט צועדת אחורה, "נייל שלך… ג'סטין שייך לקורן!" צעקתי לה בלחש.
"אני מניחה ש… Not anymore…" אמרה רינת נאנחת.
"מה זה 'כבר לא'?!?! הם חברים, קורן בוכה…" אמרתי לה.
"אני יודעת, אני מצטערת… הוא פשוט… חדר לליבי." אמרה רינת וחזרה להסתכל בג'סטין.
הבטתי בג'סטין גם אני, ניסיתי להבין מה כולן מוצאות בילד הזה…
לא, לא מצאתי כלום.
הבטתי ברינת: "זה לא הגיוני," אמרתי לה, "ים סוף נחצה לשניים – האמנתי, ג'סטין ביבר התפרסם בזכות שיר טיפשי – האמנתי, את מאוהבת בג'סטין??? זה סוג של בדיחה??? את זוכרת איך התנהגת אליו ביום שנפגשנו?!" אמרתי לה מופתעת.
"אל תשפטי אותי כמקרה חריג, אתם התנשקתם פעמיים!" היא אמרה לי.
המשפט ההוא, "אתם התנשקתם פעמיים", הדהד בראשי.
כשאני ורינת אהבנו להציק לו… ובמשחק הכדורסל הארור, ב-'חיים בהוליווד'…
"טכנית, זה נכון." אמרתי לה.
היא הנהנה בגאווה.
"אבל!", התחלתי את טענתי, "בפעם הראשונה לא רציתי בכך, ואת יודעת את זה.
ובפעם השנייה, אם לא הייתי עושה את זה, וואן דירקשן היו עלולים לחזור הביתה!".
רינת שלבה את ידיה, "וואן דירקשן ניצחה, להקה אחרת בטח הייתה מודחת, ביג טיים ראש אוליי… האחרים ג'ואנס…" אמרה לי.
"מאיפה לי לדעת? אני לא מגדת עתידות, למה לקחת את הסיכון? חוץ מזה, הארי סלח לי, הוא יודע שאני לא אוהבת את ג'סטין, ג'סטין הוא רק ידיד, לא יותר מזה." הסברתי לה.
דרך אגב, השיחה בנינו בעברית.
"אני לא יודעת להסביר את זה… אני פשוט אוהבת אותו." היא אמרה.
באתי להסתכל על ג'סטין, שוב, אבל הוא כבר לא היה שם.
"לאן ג'סטין נעלם?" שאלתי אותה.
רינת הביטה למקום בו ג'סטין ישב, הוא כבר לא היה שם.
"בטח ייבשנו אותו…" מלמלה רינת.
התחלנו לחפש אותו, נתקלנו בהארי בדרך.
"מיילי… היד שלי… יוצאת מהמקום עוד שנייה…" אמר הארי סובל.
"חכה, אני אקרא לליאם ולואי." אמרתי לו, "גם הם מחלקים חתימות, אבל בחלקים אחרים של החצר…" הסביר לי הארי.
נאנחתי, "טוב, תפזרו את ההפגנה." אמרתי למעריציו, "הוא חתם לכם מספיק, יש גם את מחר, אתם יודעים…
ואחרי ההפסקה הזו יש שיעור היסטוריה, כותבים הרבה בהיסטוריה…" אמרתי להם.
"מה?!" נבהל הארי.
"אתה לא צריך לכתוב, זה בסדר." אמרתי לו והוא נרגע, משכתי בידו, "תעזור לנו למצוא את תירס." ביקשתי.
"טוב." הוא אמר ואני, הוא ורינת, התחלנו לחפש את ג'סטין.
"הוא בטח לא התרחק הרבה." אמרה רינת מביטה סביב.
"100%" אמר הארי, אני ורינת הסתכלנו על הארי במבט מופתע.
"אני המשכיל בחבורה…" הוא הסביר.
שוב המשכנו במבט מופתע, עוד יותר.
"תזרמו איתי…" אמר הארי מתייאש.
הסכמנו.
המשכנו ללכת סביב, ואז הבחנו בג'סטין, יושב על החול ומחבק את רגליו.
"ג'סטין!" קראה לעברו רינת ורצה לחבק אותו.
נייל התקרב אל ג'סטין ורינת בהליכה מהירה ובעצבנות בעודו אומר: "שמעתי מקורן על 'הנשיקה'!".
"או…או…" מלמלתי וניסיתי להשיח את דעתי במחשבות עליי ועל הארי.