חיים בהוליווד – פרק 8 + 9

ישבנו על הספה השחורה והרכה, מול הפלסמה הכבויה, נבוכים ומחכים שמישהו יגיד משהו.

"תראי… אני מצטער שנישקתי אותך ללא רשותך מקודם, הייתי עצבני לגמרי…" אמר ג'סטין ובכך "שבר את הקרח".
הבטתי אל הרצפה ושתקתי.
"את לא סולחת לי…" הוא מלמל בשקט.
"בהמשך אני אחליט אם לסלוח לך," אמרתי לו, "קודם אני רוצה לדעת למה היית עצבני, מה גרם לך לעשות זאת?" שאלתי אותו.
"זה פרטי." הוא אמר.
"אני מיד רצה להפיץ את זה בכל העולם." אמרתי לו בציניות.
ג'סטין נשען על כף ידו והביט בפלסמה במבט מזוגג.
בהיתי בו לשניות מספר.
"יש לך כאן את החברה הזאת שלך, ואת חברי 1D, אני כאן לבד…" הוא אמר.
"על מה אתה מדבר? יש לך את סלנה…" אמרתי לו.
"היא נפרדה ממני…" שלל את דבריי ויכולתי להבחין בדמעה שזלגה מעינו.
באותו רגע, חשבתי על שורה מתוך אחד השירים שלו, boyfriend, "אם הייתי החבר שלך לעולם לא הייתי נותן לך ללכת, שומר אותך בין זרועותיי" – זה כזה שקר!!!
קצת ריחמתי עליו, "למה נפרדתם?" שאלתי בחטטנות אך בעדינות.
"היא אמרה שלמשך התוכנית לא נהיה זוג, ובסופה, אם אציע לה לחזור היא תסכים, אבל רק אם היא לא תמצא מישהו אחר בזמן הזה…" סיפר לי ג'סטין, דומע.
הרגשתי שהייתי חייבת לעשות משהו, משהו שלא חשבתי שארצה לעשות אותו יום אחד.
נו טוב, אני מגזימה, בסך הכל לחבק אותו ולעודד.
"ג'סטין…" אמרתי בשקט והנחתי את זרועותיי על כתפיו, לאחר מכן ניסתי למשוך אותו לעברי, הוא נרתע בהתחלה אך לבסוף נכנע.
"מה את עושה?…" הוא שאל בתמימות מטופשת שכזו, עם השיער המטופש שלו והבגדים המטופשים שלו בחדר המטופש שלו, מטופש!!!
"מנחמת אותך…" אמרתי.
"את לא תביני, מלי, כי את לא חווית את זה… שאת אוהבת מישהו אבל לא נראה לך שיש לו רגשות אלייך…" הוא מלמל.
"זהו-זה! המלון הזה מקולל! ליאם סיפר לי שזה קרה לו, זה קרה לי, ועכשיו זה קורה לך!" אמרתי בפתאומיות.
הוא חיך חצי חיוך מבעד לדמעותיו, "את מצחיקה…" מלמל.
"וג'סטין, כל מעריצה שלך בעולם מרגישה את זה: 'אני אוהבת את ג'סטין אבל -הילד המעצבן הזה שמנשק נערות שקוראים להן מלי בפומבי- בכלל לא מכיר אותי…' ו… זה באשמתך." אמרתי לו.
"אני אשם שאני חתיך?… מה?!" הוא שאל תוהה.
"אתה לא חתיך!" אמרתי לו בכעס, "אתה נאה…" מלמלתי.
"מה? לא שמעתי טוב…" הוא אמר כדי להרגיז אותי.
גלגלתי את עיניי, "אמרתי שאתה נאה…" אמרתי לו.
"זהו? רק 'נאה'?" שאל.
"תרגיע…" אמרתי לו בשקט, "סתם צחקתי…" הוא אמר.
ואז מבטינו נפגשו.
הבטתי בעיניי הדבש האלה שלו… שפתאום גרמו לי לפרפרים בבטן.
רגע! לא!!! אני אוהבת את הארי!!! לא את ג'סטין!!! רק את הארי!!!
אולי אני סתם רעבה… רגע, מה נהייתי זללנית כמו נייל?! מה יש לי?!
"אני חושבת שכדאי שאלך…" אמרתי וקמתי מהספה, ג'סטין קם גם הוא ושאל בקול חלש: "אז… את סולחת?".
יצאתי מחדרו, קרצתי וסגרתי את הדלת.
בטח הוא אמר משהו כמו: "בנות… מי מבין אותן?…".
צעדתי לכיוון החדר שלי ושל רינת כי הייתי ממש עייפה, פתחתי את הדלת לחדרנו, ונשמעו נחירות, "רינת, אל תנחרי… אני רוצה לישון…" אמרתי בשקט לרינת שהייתה מכוסה בשמיכה ועליתי על המיטה.
הנחירות המשיכו.
"נו מה נהיית לי? הארי 2?" המשכתי והסתובבתי לצד השני.
הנחירות המשיכו.
שמתי כרית על ראשי.
זה לא עזר.
"אני מתה מעייפות… רינת!" כעסתי והדלקתי את האור, לאחר מכן משכתי את שמיכתה.
סליחה, טעות שלי, את שמיכתו!
מישהו החליף לי את רינת בהארי.
הוא ישן כמו תינוק, ואני לא יכולתי לסבול את הנחירות שלו…
"הארי! אני סופרת עד שלוש! אם אתה לא מפסיק לנחור אני הולכת לישון אצל מישהו אחר!" קראתי בכעס, "1! 2! 3!!!" המשכתי, אך הוא המשיך לישון – ולנחור.
קמתי מהמיטה "פרשתי לג'סטין." אמרתי יורדת לקומה 3.
שוב נקשתי על דלת חדרו, הוא פתח את הדלת נאנח.
"זוז, באתי להתנחל אצלך." אמרתי לו ונכנסתי אל חדרו בחוצפה.
הוא הרים גבה, "טוב, רק אל תצעקי לי באמצע הלילה 'העם דורש צדק חברתי' כי אם תעשי את זה – אני אתעורר, ותאמיני לי, שנינו לא רוצים שזה יקרה…" הוא אמר.
"אל תדאג, אני לא אצעק את זה… חוץ מזה למה אתה ער בשעות כאלה בלילה?" שאלתי אותו בתהייה.
"אני לא מצליח להירדם, למה באת 'להתנחל' אצלי?" הוא שאל אותי.
"אני לא יודעת מי ואיך, אבל לקחו לי את רינת מהחדר ושמו לי את הארי שם, והארי נוחר." הסברתי.
"זה ענה לי על 'למה'…" אמר ג'סטין מחייך, "אל תדאגי, אני לא נוחר…" הוא אמר.
"שקט-שקט קנדי." אמרתי לו ועליתי על המיטה.
"שקט-שקט ישראלית." הוא אמר לי ועלה גם הוא על המיטה.
הסתכלנו אחד על השנייה.
הסתובבתי לצד השני, הוא הסתובב גם הוא.
בכיוון שלי היה חלון גדול המכוסה בוילון, נוף משעמם, מה?…
אבל מרוב שעמום בסוף נרדמתי.

בבוקר, התעוררתי מוקדם דווקא, קצת אחרי ג'סטין.
הוא היה בחדר האמבטיה וצחצח שיניים.
לקחתי את הפלאפון שלי וסימסתי לרינת "ערה?".
כעבור שתי שניות רינת החזירה לי בSMS, "בגלל הנחירות של הארי היה לכולנו 'לילה לבן' XD".
חייכתי ושמתי את הפלאפון על השידה מהצד של המיטה בו אני הייתי.
ג'סטין בדיוק יצא, "התעוררת, הא?" אמר בשקט ופתח את ארון הבגדים שלו.
"לא, אני ישנה עם עיניים פקוחות." אמרתי מגחכת.
הוא חייך וניסה להעביר נושא: "החברה השנייה שלך בקטע של נייל, לא?" שאל.
"כן… למה?" שאלתי אותו.
"ובכן… דמי סיפרה לי שהיא מתכוונת להתחיל עם נייל אז… תאחלי לחברה שלך בהצלחה." אמר.
"רגע, רגע, רגע, רגע… אתה מעז לחשוב שהסיכוי של דמי להתחיל עם נייל יותר גדול מהסיכוי של רינת?!" הרמתי את טוני עליו.
"רגע, זה לא ברור?" הוא אמר.
"טוב, מר-יודע-כל, רק לידיעתך, נייל והיא כבר התנשקו! אז תאכל קש!!!" אמרתי לו גאה.
"נו… ו…? גם אני ואת התנשקנו… זה הפך אותנו לחברים? לא, אז תאכלי אבק." הוא אמר וניסה לחקות אותי.
"כי אצלם זה היה הדדי." קטלתי אותו.
אז הוא הסתובב אליי במבט משונה, "בחייך, את מתה שנתנשק שוב…" הוא אמר.
"כל כך לא!" אמרתי לו בכעס, כי ההרגשה המשונה חזרה אליי.
"על מי את עובדת?… את יודעת שאת רוצה אותי…" המשיך להתגרות בי.
"אני לא עובדת על אף אחד, וחוץ מזה, למה שינית נושא לשיחה? כי אתה מבין שרינת ונייל הולכים להיות הזוג הבא של הוליווד?…" אמרתי כדי להתגרות בו.
"תני לי לחשוב… לא." אמר והמשיך: "דמי כוכבת מפורסמת, ורינת לא, לדמי ולנייל יש דת משותפת ורינת… ובכן… יהודיה.".
"יש לך משהו נגד יהודים?" שאלתי אותו.
"חס וחלילה, אבא שלי יהודי." הוא אמר.
"איזה דת אתה בכלל?" שאלתי אותו.
הוא שם את ידו על המותן השמאלית שלו ואמר: "את עד כדי כך קשת הבנה?… קעקוע של המילה 'ישוע' בעברית, קעקוע של הפנים של ישו על השוק ואלבום כריסמס לא מספיקים לך כדי להבין שאני נ-ו-צ-ר-י?" שאל.
"אחותך הגדולה קשת הבנה… יש איזה כוכב הוליוודי יהודי כאן בכלל?!" שאלתי.
"בטח… יש כמה… טיילור לאוטנר בהמשך המסדרון – בהצלחה." אמר ג'סטין וחייך.
הוא משגע אותי איך שתמיד הוא מעביר נושא… "אבל… אתה יודע שבגלל רינת נייל לא אוכל חזיר ולובסטר? בבקשה!" אמרתי לו מאושרת, עם הרגשה של גאווה והלכתי לכיוון חדר האמבטיה כדי לצחצח שיניים, ממשיכה לומר: "הוא עומד להתגייר עבורה! זה כל כך ברור! הוא עומד להיות יהודי! זה ברור!".
כשסיימתי לצחצח שיניים והחלפתי בגדים, יצאתי מהחדר והופתעתי לגלות שג'סטין כבר מוכן לגמרי.
"איזה מהר אתה מתארגן…" מלמלתי.
הוא גיחך, "זה לא שאני מתארגן מהר, זה שאת מתארגנת לאט." אמר בזלזול.
הכנסתי את הפלאפון שלי לכיס ופניתי לכיוון הדלת "טוב ג'ס, ירדתי לחדר אוכל, אז תודה וסליחה, ותהיה בטוח שנייל ורינת הם זוג." אמרתי.
"זהו? ככה את עוזבת? בלי חיבוק או משהו?" הוא שאל.
גלגלתי עיניים, "שיהיה." אמרתי והתקרבתי אל ידיו הפרוסות לחיבוק.
כשהייתי בין זרועותיו, הרגשתי שוב את ההרגשה החמימה והמשונה של אלפי פרפרים המתרוצצים בבטני.
אבל זה בדרך כלל קורה לי כאשר אני עם הארי.
זה גרם לי לחבק את ג'סטין יותר חזק.
וליותר זמן.
"מייל… אני רעב… את יודעת…" הוא אמר בשקט.
נפל לי האסימון! אני מחבקת את ג'סטין?! WTF?!
עזבתי אותו בפתאומיות, "מישהי כאן מתחילה להידבק ב-'ביבר-פיבר'…" הוא אמר כדי להתגרות בי.
"ממש לא!" אמרתי עצבנית, "ורק שתדע, אני גם רעבה! ואני… הולכת לאכול! אז… ובכן… ביי!" אמרתי ויצאתי מהחדר, וסגרתי את הדלת כמעט עד הסוף.
לאחר מכן פתחתי את דלתו שוב, עדיין בעמידה ההיא, משלב את ידיו עם חיוך, "ואני לא מעריצה שלך!" אמרתי וסגרתי את הדלת.
יכולתי לשמוע אותו משתעל שיעול בכוונה ואומר: "בליברית.".
אני אהרוג אותו!
עליתי לקומה 4, ונקשתי על דלת חדרם של הבנים.
רינת פתחה לי.
"היי…" היא אמרה תשושה.
נכנסתי אל החדר, כולם שם כאלה תשושים ועייפים, "וואו חברה, לשלוח אתכם ל-'נווה עצלנות'?" שאלתי קורצת.
"לא ביקשתי הרבה, בסך הכל פקק של בקבוק יין, כדי לדחוף אותו לפה של הארי – כדי לקבל קצת שקט…" אמר ליאם בעצב.
"הארי!" אמרתי מבוהלת, הוצאתי את הכרטיס של החדר שלי ושל רינת ופתחתי את החדר.