חיים בשקרים- פרק 18

נקודת מבט אדיב:
ישבתי על הספה השחורה של המלון והסתכלתי על כל הבנות בביקיני, נראות טוב אבל הן לא מהבנות שהייתי מכיר לאמא שלי.
"מה אדיב? ממתי אתה מסתכל על בנות מרחוק ולא מתקרב אליהן? או מזמין אותן לחדר או כל דבר אחר?" עוז שאל והתיישב לידי.
"הלכתי לרחרח סביב הבית של ראובן." אמרתי בפשטות ולקחתי שאכטה קטנה מהנרגילה שלו.
"גילית משהו?" עוז שאל והתרווח על הספה כשהנרגילה באמצע והצינור בפיו.
"נערה. תכלת, אחות של אליאן כנראה הן דומות ביופי אבל האופי שונה. הן כמו שמן ומים לדעתי." אמרתי ומשכתי את הצינור מפיו והכנסתי לפי.
"אתה חושב עליה נכון?" הוא שאל כשהוצאתי את העשן. לא ידעתי מה התשובה לזה. אני לא מפסיק לחשוב עליה כבר יומיים, מהיום ההוא. הפיגמה של הפו הדב הצהובה עם הנקודות הכחולות, הפיגמה לא הייתה קצרה מידי וגם תכלת לא עשתה אותה קצרה מידי, היא הייתה פשוטה ועוקצנית, אהבתי כמה שהיא טבעית ובו זמנית לא מרגישה נוח אבל האמת היא הייתה נינוחה כמו שהרבה בנות לא היו כך לידי. היא לא הכירה אותי ולמרות זאת הדמות של העבריין או הבגדים לא הרתיעו אותה ממני.
"היא פשוטה, אני לא הולך להרחיב לך על זה." אמרתי ולקחתי נשימה נוספת מהנרגילה הכסופה.

נקודת מבט תכלת:
שכבתי על המיטה הורודה, הסתובבתי לצד שהאני מסתכלת על הקיר ופשוט בהיתי.
ביומיים האחרונים האדיב הזה לא יוצא לי מהראש, לא הפסקתי לחשוב עליו, לא הפסקתי לחפש אותו בבית ספר, עד שהתברר לי שהוא בכלל לא לומד פה. אני לא יודעת איך הוא הכיר אותי אבל הוא הכיר אני יודעת.
נעמדתי על שתי רגליי והתקדמתי לכיוון המראה שבחדרי.
מפחיד כמה שאני ואליאן דומות בכל יום, יותר ויותר, הדבר היחיד ששונה שאני צבעתי מעט את הקצוות של שיערי.
אליאן מדהימה, במשך כל היומיים האלה היא רבה עם שוהם כמו משוגעת, בכל פעם שהתקרב אלי, היא קמה והגנה עליי, תקפה אותו, עקצה וירתה את המילים שפגעו בו.
אתמול הוא הגיע שיעור הבייתה ואליאן רצה לעזור לו, היא פחדה שיקרה לו משהו. במשך כל הלילה היא ישבה ליד מיטתו ודאגה לו.
אליאן שונה ממני, היא תעקוץ, תתקוף, תשנא מישהו אבל כשהוא צריך אותה היא שם.

"תכלת בואי, אני אקח אותך לבית ספר." אליאן אמרה בחיוך קטן.
"אני אלך לבד, הבית ספר שלך רחוק מאוד משלי." אמרתי והנחתי את תיק הצד שלי על כתפי. אהבתי ללכת לבית ספר, תמיד אהבתי ללמוד משהו חדש, להכיר אנשים חדשים ועולמות חדשים. זה אחד הדברים שבהם אני ואליאן דומות.
יצאתי מחדרי והרכבתי את משקפיי הראייה שלי על אוזניי ואפי הקטן, אהבתי את המסגרת העגולה העבה בצבע שחורה ומעט לבן בקצוות. יישרתי את חולצת בית הספר הכחולה שלי ויצאתי מהמסדרון. אליאן עמדה במטבח ושוהם לידה, היא חייכה אליו והוא אליה. רואים את האהבה שלהם אחד לשנייה בעיניים, רואים שאכפת להם.
"אז תודה." שוהם אמר בחיוך ונישק ללחיה של אליאן.
"בכיף, אבל בוא לא נעשה את זה שוב. הקאת עליי שלוש פעמים בלילה, הייתי צריכה להתקלח ארבע פעמים רק כדי להוריד ממני את הריח." היא אמרה והתלוננה בפניו. הוא גיחך והתקדם לעברי, לעבר היציאה. השפלתי את מבטי וזזתי הצידה מעט.
"בוקר טוב, תכלת." הוא אמר ויצא מהמטבח.
"בוקר טוב." מלמלתי בשקט והרחתי את שובל הבושם החזק והנעים שלו.