חיים על הקצה – פרק 10

פרק 10- בחירה

•אביה•
השענתי את ראשי על החלון והגנבתי מבט חטוף לכיוונו של אריאל שישב לצידי במושב הנהג. שתיקה ארוכה ליוותה אותנו לאורך רוב הנסיעה.

***
״אז מה את אומרת, אביה?״ שאל זוהר בציפייה. ״את בפנים?״ שאל בשנית.
בלעתי את רוקי והדקתי את לסתי. ללא ספק ההצעה של זוהר ואריאל נשמעת מפתה מאוד. אבל זאת לא אני! אני לא רוצחת!
התחלתי לנוע באי נוחות על הכיסא והשפלתי את מבטי אל הקרקע. ״אביה…״ זוהר קרא בשמי.
הנדתי בראשי לשלילה. ״לא.״ אמרתי חלושות. ״אני מצטערת.״
למרות כל הסבל שאבא העביר אותי, כל הדברים הנוראים שהוא עשה. אני לא יכולה לעשות את זה. זוהר הנהן בראשו להבנה. ״זה בסדר, אביה.״ אמר ברוגע. ״הכל טוב.״
״אני…״ כחכתי בגרוני. ״אני באמת מצטערת על אביר ועל כל שאר האנשים ש… אבל אני לא רוצחת.״ אמרתי בכנות.
***

״אריאל?״ קראתי בשמו חלושות. הוא הביט בי במבט חטוף והמהמם. ״אני באמת מצטערת.״
״אני בכלל לא יודע מה חשבנו לעצמנו בהתחלה, הבת של הרוצח תעזור לנו לסגור איתו חשבון. כן בטח…״ הוא מלמל וגיחוך נפלט מפיו.
״ואני עוד חשבתי שאתה… שאתה מנסה להתחיל איתי כל הזמן הזה.״ אמרתי בגיחוך ומיהרתי להשפיל את מבטי.
ידעתי שמבטו של אריאל נח עליי כרגע. שהוא סורק את גופי עם עיניו הירוקות. ״תראי…״ הוא התחיל לומר וגרם לי להסיט את מבטי אליו מתוך סקרנות. הוא הרים את גבותיו בשעשוע. ״את לא ממש הטעם שלי.״ אמר בכנות. אוקיי. הכל בסדר איתי.
בלעתי את רוקי והנהנתי בראשי להבנה. נו באמת אביה, לא באמת חשבת שבחור כמו אריאל יתחיל איתך, נכון?! מה חשבת לעצמך?
״מה… נפגעת?״ שאל בזהירות כאשר הבחין במצב הלא נעים שנוצר.
הנדתי בראשי וצחקוק קטן נפלט מפי. ״שגרה.״ מלמלתי.
״בכל מקרה, תביני אני…״
״יוצא רק עם דוגמניות.״ השלמתי אותו. ״כן את זה כבר הבנתי מהמשפט הראשון שלך.״ אמרתי בזלזול.
אריאל עצר את המכונית ממול בית הספר. ״אני רק אומר שדווקא יכל להיות לנו סיפור יפה…״ הוא העביר את ידו על פניי וגרם לצמרמורת קלה לעבור בגופי. ״אילו היית מסכימה לעשות את השליחות הזו בשבילי.״ אמר בהתגרות. ״אבל זה עדיין לא מאוחר מידי להתחרט.״ האיץ בי.
פערתי את פי ונענעתי בראשי כלא מאמינה. ״אז מה את אומרת?״ שאל כשעל שפתיו נפרס חיוך משועשע.
באותו רגע המוח שלי נתן הוראה מיידית ליד שלי להעיף סטירה מצלצלת ללחי של אריאל. אריאל הביט בי המום כתוצאה מהמהלך שעשיתי. לומר את האמת, גם אני הייתי דיי המומה ממה שעשיתי כרגע. ״לך תזדיין, אריאל.״ סיננתי מפי בגסות ויצאתי מהאוטו במהירות לפני שיספיק לפלוט מילה נוספת מפיו.

״I really don't care…״ זמזמתי לי את מילות השיר בזמן שייבשתי את הכוסות על הבר.
״כשתסיימי עם הכוסות השקופות, יש עוד כוסות חדשות במטבח.״ אמר יוסי. הנהנתי בראשי והמשכתי בייבוש הכוסות.
״אביה!״ לפתע הרגשתי זוג ידיים חמימות מונחות על כתפי.
״סול!״ מלמלתי בבהלה והנחתי את ידי על ליבי ואנחת הקלה נפלטה מפי.
״הכל בסדר?״ שאלה סול בדאגה.
״אם להתחשב בעובדה שעוד שנייה חטפתי התקף לב? כן אני חושבת שהכל בסדר.״ השבתי בציניות.
״איפה היית היום?״ שאלה בחשדנות והתיישבה לצידי ליד הבר.
״מה… מה זאת אומרת?״ שאלתי בגמגום.
״לא היית בבית ספר היום.״ השיבה.
״אה.״ אנחת הקלה נפלטה מפי. ״כן… בקשר לזה…״
״מה בקשר לזה?״ שאלה.
״שוש העיפה אותי מבית הספר.״ סיפרתי בקצרה.
״מה?!״ שאלה המומה.
״האיחורים שלי… איחרתי כבר שמונה פעמים החודש.״ הסברתי.
״טוב… זה בטח מצב רוח כזה, היא בטח מחר כבר תשכח מהכל.״ אמרה סול.
נענעתי בראשי והשענתי את מרפקיי על שולחן הבר. ״היא אמרה שזה לצמיתות.״ מלמלתי.
״אויש, אביה.״ סול הניפה את ידה כביטול. ״כל שני וחמישי שוש מעיפה אותך מבית הספר ליומיים ואז מחזירה אותך.״ אמרה באדישות.
משכתי בכתפי באדישות. ״אולי.״

״סול… ״ צעקתי מנסה להתגבר על המוזיקה החזקה אשר התנגנה במועדון. ״צריך עוד וודקה לשולחן שתיים… עשרה.״ צעקתי אך לשווא. גלגלתי את עיניי למראית סול שישבה סביב אחד השולחנות מוקפת בחמישה בנים חמודים סביבה. ״אוח…״ נחרתי בבוז. כנראה שגם הלילה אני עובדת לבד.
ניסיתי לבדי להתגבר על הלחץ במועדון בעוד ששאר העובדות מפטפטות עם בנים ונהנות מעבודתן. טוב… אני כבר רגילה להיות לבד ולעשות את העבודה השחורה בשבילן.
״מלצרית!״ לפתע נשמעה קריאה מאחוריי.
״איך אפשר לעזור?״ שאלתי בחיוך. אך חיוכי ירד מפי כאשר הבחנתי באדם שיושב מולי. גופי קיבל שיתוק וידיי החלו להזיע וכוס הזכוכית שהייתה בידי נשמטה והתנפצה על הרצפה. תחושת מחנק החלה להציף אותי. הדבר היחידי שעלה בראשי הוא לקחת את הדברים ושלי לעזוב את המועדון לפני שיהיה מאוחר מידי.
מיהרתי לעזוב את המועדון בריצה אך ברגע האחרון נתקלתי בסול. ״היי,״ סול עצרה אותי.
״תני לי לעבור, סול.״ התחננתי.
״לאן את הולכת?״ שאלה בפליאה. ״המשמרת עוד לא נגמרה.״ אמרה.
״בשבילי כן.״ מלמלתי.
״אביה,״
״תני לי לעבור!״ צעקתי. סול אשר הייתה מופתעת מהתגובה שלי שיחררה את אחיזתה מידי ופינתה לי את הדרך.

יצאתי מהמועדון בריצה כשלפתע הרגשתי את עצמי מתנגשת במשהו מולי. אך לא ייחסתי לזה חשיבות והמשכתי לרוץ. עיניי התמלאו דמעות אשר הקשו עליי לראות את הדרך. לפתע נתקעתי באבן גדולה באמצע הדרך וקרסתי על הרצפה.
הרגשתי צל גדול מעליי הולך וסוגר עליי. ״א_אביה?״ שמעתי קול מוכר. פחדתי להרים את ראשי אליו. ״אביה זאת את?״ שאל בשנית.
מחיתי את דמעותיי והרמתי את מבטי אליו. ״אני.״ פלטתי גיחוך מפי.
אריאל כיווץ את גבותיו והביט בי במבט חשדן. ״מה… מה קרה לך?״ שאל.
״לא עניינך.״ השבתי בקרירות והתרוממתי מן הקרקע, סובבתי לו את גבי והמשכתי ללכת.
״אביה!״ ידו אחזה בכתפי. ״אל תהי טיפשה.״ אמר בקול נוקשה וסמכותי.
״הכל… הכל בגללכם!״ צעקתי בתסכול. ״מה אתם רוצים מהחיים שלי?״ שאלתי בבכי. ״הא?״ צעקתי.
״את מבינה שאם לא תעזרי לנו האיום הזה ילווה אותך לנצח.״ אמר אריאל בקולו המחוספס.
נענעתי בראשי. ״דווקא אם אני יעזור לכם, המצפון יהיה זה שילווה אותי לנצח.״ השבתי באותו מטבע.
״את לא עושה משהו שהוא אסור, אביה.״ אמר ברוגע.
גיחוך קל נפלט מפי. ״רצח?״ שאלתי בתדהמה. ״לזה אתה קורא מותר?״
״את יודעת טוב מאוד שהרצח הזה יציל חיים של מיליוני אנשים.״ השיב.
״אתה מגזים, אריאל.״ אמרתי בביטול. ״אתה יודע מה הבעיה שלכם, אתם?״ שאלתי.
״מה זאת אומרת אתם?״ שאל בבלבול.
״כל העולם הזה, העולם התחתון.״ השבתי. אריאל הביט בי במבט שואל. ״אתם חושבים שהכל מגיע לכם.״ עניתי.
״ודווקא בגלל זה, את לא היית רוצה להיות בצד הזה?״ שאל.
״בצד של מי?״ שאלתי. ״בצד של רוצחים?״
״אנחנו לא רעים, אביה.״ אמר באיטיות והדגיש כל מילה ומילה. ״אנחנו רק עושים צדק.״ הסביר.
״לעשות צדק זה התפקיד של המשטרה ושל בתי המשפט.״ אמרתי בכנות.
״לא.״ אמר בביטול והניד בראשו לשלילה. ״את באמת סומכת על המשטרה שיתנו לנבלה הזה עונש שמגיע לו?״ שאל. שתקתי ובלעתי את רוקי. ידעתי שהוא צודק. ״העונש הכי כבד שהמשטרה תטיל עליו זה עשרים שנות מאסר.״ קבע. ״זה באמת מספק אותך, אביה?״ שאל בכנות. ״כי אותי לא.״
״אז רצח? זה הפתרון?״ שאלתי.
״במקרה הזה כן.״ השיב.
״אני לא רוצחת, אריאל.״ מחיתי.
״אף אחד גם לא רוצה שתהי.״ אמר. ״את הרצח תשאירי לנו, את רק תדאגי להביא לנו את שאול לידיים.״
״אני… אני לא יכולה.״ אמרתי בביטול. ״מה אם הוא יחשוד בי, או ינסה לפגוע בי?״ שאלתי בחשש.
״בקשר לזה… אין לך מה לדאוג.״ אמר ברוגע. ״אני אהיה שם לשמור עלייך.״ אמר בחיוך שגרם גם לי לחייך.