חיים על הקצה – פרק 14

פרק 14- תודה אריאל

•אביה•
״והינה עוד פרק של האנטומיה של גריי הגיע לסיומו.״ הכרזתי בעצב מזויף ומחאתי כפיים בהתרגשות ולקחתי את השלט מידה של זואי. ״עכשיו אפשר לעבור למשהו אמיתי באמת.״ אמרתי בהתגרות. זואי בתגובה דחפה אותי בכתפי. ״מה?״ שאלתי בתמימות.
״את מעצבנת.״ רטנה.
״ידוע.״ השבתי והגנבתי לעברה חיוך מתגרה. ״עכשיו תראי מה זו סדרה אמיתית.״ אמרתי ביהירות.
״ומה זאת סדרה אמיתית?״ שאלה בלגלוג.
״משחקי הכס.״ השבתי בהתרגשות.
זואי נענעה בראשה בייאוש. ״חייבים לשנות לך את הטעם בסדרות דחוף.״ היא פלטה אנחה מפי. ״אבל ממש דחוף!״ הדגישה.
האמת, מאז היותי ילדה קטנה הייתי ילדה היפראקטיבית. מאז ומתמיד התחברתי לסדרות מתח, אקשן, פעולה ופנטזיה. תמיד דימיינתי את עצמי משתתפת בסצנת מרדף באחת מסדרות הפעולה המפורסמות. זה לא שהחלום שלי הוא להיות מפורסמת, שלא תטעו. החלום שלי הוא להיות לוחמת בסרטי מלחמה.
״טוב, אני מפעילה.״ הודעתי בשמחה.
זואי גלגלה את עיניי בשעמום. ״תפעילי.״ מלמלה בכניעה.
מחאתי כפיים בהתרגשות כאשר אחזתי בשלט בידי ולחצתי על הפרק המבוקש, רק שלפתע צלצול בדלת גרם לי לבהלה והשלט ״עף״ מידי לידה של זואי. ״רואה?״ שאלה זואי בהתגרות. ״אפילו למעלה מסכימים איתי שהטעם שלי בסדרות טוב יותר משלך.״ אמרה והרימה את מבטה אל השמיים.
״היית מתה.״ השבתי וניסיתי לקחת את השלט מידה.
״הו לא!״ זואי הנידה בראשה והרימה את ידה גבוה כדי שלא אוכל להגיע לשלט.
״הו כן!״ צחקקתי כאשר ידי נגעה בשלט השחור. צלצול בדלת נשמע בשנית וקטע את ״הקרב הקטן״ אשר התחולל בין זואי וביני.
״באמת, אביה… ככה את רוצה לייבש את מי שמחכה מחוץ לדלת, בקור הזה?״ שאלה זואי בזלזול והנידה בעפעפיה. ידעתי מה היא מנסה לעשות, חושבת שאני לא מכירה אותה. חכי חכי את לא יודעת על מי נפלת.
פלטתי אנחה מפי. הנחתי את כפות ידיי על עיניי. ״בסדר.״ מלמלתי. זרקתי את השלט על הספה ופסעתי בגרירת רגליים אל הדלת.
פתחתי את הדלת, משב של רוח קרירה נכנס על תוך הבית. חיבקתי את עצמי מנסה להגן על עצמי מפני הקור הנוראי. ״היי,״ אריאל נופף בידו.
״א_אריאל?״ שאלתי בבלבול. ״מה אתה עושה פה?״
״סליחה… אנחנו מכירים?״ שאל בבלבול.
לפתע התקף צחוק פתאומי תקף אותי. ״זאת אני, דביל.״
הוא נענע בראשו. ״לא נראה לי.״ אמר בביטול. ״אני לא מכיר אף אחת בשם אני.״
״נו כבר י׳שקית, זאת אני!״ הצבעתי על עצמי וניסיתי להשתלט על התקף הצחוק שתקף אותי באותם רגעים.
״לא.״ הוא מחה. ״אם היה לי קטע עם מישהי בשם אני, אני הייתי זוכר את זה.״
לא ייאמן, כל כך חתיך אבל גם לפעמים כל כך דביל. ״תקשיבי… אני בכלל באתי לחפש את אביה ו…״
״זאת אני! אביה!״ קטעתי אותו.
״א_אביה?״ הוא סרק את גופי מכף רגל ועד ראש. ״השיער שלך.״ הוא מלמל ברכות והעביר את ידו על שיערי.
״הסתפרתי.״ אמרתי בחיוך וסירקתי את שיערי בידי.
״אהבתי.״ הוא החזיר לי חיוך והעביר את ידו בשיערי. שוב. וואו… הצמרמורות שעברו לי בגוף באותו רגע. אביה, תתעשתי על עצמך! צעק עליי הקול שבראשי.
״אז… מה אתה עושה פה באמצע הלילה?״ שאלתי.
״חיפשתי אותך במועדון.״ הוא זרק.
״אותי?״ שאלתי בפליאה והצבעתי על עצמי. ״למה?״ כיווצתי את גבותיי והבטתי בו במבט שואל. ״יש חדש בקשר למשימה?״ לחשתי.
״למה את לוחשת?״ הוא לחש.
״כי…״ מלמלתי וגירדתי בראשי.
״אביה!״ קולה של זואי קטע את שיחתנו.
״עכשיו הבנת?״ שאלתי.
״אם את חושבת לייבש אותי בסלון עוד הרבה זה לא יימשך ככה!״ אמרה בכעס מדומה.
״אני…״ מלמלתי בחוסר נעימות והתחלתי לשחק עם הצמידים שעל ידי.
מיד קולה של זואי התרכך כאשר הבחינה באריאל. ״שלום,״ זואי מלמלה בביישנות שלא היתה אופיינית והנידה בעפעפיה.
״שלום שלום.״ השיב אריאל וחייך אליה חיוך רחב. ״ומה השם של הנערה היפה?״ הוא שאל את זואי.
זואי פלטה צחקוק קטן מפיה. ״זואי.״ השיבה בחיוך.
״זואי…״ הוא מלמל את שמה בחיוך חולמני.
״ומה השם שלך, אם אפשר לשאול?״ שאלה מצחקקת.
״אריאל.״ הוא חייך לעברה את חיוכו הכובש. החיוך שממיס כל בחורה. אפילו בחורות קרות כמו זואי.
״מממ… שם יפה.״ אמרה בהתרשמות.
״אבל לא יפה כמוך.״ הוא החמיא לה וגרם לה לצחקק.
זואי ואריאל המשיכו לדבר בערך איזו חצי שעה. ואני במשך החצי שעה הזאת עמדתי ביניהם מסתכלת על המבטים, החיוכים והניצוצות אשר נוצרו ביניהם. כבר באיזה שהוא שלב התחלתי להרגיש מיותרת. סובבתי אליהם את גבי ופניתי לכיוון הסלון משאירה אותם מאחור לבדם בפתח הבית מצחקקים להם. קרסתי על הספה ונתתי לעצמי להתנחם בגלידת שוקולד צי׳פס… או לפחות מה שנשאר ממנה. ידעתי שהנקמה תגיע מתי שהוא אבל לא קיוויתי שהיא תגיע מהר כל כך. אולי אחרי הכל היה עדיף לי ללכת למועדון, אז זואי ואריאל לא היו נפגשים בכלל.
טוב, מה אני אגיד… אחלה ערב בנות סידרת לנו, זואי. באמת תודה רבה לך, אריאל.