חיים על הקצה – פרק 18

פרק 18- חזקה

•אביה•
להיות חזקה זה כשאת דופקת חיוך מזויף, להראות לכולם שהכל טוב. זה כשאת לובשת תחפושת של אושר וצחוק. זה לגרום לכולם להאמין שאף אחד לא יכול עלייך. זה להיות קרועה מפנים ולשאול מה ולמה זה מגיע לי? זה לבכות בתוך עצמך. להרים את הראש זה להרים את הראש ולאסוף את השברים, לחייך חיוך מזויף ולקוות שיום אחד יהפוך לאמיתי. זה מה שנקרא להיות חזקה.
״קחי, תשתי קצת.״ ראם הגיש לי כוס זכוכית שקופה עם מים.
לקחתי את הכוס מידו וחייכתי לעברו חיוך קטן. ״תודה.״ מלמלתי חלושות ומיהרתי להשפיל מבט. לגמתי כמה לגימות מכוס המים והנחתי אותה על השולחן. השפלתי מבט ומחיתי שאריות של דמעות מלוחות אשר נותרו על לחיי.
״אביה…״ ראם קרא בשמי. הבטתי בו במבט חטוף. לא יכולתי להביט בי בעיניו. עוד הרגשתי מושפלת כל כך ממה שקרה במועדון הלילה. ״תסתכלי עליי,״ הוא לחש. אני בתגובה נענעתי בראשי לשלילה. לא הייתי מסוגלת לפגוש בעיניים של אחרים. פחדתי שכאשר אביט בעיניו, הוא יביט בי ויראה כמה עלובה אני. כמה פחדנית אני. ״אביה,״ הוא ליטף את לחיי עם ידו הגדולה. מגעו עורר בי תחושת חמימות. עצמתי את עיניי והתענגתי על מגעו החמים והרך. ״תסתכלי עליי, בבקשה.״ התחנן.
״לא,״ מלמלתי חלושות.
״די,״ הוא מחא. הוא הניח את כפות ידיו החמימות והגדולות על פניי והסיט את מבטי אליו. ניסיתי לברוח מעיניו, להשפיל מבט, אך הוא מנע ממני זאת. ״זהו, עכשיו סופסוף אני רואה את העיניים היפות שלך.״
״יפות,״ גיחוך קטן נפלט מפי. ״כן בטח.״ גלגלתי את עיניי בזלזול. ״כולה זוג עיניים חומות רגילות ופשוטות, יש מיליונים כאלה בעולם.״
״אומנם יש לך עיניים חומות שנראות נרגילות לחלוטין, אבל אני רואה בעיניים יותר מסתם זוג עיניים חומות רגילות.״ הוא אמר. ״אני רואה בהן את מי שאת, אביה.״
״ומי אני בכלל?״ שאלתי.
״את הילדה הכי מדהימה, רגישה ומתוקה שפגשתי.״ השיב תוך כדי שהוא מלטף את פניי ברוך. דבריו גרמו לסומק להתפשט על לחיי. ולמבוכה קלה לשרור בחדר.
״מה… יש מצב שגרמתי לאביה בן הרוש להסמיק?״ הוא התגרה בי.
״די,״ אמרתי מובכת וכיסיתי את פניו יחד עם כפות ידיי. אוף, שנאתי את זה שהייתי שקופה כל כך לידו. שהוא יכל לקרוא אותי בשנייה ולגרום לי להסמיק לידו כמו ילדה קטנה.
״הכל ממש בסדר, אביה.״ אמר ברוגע והסיר בעדינות את כפות ידיי מפניי.
״טוב… אל תתלהב יותר מידי.״ צחקקתי תוך כדי שניסיתי להתגבר על המבוכה שנוצרה ודחפתי אותו בכתפו.
״מה לעשות שאת גורמת לי להתלהב?״ הוא התגרה בי.
שוב הרגשתי את לחיי מתחממות ואת הסומק האדום מתפשט בלחיי. מיהרתי להשפיל מבט ולהסתיר את הסומק על לחיי. ״כבר אמרתי לך שאני אוהב את זה שאת ככה?״ שאל ברטוריות.
״איך ככה?״ שאלתי בתמימות.
״שאני גורם לך להסמיק?״
״אוף, די!״ אמרתי מובכת והתחלתי לצחקק מהמבוכה. שוב.
״די את!״ הוא צחק.
״אני?״ שאלתי בתמימות והצבעתי על עצמי. ״מה כבר עשיתי?״
״תפסיקי לעשות את זה כבר.״
״לעשות מה?״ שאלתי בייאוש.
״להטריף אותי ככה.״ צעק בייאוש. בלעתי את רוקי והידקתי את לסתי. הוא אחז בפניי בשתי ידיו. אני קפאתי תחת מגעו. היינו קרובים כל כך. כל כך קרובים שיכולתי להרגיש את נשימותיו ולשמוע את דפיקות הלב שלו. הוא קירב את פניו לפניי, שפתיו נחתו על שלי. זו הייתה הפעם הראשונה אשר שפתי פוגשות בשפתיו של גבר. דפיקות הלב שלי הלכו והתחזקו ואיתן גם הצמרמורות אשר חלחלו בכל גופי. זו הייתה הרגשה מדהימה אך יחד עם זאת מוזרה לא פחות. את גופי מילאו תחושת חמימות ובטחון ואיתם גם התרגשות לא קטנה אשר הייתה מלווה בציפייה. ההרגשה הכי מדהימה שהייתה לי עד כה.

•אריאל•
״שלום,״ מלמלתי כאשר נכנסתי הביתה וטרקתי את הדלת בחוזקה.
״וואו,״ ינון הביט בי בפה פעור. ״מה קרה לך?״ הוא שאל כשהוא מנסה להחזיק את הצחוק שמאיים לפרוץ ממנו.
״אל,״ אמרתי בביטול. ״פשוט אל!״ הנפתי את ידי בביטול ופשטתי את חולצתי מגופי.
״מה… התבלבלת בין הפה שלך לחולצה שלך?״ שאל מצחקק. אני בתגובה הבטתי בו במבט רצחני.
״תעשה לי טובה, ינון. אל תעצבן אותי גם אתה.״ אמרתי בעצבים תוך כדי שלחצתי על עיניי עם כפות ידיי. אוף שיגמר כבר היום הזה!
״אריאל…״ ינון קרא בשמי.
״שמע אחי, אני טס להתקלח להוריד ממני את כל הטינופת.״ הודעתי ועזבתי את הסלון ולא השארתי לו הזדמנות להגיב.
לפני שנכנסתי לאמבטיה עברתי בחדרי לקחת כמה דברים. ואז הבחנתי בו, באבא. הוא ישב על מיטתי והמתין לי בחדרי. ״א_אבא…״ מלמלתי המום.
״אריאל.״ הוא הביט בי בפנים רציניות.
״מה… מה אתה עושה פה בשעה כזאת?״ שאלתי בפליאה.
״למה אתה חושב שאני כאן?״ שאל ברטוריות. ״באתי לבדוק איך מתקדמת המשימה שלך.״ השיב.
״חשבתי על זה, אנחנו לא צריכים אותה בשביל להשיג את הנקמה שרצינו.״ אמרתי בכנות.
אבא עצם את עיניו ופלט אנחה מפיו. ״מה כבר עשית, אריאל?״ הוא שאל.
״למה אתה ישר מאשים?״ התגוננתי.
״עד לפני כמה שעות, שעות!״ הוא הדגיש. ״אתה היית מאוד בעניין, מה קרה פתאום?״ שאל בחשדנות.
״כלום.״ עניתי במהירות.
״אז?״
״אז, אני פשוט חושב שאנחנו לא באמת צריכים אותה.״ השבתי.
״אריאל,״ ינון פרץ לחדר בסערה וקטע את השיחה של אבא ושלי. ״יוסי התקשר, הוא אמר לי למסור לך שהוא פיטר את אביה.״
״אחלה, תודה.״ אמרתי בחיוך.
״איזו אביה?״ התערב אבא. ״על מה הוא מדבר?״ שאל מבולבל.
אני בתגובה שתקתי ובלעתי את רוקי. ״מסתבר שהיום במועדון, האביה הזאת שפכה על אריאל שתייה.״ סיפר ינון. מאיפה הוא יודע? יודע הכל הרכלנית הזאת.
״אז אתה ביקשת שיפטרו אותה?״ שאל אבא המום.
״זה לא בדיוק מה שהיה!״ התגוננתי והתחלתי לנוע בחוסר נוחות במקומי. ״אני לא ידעתי שיוסי הולך לפטר אותה בכלל.״ אמרתי בכנות. ״אבל אם אתה שואל אותי, אבא. זה הגיע לה.״
״טוב… עכשיו זה מסביר למה חזרת עצבני והחולצה שלך הייתה ספוגה בבירה.״ אמר ינון בגיחוך.
״שאני אבין, אתה בעדי או נגדי?״ פניתי לינון.
״ברור שאני בעדך, אבל…״
״אתה עכשיו הולך להתקשר ליוסי ואתה מבקש ממנו שיחזיר אותה לעבודה.״ אמר אבא בציווי.
״מה שיוסי עושה או לא עושה זו כבר החלטה שלו.״ משכתי בכתפיי באדישות. ״וחוץ מזה, לפי מה ששמעתי היא גם ככה לא הייתה כזאת להיט שם.״ אמרתי בזלזול.
״לא מעניין אותי.״ אמר בביטול. ״אתה עכשיו, אבל עכשיו!״ הדגיש. ״אתה מתקשר ליוסי ומבקש ממנו שיחזיר את אביה לעבודה!״ דרש.
״תשכח מזה!״ מחיתי.
״זה לא נתון לויכוח, אריאל.״ הוא אמר. ״כי אם אתה לא תעשה את זה, אני אדאג לזה.״ הודיע. ״ובנוסף,״ הוסיף. ״אתה תלך אליה ותתנצל.״
״טוב, זה כבר ממש הקש ששבר את גב הגמל, מצידי המשימה יכולה ללכת לעזאזל,״ גיחכתי. ״אני למטורפת הזאת יותר לא מתקרב.״ הדגשתי כל מילה ומילה.
אבא הנהן בראשו ופלט אנחת ייאוש מפיו. ״אתה יכול לשכוח מהעסק שלי, אריאל. הוא הודיע. ״לילה טוב שיהיה לכם.״ הוא עזב את חדרי והביט בי באכזבה.
״סעמק,״ מלמלתי בעצבים וניפצתי את החפץ הקרוב ביותר שמצאתי בחדר.
נשענתי הדלת והחלקתי במורדה. תפסתי בראשי בשתי ידיי. ״מה אתה הולך לעשות עכשיו?״ שאל ינון בסקרנות. ״אל תגיד לי שאתה מוכן לאבד את הדבר שתמיד חלמת עליו בגלל זה.״
״ממש לא.״ עניתי.
״אז מה תעשה?״ שאל. ״תתנצל?״
״לא יודע.״ עניתי. ״מה שבטוח שאני יודע עכשיו זה שאני עייף, אני רוצה לעצום עיניים ולהתעורר ליום חדש.״ סיפרתי. ״מחר נהיה חכמים יותר.״
״אני איתך, אחי.״ אמר ינון. ״בכל מה שתבחר לעשות.״
״אני יודע.״ הגנבתי מבט קטן לכיוונו של ינון וחיוך קטן התפרס על פניי.
״טוב, אבל עכשיו אני רוצה שתענה לי בכנות.״ ביקש.
״טוב…״ מלמלתי. ״על מה?״
״מה באמת קרה שם?״ שאל בסקרנות. הדקתי את לסתי ומשכתי את פנים הפה שלי.
אנחה נפלטה מפי. ״יותר מידי.״ עניתי חלושות.
״טוב… אני אחכה עוד הרבה?״ שאל בחוסר סבלנות.
״תחכה עוד הרבה למה?״ שאלתי בבלבול.
״שתספר לי כבר מה היה שם!״ השיב בסקרנות. אני בתגובה גלגלתי את עיניי באדישות תוך כדי שחיוך קטן נפלט מפי.
״בסדר, נודניק.״ צחקקתי.
״אני רוצה לשמוע הכל, הכל כולל הכל!״ הודיע. ״בלי להחסיר פרטים!״
עצמתי את עיניי ופלטתי אנחת ייאוש מפי. ״אז ככה…״

״וואו!״ ינון הביט בי פעור פה. ״בחיי… אריאל, אתה רשע.״
״אני?״ שאלתי המום. ״המטורפת הזאת הרסה לי חולצה של מאתיים חמישים שקל שקניתי ממיטב כספי, ואני הרשע פה?״
״אתה כזה ילדותי לפעמים.״ אמר ינון. ״אתה בכלל קולט מה עשית לה?״ שאל בחצי צעקה.
״טוב… נמאס לי כבר מההתנהגות המגעילה של כולכם.״ מלמלתי.
״תקשיב, אני באמת חושב ש…״
״צא לי מהחדר!״ פקדתי עליו.
״מה?״ שאל בפליאה.
״מה לא הבנת?״ שאלתי בעצבים. ״עוף, מפה!״ סיננתי מבין שיניי בארסיות.
ינון נענע בראשו. ״לא, אתה השתגעת לגמרי.״
״יופי, אז המשוגע הזה, מבקש ממך, מר גאון. לעזוב את החדר.״ תבעתי.
״זוהר צודק, באמת לא מגיע לאחד כמוך לרשת את העסק שלו.״ הוא זרק לאוויר.
״אז למי כן?״ שאלתי בעצבים. ״לך?״
״אתה יודע שזה לא מה שהתכוונתי.״ הוא ניסה להסביר. ״אתה החבר הכי טוב שלי, ואני דואג לך.״
״כן… ראינו כבר כמה אתה דואג לי.״ אמרתי בגיחוך.
״אריאל, אל תעשה שטויות.״ אמר באזהרה.
״אני ממש אבל ממש לא צריך עוד הטפת מוסר על הראש, או שאתה חבר שלי ואתה תומך בי או שאני לא יודע מה.״
״לך לישון.״ ינון הניח את ידו על כתפי. ״אתה צריך את זה.״ הוא הביט בי ברחמים ועזב את חדרי. הפעם, לשם שינוי לא היה בי כוח להתווכח יותר מידי. העדפתי להיכנע ולשמוע בעצתו. כיביתי את האור ונשכבתי במיטתי. התעטפתי בשמיכה ועצמתי את עיניי, בתקווה שמחר יגיע יום טוב יותר.