חיים פעם אחת- פרק 20

נקודת מבט תהל:
"יום מיותר" נוי צעקה כשיצאנו מהבצפר.
"חחחח די נו היה כיף למה אתן בוכות?" ניקי צחקה.
"בטח כיף, כיף למי?? לך אולי" אמרתי בציניות
"פשוט פדלאות אמלה" ניקי אמרה
"אוי סליחה באמת שאנחנו לא רצות ובגלל זה יום ספורט לא ממש כיף לנו!!!" נוי צעקה בציניות
"משתגידו" ניקי סיננה לעברה והתחלנו לצחוק באמצע הדרך
"חחחחח אווקיי אין מצב בעולם שאני באה שוב לימי ספורט" אמרתי שהתחלנו להירגע.
"את אומרת את זה כל שנה" ניקי אמרה והמשיכה לצחוק
"אמ… ניקי?" נוי שאלה בעדינות
"מה?"
"זה הבית שלך שמוציא עשן??" נוי שאלה לא מבינה
"ברור שהוא מוציא עשן" היא אמרה ברוגע ואז היא קלטה הסתכלה עליי
"אוי לא" אמרתי
"הוא במטבח שוב" ניקי אמרה
."מי במטבח??" נוי שאלה… מסכנה
"דור מבשל!!!" אני וניקי צעקנו ורצנו לכיוון הבית של ניקי.

נקודת מבט של דור:
אני והבנים חזרנו הבייתה מוקדם היה משעמם אז הלכנו היה יום קצר בטח רק לשכבת י' מגיע יום ספורט ומה עם י"א מה אנחנו עז?!!!
"טוב דור לך תכין משהו לאכול" אביאל אמר
"פחחחחחח" גיחכתי בקול ונתנאל התחיל לצחוק
"אמרתי משהו מצחיק?" אביאל שאל ומאור הסתכל עליו מה שגרם לי ולנתנאל לצחוק יותר
"אחי אני לא מבשל ניקי תרצח אותי" אמרתי צוחק
"נו תבשל יאללה יעצלן" מאור אמר
"אחי אתם רוצים להישרף?" נתנאל שאל
"אני ימות עם אני לא אוכל סעמקק תכין כבר" אביאל צעק
"טוב על אחריותך" אמרתי והלכתי להכין ציפס.
"אחי מה זה הריח הזה?" נתנאל שאל כשישבנו לעשן בחוץ סיגריה… רגע עשן שיט שכחתי את הציפס.
"אחי ניקי רוצחת אותך שוב" נתנאל התחיל לצחוק
"יבן זונה בוא לעזור לי!" צעקתי מהמטבח.
"מה קורה פה? אחי מזה?!!!" אביאל צעק כשהוא נכנס.
אני מאור נתנאל ואביאל התחלנו לנסות לכבות את האש
"דווווורר!!!!!!! אתה מת קבור" שמעתי את ניקי צועקת עדיף באמת להישרף ולמות ולא להתמודד איתה שוב
"אם אחותך לא רוצחת אותך אני רוצחת!" תהל צעקה ועזרה לניקי לכבות את האש
אחרי חצי שעה הן כיבו את האש וניקו הכל.
"עכשיו ננקה את המטרד האחרון" ניקי אמרה והסתכלה עליי
"תגידו להורים שאהבתי אותם" צעקתי ועליתי למעלה.
"נתנאל תפוס אותו בשבילי" ניקי צעקה לנתנאל… בן זונה הוא אוהב אותה על בטוח הוא עוזר לה.
"מצטער אחי" נתנאל אמר ותפס אותי כי הייתי מאחוריו.
"נו נתנאל למה אתה זונה שחרר" אמרתי לו
"אחי ניקי ביקשה וגם אחותי ניקתה איתה הכל אז זה גם בשביל אחותי.

נקודת מבט ניקי:
אחרי חצי שעה אני ותהל ירדנו למטה מרוצות. התיישבנו על הספה וראינו טלוויזיה ואז דור ירד..
"אחי מה קרה?" נתנאל אמר צוחק מה שגרם לי לחייך.
"הן קרו" דור אמר והצביע עליי ועל תהל. פה התפוצצנו מצחוק.
"דור תעשי לי ילד" תהל צעקה כשהוא ירד למטה לבוש בורוד עם אודם ולק. כן התעללנו בו.
"אחי מילא כשאנחנו לבד ידענו שאתה גיי אבל למה לעלות לפייסבוק ולאינסטגרם" אביאל אמר. דור הסתכל עלינו במבט רצחני.
"אנחנו? לא עשינו כלום" אני ותהל אמרנו ביחד.
"לא הן עשו אני עשיתי" נתנאל אמר צוחק
"נתנאל!!!! יבן זונהה!!! חכה חכה אני יהרוג אותך!" הוא צעק לנתנאל והתקדם לכיווני
"תביאי אציטון להוריד את החרא הזה מהידיים" דור אמר
"אוופסי…" אמרתי בתמימות ותהל נקרעה מצחוק
"שו אופסי? מה עכשיו אופסי?" דור התעצבן והפך לאדום
"מחמיא לך אדום" מאור אמר
"לא ידעתי שחבר של אחותי קוקסינל" אביאל אמר
"אתה קוקסינל י'הומו. ניקי מה אופסי?" דור שאל עוד הפעם
"אין לי.. " אמרתי בשקט
"מה אין לך?" הוא צעק
"אין לי אציטון" אמרתי לו בצחוק האיצטון היה לי ביד מאחורי הגב
"חתיכת מטומטמת" דור צעק והעיף לי סטירה.
נתנאל קם ישר והעיף את דור ממני.
"את האציטון שלך חתיכת מפגר" צעקתי ורצתי למעלה.
נעלתי את החדר והחלקתי לריצפה. בכיתי כמו שבחיים לא בכיתי תמיד רבנו אבל הוא אף פעם לא הרים עליי יד כי הוא חושב שהוא יהיה כמו אבא.
אם כמה שאני שונאת את אבא שלי כי הוא עזב בגללי הייתי רוצה להכיר אותו הוא חסר לי.
"ניקי תפתחי לי" נתנאל אמר
"לא רוצה" אמרתי בקול הכי חלש אבל גם הכי ברור שיכל לצאת לי מהגרון בלי שישמעו שבכיתי.
"אני צריך לספר לך משהו." הוא אמר
"לא עכשיו" אמרתי
"על אבא שלך.." הוא אמר ידעתי שהוא פוחד מהתגובה שלי אני בעצמי פחדתי לא ידעתי מה לומר.
"דור עצבני לא בגללך היום סיפרתי לו על זה בבוקר כנראה כל מה שקרה הזכיר לו את זה הוא לא התכוון אני נשבע לך עם תדעי את האמת תביני הכל אני חושב" נתנאל אמר
"דקה" אמרתי וקמתי לדלת. שנייה לפני שנגעתי בידית של הדלת חשבתי שוב… אני בכל. רוצה להכיר אותו? לדעת עליו דברים? אולי הוא שכח אותנו? אותי? מי הוא ? איש חשוב?
אז החלטתי אני…

נקודת מבט נתנאל:
ניקי ברחה למעלה. דור נרגע אחרי שנייה והתיישב על הספה תהל ונוי הלכו לקנות גלידה אביאל רצה לעלות לניקי אבל דור עצר אותו.
"אחי תעלה אתה" דור אמר לי
"אביאל חבר שלה עדיף שהוא" אמרתי לא מבין
"אני עולה ולא אף אחד אחר" אביאל התערב
"אביאל שב בשקט. נתנאל תעלה ותספר לה" דור הסתכל עלי
"לספר לה על.." שאלתי לא הבנתי הרי רק בבוקר הוא אמר שאסור לה לדעת.
"היא דומה לו במראה באופי היא נחושה היא הבת שלו הוא אבא שלה הוא חרא אבל הוא דם וכמו שאותך ואת אביאל ומאור לא הייתי משאיר לבד מאחור אף פעם גם אותה לא והוא היה שם תמיד וזה חור בלב שצריך למלא" דור אמר
"אחי לא חייבים זה שבר אותך תראה אתה פעם ראשונה נתת לאחותך סטירה אומנם זה סטירה וזה עובר אבל זה לא אומר אתה דומה לבן זונה ההוא בלי להעליב אותכם כן?" אמרתי
"אני לא כמוהו אבל הדם שלנו הוא אותו דם ניקי צריכה לדעת.. לך תספר לה בעדינות עכשיו" דור אמר הוא היה נחוש חח בדיוק כמו אבא שלו. הנהנתי ועליתי למעלה.

נקודת מבט של דור:
"אפשר להבין מה הוא צריך לספר לניקי? ולמה אני לא יכול לעלות אליה?" אביאל שאל בעצבים.
"תנשום תרגע ואז" אמרתי כשאני מנסה להרגע איך 17 שנה אני חי בלי אבא ופתאום הוא חוזר?!
אני אשכרה הרבצתי לאחותי בגללו!!
"רגוע קדימה" אביאל אמר מאור ישב בשקט לא מבין וכך גם נוי ותהל שנכנסו ומאור אמר להן שיש לי משהו לספר.
"אז ככה… לפני כמה שנים אני ונתנאל הדרדרנו התחלנו לעבוד בעולם התחתון היינו ועדיין אנחנו המחסלים הכי טובים אף פעם לא עלו עלינו אף אחד עד שיום אחד תהל וניקי גילו את זה" אמרתי והרגשתי יד על הכתף… תהל ישבה לידי וחייכה חיוך מרגיע.. אין עליה באמא שלי.
"זה בסדר אני כאן אני לא הולכת" היא אמרה את המשפט שגרם לי לשמור על עצמי אחרי שיצאנו מהעסק ההוא. חייכתי
"ניקי ותהל גילו הן הלכו לבוס הגדול ואיימו עליו" אמרתי בגיחוך עם דמעות בעיינים.
"משום מה הוא הסכים לשחרר את נתנאל ודור הוא לא התווכח שם על ארבעתינו שמירה למשך חודשיים עד שהוא היה בטוח שהסכנה חלפה מאיתנו" תהל המשיכה אותי.
"אבל אני לא מבינה זה נגמר למה אתה מספר את זה?" היא שאלה לא מבינה. מאור אביאל ונוי הסתכלו עלי בהלם.
"לפני חצי שנה אחד מאיתנו חזר לשם" אמרתי והנחתי את ידי על ידה.
"נתנאל..?" היא אמרה והדמעות בעייניה כמעט פרצו.
"כן הוא חזר לשם אבל אחרי חצי שנה ניסו להתנקש בו אז ברוך החליט שזהו שהוא עוזב יש עליו שמירה ברוך מחק את העקבות שקשורים לנתנאל ואז הוא חזר" אמרתי בהכי עדין שלי .
"אוו קיי אבל איך זה קשור למה שקרה פה?" נוי שאלה.
"כי לפני שברוך העיף את נתנאל לפה הוא סיפר לו משהו" אמרתי
"דבר כבר דור מה זה היה?" אביאל שאל ראו שהוא בעצבים אבל הוא גם דאג לניקי.
"ברוך הוא.. הוא…" לא יכולתי עצרתי .
"הוא אבא שלנו" היא אמרה הרמתי את הראש וראיתי אותה יורדת מחובקת עם נתנאל.
ביום אחר הייתי שובר לו את העצמות אבל הבנתי היא צריכה את החיבוק הזה.
"כן אבא שלנו. ברוך אמסלם האיש הכי מקובל שכולם רוצים להוריד לו את הראש הוא אבא שלנו" אמרתי עם ראש מורם למרות שכולם ידעו שזה לא גאווה.
"אני גאה בו" ניקי אמרה.
"איך בדיוק? שהוא נטש אותנו?" שאלתי אותה איך אפשר להתגאות בו בכלל?
"הוא עזב כדי שלנו לא יהיה חיים כאלה. הוא העדיף להיות רחוק מאיתנו כדי לשמור עלינו. נכון הוא חלאה אבל הוא אבא שלנו דם שלנו הוא שומר עלינו " היא אמרה. נתנאל בטח הוסיף דברים כדי שהיא לא תפגע אז הנהנתי.
"יפה שלי" אביאל אמר וחיבק אותה.

נקודת מבט אביאל:
נודר שבחיים לא הייתי מאמין שדור שהוא כמו אח שלי היה בעולם התחתון ושהוא הבן של המאפיונר הכי גדול. ושאהבת חיי היא הבת של המאפיונר הזה.
חיבקתי אותה.
"בבקשה אל תרחם עליי. אני לא צריכה רחמים." ניקי אמרה. היא מדהימה אותי. לא משנה כמה רע כמה כואב לה היא לא תראה את זה.
"אני אף פעם לא ארחם עלייך. אני אוהב אותך ואם תבקשי שאני אתרחק ממך בגלל זה תשכחי מזה" אמרתי לה וחיבקתי אותה שוב.

נקודת מבט ניקי:
נתנאל נכנס וסיפר לי הכל.
מי היה מאמין שאח שלי עבד אצל אבא שלנו? שאיימתי עליו? שהוא שמר עלינו מרחוק? שיש לו אלבומי תמונות שלנו? שעומר זה שניסה לאנוס אותי אבא שלח לו אנשים הבייתה ואחרי זה שלח אותו לאישפוז חודשיים? מי היה מאמין שאני קוראת לו אבא? והכי מפתיע מי היה מאמין שאני יהיה גאה בו שלמרות שהוא לא פה הוא לא שכח אותנו שהוא אוהב אותנו? שהוא אוהב אותי? שהוא יודע עליי הכל שיש לו תמונות שלי שהוא היה שם תמיד בלי ידיעתי זה הספיק לי למרות שאני לא גאה בעבודה שלו אני גאה במי שהוא למעני זה מספיק לי לא?
ירדתי למטה נתנאל חיבק אותי עד שאביאל קם לחבק אותי ואז נתנאל הלך לדור ותהל.
תהל צעקה על נתנאל שהוא חזר לעבוד אצל אבא למרות שהבנתי אותה ניסו להרוג אותו. אביאל אמר שהוא אוהב אותי ושהוא לא הולך להתרחק ממני בגלל אבא שלי זה עשה לי טוב.
"אני צריכה לחשוב על זה אני צריכה לעכל את הכל" הסתובבתי וראיתי את…