חיים פעם אחת- פרק 31

נקודת מבט ניקי:
"כתבתי לך מכתב מרגיש כמו ילד מאוהב תחזרי,
תחזרי כבר עכשיו
כתבתי לך מכתב מרגיש כמו ילד מאוהב תחזרי,
תחזרי כבר עכשיו

והלילות נעשים קרים והלב נעצר מבפנים
כשאת צוחקת זה נגמ הכל נשבר
ולי את אומרת שזה לא אני שזו את שזו את…"

"ניקי די כבר אי אפשר להמשיך ככה" תהל התחננה בפניי שוב..
"לכי מכאן" אמרתי חסרת כוחות.. עברו יומיים מאז אותו לילה. הלילה ששבר לי את הלב שאיכזב אותי. הלילה שהרס אותי שוב.
"את אחותי אין מצב, אנחנו אחיות כמעט מלידה וחברות מבחירה. בחיים לא הייתי עוזבת אותך" תהל אמרה.
"את לא יכולה להשבר שוב ניקי הבולימיה שלך חזרה. ניקי את פוגעת בעצמך.. בואי נצא היום תראי לכולם שאת בסדר.. אפילו נתנאל ודור נכנסו לדיכאון בגללך" תהל אמרה. ראו בעיינים שלה את האכזבה ממני. את הייאוש.
"את צודקת, יוצאים היום למועדון." אמרתי ונעמדתי. צעדתי לכיוון המקלחת שבחדרי נכנסתי וסגרתי את הדלת אחריי.
הייתי בהלם.. נראתי נורא ואוים. היו שקים שחורים מתחת לעיינים, הייתי חיוורת כאילו אין בי חיים ואת האמת הרגשתי ככה בלי חיים.. פשטתי את בגדיי מגופי ונכנסתי למקלחת.. המים החמים זרמו על גופי והרגשתי כאילו ניקו אותי מכל הכאב הבכי הדמעות ובעיקר מאביאל..
רק המחשבה עליו גורמת לי לבכות.. אבל לא אני צריכה לחזור להיות מי שהייתי לפני שהכרתי אותו להיות מלכת הקרח.. נחמדה אבל אף אחד לא נכנס לי ללב יותר. חיים ללא אהבה טובים יותר. בלי בגידות בלי כלום..
יצאתי מהמקלחת אספתי את שערי לקוקו גבוה, מרחתי על גופי קרם גוף לבשתי גופיית סבא ומכנס קצר כחול השפרצתי על צווארי מעט בושם של ריאנה העדין.
יצאתי מהמקלחת התייישבתי מול השידה הלבנה שלי. התאפרתי מעט אודם ורוד רימל וסומק.
"ניקי את עדיין במיטה?.. וואוו" התפלאה תהל לאחר שנכנסה לחדרי וראתה אותי
"ניקי אמסלם חזרה" אמרתי בחיוך. לתהל זלגו דמעות בוגדניות על הלחי אבל מיהרה למחות אותם.
"אל תבכי אחותי" אמרתי וחיבקתי אותה.
"זה מותר כי זה מאושר שחזרת.. לא ידעתי מה לעשות כבר" היא אמרה וחיבקה אותי חזק. הוצאתי את האייפון מהטעינה וירדתי למטה לחדר המרכזי.. ציפי ורוזי שמחו כל כך חיבקתי אותן. הן אמרו שאבא בפגישה והוא לא כאן הוא הלך למשפחת מועלם והוא יבוא יותר מאוחר לארוחה איתם. ניגשתי לחדר של אבא חיברתי את הפלאפון לרמקול הראשי והשמעתי את השיר של ליידי גאגא "Just dance" . אני תהל ורוזי התחלנו להשתולל למטה, עליתי לקומה של הבנים נתנאל ישן אצל דור בחדר כי אתמול הם ראו את המשחק ונרדמו. עליתי על המיטה והתחלתי לקפוץ ולרקוד למילים.
"בווווקר טוב קומו שמנים" צעקתי תוך כדי קפיצה.
"ניקי עופי מפה" דור צעק ואאז הוא קלט שהוא אמר ניקי וקם במהירות.
"הייוש" אמרתי בפרצוף חמוד, דור חייך וחיבק אותי ורץ איתי בכל הקומה.
"ניקי!!" נתנאל רץ אחרי ואחרי דור.
נתנאל דפץ על דור ונפלנו על הרצפה ליד החדר שלו.. של הילד שהרס אותי.. אביאל.
"בוקר טוב" שיר אמרה ויצאה מהחדר כשאביאל מאחוריה. באותו רגע הרגשתי צביטה בלב. אביאל ראה אותי והשפיל מבט.
"טוב מה יש לכם?! בואו למטה לרקוד" קמתי מהריצפה בעזרתו של נתנאל ומשכתי אותם משם.. כאילו בחיים לא הכרתי את אביאל.
"יוצאים היום למועדון" אמרתי או יותר שאלתי את תהל ורוזי כשהתיישבנו כולנו בשולחן לאכול ארוחת בוקר.
"ניקי אין לי כוח" תהל סיננה בבוז..
"יוצאים היום למועדון ? כן ניקי המפקדת
יופי חיילות לאב יוו" אמרתי וניהלתי שיחה עם עצמי..
"אווקייי ועכשיו כולנו נקווה לשכוח את הרגע הזה" רוזי אמרה וצחקנו.
"ב10 תהיו מוכנות" אמרתי והמשכתי לאכול.
"כן מגניב לי מועדון דוווקא" שיר אמרה
"רק חבל שלא הוזמנת" אמרתי בהתגרות.
"מזל שלא שאלתי.. בוא נצא גם למועדון חיים שלי?" היא אמרה וחיבקה את אביאל והתחילה לנשק אותו נשיקות קטנות בצוואר.
"ברור אהובתי" אביאל אמר ואת אהובתי הוא אמר בקול כאילו לגרום לי לקנא.. קינאתי אבל אני והוא זה נגמר אין מצב.
"לאף אחד לא אכפת.. אה.. דור ונתי תקשיבו באים לפה אורחים חברים של אבא משפחת מועלם או משהו אז להתנהג יפה" תהל אמרה בחיוך ערמומי.. אני רוזי דור ונתנאל הבנו מה היא רוצה… חחח משפחת מועלם לא תשכח כל כך מהר את הארוחה הזאת..

*18 בערב*
אבא עוד שנייה מגיע עם החברים שלו אני ותהל התלבשנו בשמלות קצרות התאפרנו שחור מעושן בעיינים ואודם ורוד. השיער שלי היה פזור ושל תהל אסוף לקוקו מתוח וגבוה.
מנוי התרחקתי מאוד אז היא נסעה לאמא שלה לכמה ימים..
ירדנו למטה לסלון וחיכינו שאבא יבוא..
ואז הוא נכנס, אבא עוד אדם מבוגר שלפי אלירן זה ארז מועלם הראש של משפחת מועלם כלומר האבא, אחריו נכנסה אישה מבוגרת ליזה שזאת האם ואז נערה בגיל שלי ושל תהל ובחור בגיל של דור אני חושבת..
"ניקי דור תהל נתנאל ואלירן תכירו את משפחת מועלם אלה ארז וליזה" הצביע על שני המבוגרים,
"ואלה ליאור ורז" הצביע על שני הילדים.. אז ככה קוראים לבחור רז…
אני ליאור ותהל התחברנו מהר, דור נתנאל ואלירן התחברו מהר לרז, לפי מה שהבנתי לליאור ורז יש אח בשם דניאל אבל הוא במשימה אז הוא יגיע יותר מאוחר.
התיישבנו לאכול את האוכל שציפי הכינה ובנתיים אבא וארז סיפרו לנתנאל דור אביאל ואלירן על המשימה שלהם.. מאור לא רצה להיות חלק מהמשימה כיוון שעדיין לא סיים את כל האימונים שלו.
"ניקי ותהל אתן תכנסו עם הבנים לבית ספר שיש פה בבאר שבע.. ודרך אגב רז דניאל וליאור עוברים לגור פה ואני נוסע עם ארז לנסיעת עסקים בצפון ככה שליזה תישאר פה יחד עם ציפי להתנהג יפה אני מבקש" אבא אמר וכולנו הנהנו בראש .
הארוחה עברה לה בשקט… טוב כמעט עד שהוא נכנס כולו בדם…