חיים פעם אחת- פרק 55+ 56

נקודת מבט אביאל:
ניקי העירה אותי ב13 ברך אז הלכתי להתקלח בחדר שלי.
אחרי 10 דקות יצאתי ולבשתי מכנס שחור וגופיית סבא לבנה.
ירדתי לסלון וראיתי עם מאור משחק כדורגל.. וואלה לא יודע מה עבר עליי פעם ראשונה שאני לא מרוכז במשחק.. אני!!
היה לי הרגשה משונה כזאת.. כאילו.. בלב.. אני מתכוון ש.. לא יודע כאילו משהו קורה.
נוי ירדה למטה עם תהל.. שני אלה הפכו להיות חברות טובות יענו מה 'באסט' הן ישבו בספה מולנו והתחילו לדבר.. על לקים, בגדים ואז על דור ותורן.
מאור הפךלהיות אדום, תאמת אני בהלם שהוא עדיין אוהב אותה.. כאילו חשבתי שיעבור לו קצת אבל לא כלום.
"ניקי!! דור!! כוסעמקק!!!" אלירן צעק מהקומה למעלה.. בטח עוד אחת מהמתיחות שלהם עליו.
"מה קרה אח שלי שפכו עלייך מים כשישנת?" מאור שאל והתחיל לצחוק.
"ממתי לא ראיתם את דור וניקי?" אלירן שאל בחוסר סבלנות
"הייתי עם דור בבוקר ואז הוא הלך לניקי למה?" תהל שאלה בחוסר הבנה.
"ואני עם ניקי.. טוב היא העירה אותי בצהריים.. למה?" שאלתי
"הם עזבו, הם ברחו.. קח זה היה על המיטה שלה" אלירן אמר והושיט לי מכתב.
"מה עזבו?" תהל שאלה עם דמעות
"דור לא עזב, הוא לא היה עוזב אותי!!" תהל צעקה והרביצה לאלירן אגרופים בחזה שלא ממש הזיזו לו.
"אולי יש לו מכתב או משהו לא הייתי אצלו בחדר עדיין" אלירן אמר לתהל והיא רצה לחדר של דור.
פתחתי את המעטפה הורודה כשהריח של ניקי נוגף מין הדף, בלב התחנננתי לאלוהים שאלירן טועה שהיא לא עזבה.
ואז התחלתי לקרוא.
"כשתקרא את זה אני כבר לא אהיה כאן.." התחלתי לקרוא את המכתב של ניקי, ועם כל מילה עם כל שורה הרגשתי את הלב שלי נשבר עוד ועוד, נסדק עד הסדק האחרון, וכואב כמו שלא כאב לי עדיין בחיים.
"הם עזבו.." אמרתי כלא מאמין עם דמעות בעיינים.
"לאאאא, דור!!" שמעתי את תהל צועקת.
"אני אלך אליה" נוי אמרה כלא מאמינה.. היא עזבה אותי, אותנו..
התקשרו אליי בהתחלה לא רציתי לענות אבל מאור אמר שזאת ניקי..
-האחת שלי <3 –
"ניקי איפה את?" שאלתי
"אני רחוקה מהבית עם זה הכוונה, דור לא יודע שהתקשרתי אבל רציתי שתדע שאני אוהבת אותך" היא אמרה בוכה.
-"למה עזבת?" שאלתי בניסיון ליצב את קולי.
"עזבתי את הבית לא אותך.. ברחתי כי ברוך החליט שלינוי והאמא שלה יעברו לגור אצלנו.. אני לא מסוגלת להסתכל עליהן.. תבין אותי" היא אמרה בקול שבור.
"אני רוצה לראות אותך"
"לא עכשיו.. אני בסדר באמת"
"ניקי.."
"ביי אביאל אני אוהבת אותך" היא אמרה וניתקה.
"אני אוהב אותך גם" אמרתי לעצמי אחרי שהיא ניתקה.
"בוא מאור הולכים " אמרתי ונעמדתי
"לאן?" הוא אמר מבולבל
"לחפש אותם.. את ניקי ודור" אמרתי ויצאתי החוצה למכונית

נקודת מבט ניקי:
אני ודור נסענו לצימר בצפון, לימור סידרה לנו לכמה ימים ואחרי זה ניסע לדודה שלי יש לה בית קטן בצפון המשקיף לים.
"דור אנחנו עושים את המעשה הנכון?" שאלתי את דור בפעם המיליון בחצי שעה האחרונה.
"כן ניקי.. זה לא לנצח רק כדי שנירגע אוקי?" דור שאל והנהנתי בראשי.
"יאללה צאי" דור אמר והעיר אותי ממחשבותי.
יצאתי החוצה לצימר הכל היה ירוק, פרחים וואלה נראה כמו חו''ל טוב לדעת שזה שלנו, של הארץ שלנו.
"בואי לחדר" דור אמר, הנהנתי, אין לי כוח לדבר אני מתגעגעת לאביאל.. מה עם נפרד? מה עם הוא יבגוד בי? מה אם זה לא היה נכון? מה עם כל זה סתם חלום רע?
"אני הולך להביא לנו לאכול" דור אמר ושוב הנהנתי. דור התייאש ממני אז הוא יצא מהחדר לכיוון החדר אוכל. בהזדמנות הראשונה התקשרתי לאביאל.
"ניקי איפה את?" שמעתי את קולו.. אז הוא כבר קרא את המכתב.
כאב לי לשמוע אותו שבור, כואב לי להיות רחוקה ממנו, ויותר מזה כואב לי כל הסיטואציה הזאת!
"ביי אביאל אני אוהבת אותך" אמרתי וניתקתי.. לא יכולתי לשמוע את הכאב שלו או יותר מזה לשמוע שהפחד הכי גדול שלי מתממש שהוא יפרד ממני.
ניתקתי את האייפון כדי שלא ימצאו אותנו ונכנסתי למקלחת.
אחרי חצי שעה יצאתי ולבשתי חולצה שחורה עם גינס קצר וכפכפים.
דור ישב כבר בחדר ואכל את האוכל שהוא הביא.
"מה עושים אחותי? תהל התקשרה בוכה.. בלי הפסקה" דור אמר והוריד את הראש.
"מה אתה מתכוון לעשות?" שאלתי ואיפה שהוא התחננתי לחזור כדי לאביאל.
"אני לא יודע נחזור מחר כי עכשיו מאוחר כבר" הוא אמר.
"אוקיי אז לילה טוב" אמרתי..
"עצרי" דור אמר הסתובבתי אליו והסתכלתי עליו.
"תאכלי אחות שלו" הוא אמר וחייך, חייכתי אליו והתיישבתי אכול איתו.
אחרי 20 דקות סיימתי לאכול.. מצבי הרוח משפיעים על הבולימיה.
"יאללה אחותי לכי לישון" דור אמר כשהוא שוכב במיטה ורואה טלויזיה.
"לילה טוב אחוש" אמרתי בפיהוק
"לילה טוב אחותי" הוא אמר נשק לראשי אבל אני כבר נרדמתי.

נקודת מבט אביאל:
"אתה בטוח שהם שם?" שאלתי את מאור בפעם האלף.
"כן!!" הוא אמר בחוסר חשק
"הלכתי" אמרתי
התקדמתי לכיוון הצימר של ניקי ודור. דפקתי על הדלת ואחרי כמה דקות דור פתח לי.
"היא נעלמה!! ניקי נעלמה" דור צעק עליי..
"מה?!"