חיים פעם אחת- פרק 58+ 59

נקודת מבט ניקי:
הדלת נפתחה ועמדה שם ילדה עם תיק גב ענקי. היה לה שיער חום עם גוונים של בלונד עיינים חומות והיא הייתה בגובה שלי.
"מי את?" נעמדתי מאחורייה עם המנורה.
"אם הייתי רוצחת או כל דבר אחר היית מנסה לפגוע בי עם מנורה ורודה שיש עליה פרווה" היא שאלה -אמרה וגיחכה.
"לא רעיון טוב.." אמרתי בגיחוך.
"אופיר כהן נעים להכיר" היא אמרה והושיטה את ידה.
"ניקול אמסלם אבל תקראי לי ניקי.. נעים מאוד" אמרתי ולחצתי את ידה.. היה מוזר…
"אז מה את עושה פה?" שאלתי אחרי שמזגתי לנו לשתות.
"אני נוסעת בכל העולם. והחלטתי לחזור לישראל לכמה ימים." היא אמרה בחיוך
"ואז מה..?" שאלתי והסתקרנתי.
"אני טסה לאר"הב, ארגנטינה, איטליה וספרד…" היא אמרה.
"ואוו.. כבר תיכננת הכל אני מבינה" אמרתי בחיוך.
"כן חח.. מה את עושה פה?"
-"הבית של סבתא שלי וברחתי מהבית אז באתי לפה.." אמרתי וכל החיוך ירד לי.
"ברחת?"
-"מסתבר שאבא שלי הוא מהעולם התחתון ו.." ככה מצאתי את עצמי מספרת לאופיר את כל מה שעבר עליי בזמן האחרון. היא הקשיבה להכל.
"וזהו הגעתי לפה והכרתי אותך חח" אמרתי לבסוף
"ואוו.. אבל לברוח לא יעזור לך. את יודעת ש.." אופיר התחילה לומר ודפיקות בדלת נשמעו
"מי זה?" אופיר שאלה ואני התחבאתי מאחורי הדלת.
"משטרה"
"שנייה" אופיר אמרה והסתכלה עליי. סימנתי לה להמשיך כרגיל ושלא תגיד שאני פה.
אופיר פתחה את הדלת בחיוך.
"סליחה על ההפרעה אולי ראית נערה בת 17 ששמה ניקול אמסלם" אמר אחד השוטרים.
"לא ראיתי למה קרה לה משהו?" אופיר שאלה
"היא נעדרת, המשפחה שלה דואגת לה" השוטר אמר.
"אבל תודה והמשך יום טוב" השוטר השני אמר ואופיר סגרה את הדלת
"מה?" שאלתי בתמימות.
"דואגים לך, תחזרי הבייתה" אופיר אמרה.
"אבל.." התחלתי לומר.
"בלי אבל את צריכה לחזור" אופיר אמרה בקול נוקשה.. הזכיר לי את תהל שכשהיא עצבנית כלום לא מעניין אותה..
"נדבר על זה מחר.. בואי נלך לקנות עוד דברים. לא נראה לי שלוש דברים וחצי יספיק לשתינו" אמרתי בחיוך. אופיר הנהנה ויצאנו שוב לעיר.. רק המזל שאופיר הכירה הכל.
"אז אולי תצטרפי אלי?" אופיר שאלה כשהיינו באמצע החנות.
"להצטרף אלייך?" חזרתי על דברייה.
"כן אני נוסעת לבד רוב הזמן, כי אחותי לא תמיד באה אז אולי תבואי את" אופיר שאלה.
מצד אחד רציתי.. להתרחק לראות עולם אבל צד שני.. רחוק מאביאל דור תהל לין נוי.. רחוק מהבית.. שזה כבר לא שעה שעתיים זה יהיה ימים..
"לא יודעת.." אמרתי בחשש
"תחשבי על זה.. אני עוזבת מחר בצהריים" אופיר אמרה ושילמה על הדברים.
"אוקיי"

נקודת מבט אביאל:
אסור לי להתייאש אני חייב למצוא אותה!
נוי תהל ולין בוכות בלי הפסקה. תורן ועומר משגיחים עליהן. וירדן קונה כל שלוש שעות קופסאות של גלידה. אמא של ניקי ודור.. ליאן התחרפנה.. ברוך משתגע..
דור הלך לזהות את הגופה.. כולם מתפללים שזאת לא היא.
אחרי שעה דור חזר..
"זאת לא היא" הוא אמר ונאנח.
כולם חזרו לנשום. אבל עכשיו צריך למצוא אותה.
-האחת שלי <3- היה רשום על האייפון.. היא התקשרה.
"ניקי" אמרתי מההתרגשות
"זאת אופיר אני עושה את זה למענה. תקשיב אנחנו נמצאות בבקתה של סבתה שלה אתה חייב לבוא לקחת אותה" אופיר אמרה והשיחה נותקה. אין לי מושג מי זאת אבל אני חייב לה.
רצתי לחדר של דור ושאלתי אותו על הבקתה, הוא הסביר לי איך להגיע, רצתי למכונית ונסעתי לשם. הרגשתי את האדרנלין בדם אולי מההתרגשות או מהלחץ.. זה אדרנלין טהור.. מהמחשבה שאני מוצא אותה.. את האחת שלי.

נקודת מבט אופיר:
ניקי סיפרה לי הכל.. על אביאל, הבית, ההורים הכל.
רציתי שהיא תבוא איתי אבל כל כך הרבה דואגים לה היא חסרה לכולם אבל היא לא רואה את זה מרוב שפגעו בה.. אז התקשרתי לאביאל הוא רשום בתור -אהבת חיי- איך אני יפריד ביניהם..
כשהתקשרתי שמעו בקול שלו שהוא נלהב, שמח, מאושר.. אז אמרתי לו איפה אנחנו וניתקתי.
בסופו של דבר אני עושה את זה בשבילה נכון?

נקודת מבט ניקי:
הגענו הבייתה ועליתי למקלחת, שמעתי את אופיר מדברת בפלאפון אבל לא יחסתי לזה חשיבות.
כשיצאתי שמתי חולצה אפורה וטייץ שחור עם מגפיים מפרווה שחורות.
החלטתי אני נוסעת עם אופיר, למרות שהיא לא ממש התלהבה מזה שהסכמתי פתאום.
בבוקר קמתי מוקדם שמתי שמלה כחולה פשוטה וכפכפים ויצאתי החוה עם השוקו.
שוקו זה אהבה!! ועוד בים זה שלמות!
היישבתי על החול הקר והסתכלתי לאופק.
הרגשתי יד מונחת על כתפי, מגע גברי, המגע שלו, אביאל.
הסתובבתי אליו הוא חייך.
"מצאתי אותך" אביאל מלמל וחיבק אותי חזק…. איך הוא מצא אותי?! אופיר…
"אביאל.. אני עוזבת.. אני טסה לחו''ל עם אופיר" אמרתי כשהתנתקתי מהחיבוק שלו.
הוא הסתכל עליי מופתע.. וחייך?!
"מגניב אני מת לטוס לחו''ל" הוא אמר פתאום בחיוך.
"מה?" שאלתי לא מבינה.
"אני טס איתך. עכשיו כשמצאתי אותך אני לא הולך לאבד אותך הבנת אותי?" הוא אמר ולבסוף הצביע עליי והסתכל עליי במבט של 'אני מזהיר אותך'.
חייכתי.. לא רציתי שהוא יעזוב אותי.. לא עכשיו.
"בוקר טוב ניקי.." אופיר התקרבה וראתה את אביאל
"אביאל" הציג את עצמו והושיט את היד.
"אופיר." היא אמר ולחצה לו אותה.
"זוג זקנים" אמרתי בחיוך.
"אז את באה איתי או חוזרת איתו" והדגישה איתו.
"באה איתך" אמרתי בחיוך אופיר נאנחה.
"לא את לא את נשארת פה" היא אמרה אחרי דקה של חשיבה הסתכלתי עליה בהלם.
"אוהבים אותך תישארי" היא אמרה חיבקה אותי נכנסה הביתה לקחה את התיק חייכה אליי והלכה.
"מוזרה?" אביאל שאל
"לא היא נסיכה" הוצאתי את האייפון ושלחתי לה הודעה.
-שמנה שלי-
"תבואי לבקר" שלחתי לה הודעה.
"נראה לך שלא הייתי באה?!" היא שלחה לי חייכתי ונעלתי את האייפון.
"אז מה עושים?"אביאל שאל ונישק אותי קלות בשפתיים.
"אח שלך מתקשר" המשיך את המשפט.
אביאל ענה וחיבק אותי מהצד.
-דור הדפקט-
"איפה אתה?! אחותי נעלמת ואתה בורח לי?!" דור צעק.
"אחי אני עם.." אביאל התחיל לומר
"בחורה?! יבן אלף אני רוצח אותך עם אתה בוגד באחותי" דור צעק ואביאל גיחך.
"עם ניקי מפגר" אביאל צעק ודור שתק.
"מה ניקי?" הוא שאל.. ילד מפגר.
"דברי" אביאל לחש לי וחייך
"דור אתה מוגבל" אמרתי בחיוך
"ינעל דודה שלך… ניקי.. הוא מצא אותך" דור אמר ושמעו את ההתרגשות בקולו.
"הוא מצא אותה! ניקי!! תהל נוי לין אמאא אביאל מצא אותה" דור צעק
"ניקי!" שמעתי את קולן של נוי ירדן לין ואמא.. אבל איפה תהל?
"חתיכת מפגרת.. אני שונאת אותך" שמעתי את תהל בוכה.
"אני אוהבת אותך תהלושית שליי" אמרתי עם דמעות.. התגעגעתי אליהן.
"תחזרי כבר" היא אמרה חנוקה מדמעות… אני מכירה אותה טוב מידי.
"אני בדרך" אמרתי והסתכלתי על אביאל שחייך.
ניתקתי את השיחה בלי שום התראה ונישקתי את אביאל. התגעגעתי למגע שלו.
"אני אוהב אותך"
-"גם אני" אמרתי בקצרה.
"קמצנית על מילים" אביאל אמר.
"אוהבת אותי" אמרתי בחיוך.
"כדי לך לרוץ" אביאל אמר ורץ אחרי במים.
"חחח אוהבת אותך… דיי חחח… אביאל" צעקתי כשאביאל דיגדג אותי על החול.
"מי המלך?" הוא שאל- אמר.
"אמ…. " ועשיתי את עצמי חושבת
"אתה" אמרתי בחיוך ונישקתי אותו.
"קיטשים שכמונו" אביאל אמר וגיחך
"מאווד" אמרתי וצחקתי
"בואי" אביאל אמר והרים אותי לבית.
נכנסתי להתקלח.החלפתי בגדים, סידרתי את הדברים וחיכיתי לאביאל שיצא מהמקלחת גם.
הוא יצא חתיך כתמיד.
ויצאנו למכונית שלו.. ונסענו הבייתה… אחרי ארבעה ימים מחוץ לבית אפשר לומר ש.. התגעגעתי אליהם!