חיים פעם אחת- פרק 60 ואחרון <3

נקודת מבט ניקי:
אחריה שעתיים וחצי נסיעה הגענו.. וואלה עבר מהר.. ישנתי חח
ירדתי מהגיפ השחור של אביאל והתקדמתי לדלת, אביאל הביא בנתיים את המזוודה והתיק שלי.
עמדתי מול הדלת והסתכלתי עליה פחדתי לפתוח.. לא ידעתי מה מחכה לי שם עכשיו.
אביאל החזיק בידי הסתובבתי אליו והוא חייך אליי, חייכתי גם ופתחתי את הדלת.
היה שקט מתוח, נכנסתי לסלון וכולם ישבו שם עם פרצוף רציני.
חייכתי לתהל נוי לין וירדן ובאותה שנייה הן רצו לחבק אותי.
אמא בכתה וקמה לחבק אותי.. חיבוק אוהב.. חיבוק של אמא.
אחר כך נתנאל מאור ואלירן חיבקו אותי. ולבסוף דור.
אבא ישב שם על הספה הגדולה והסתכל עליי במבט נוקשה. לא ידעתי מה לעשות.. לחייך אליו או לא?
לבסוף החזקתי בידו של אביאל.
"חשבתי שקרה לך משהו. את יודעת מה היה קורה לי עם היית נפגעת באשמתי? מה הייתי עושה בלי הבת הקטנה שלי? בלי זאת שתגנוב לי ממתקים או שתתלונן למה אני גומר לה את המים החמים? בלי זאת שתגרום לכך שיהיה מלחמת אוכל? מי היה השמחה של הבית עם היה קורה לך משהו?" אבא צעק ונעמד מולי עם דמעות.
פעם ראשונה שהוא בוכה, הוא אף פעם לא בכה.
הוא התקרב וחיבק אותי חזק.
"אבא.." מלמלתי לתוך החיבוק שלו. הרבה זמן שהוא לא הראה שהוא אוהב אותנו.
הוא התייחס רק ללינוי כי היא בוכה לו שהוא לא מתייחס וניניניניני!!
"הן עוברות לגור במקום אחר… מחר" אבא אמר לבסוף.
"תודה" אמרתי וחיבקתי אותו. הפעם אני יזמתי את החיבוק.
"אז בתור זה שהתפייסנו מה דעתך על מסיבה?" אבא שאל בחיוך.
"היום?" שאלתי.
"את תספיקי לארגן מסיבה בפחות עד השעה 21?" אבא שאל בחיוך
"השעה 16 כלומר יש לי 5 שעות.. זה מספיק זמן" אמרתי והסתכלתי על כולם.
"אני יזמין את כולם" תורן ונוי אמרו ביחד.
"אוקי אז ככה.. תורן ונוי אחראים על הזמנות, תהל ודור אוכל כיבוד שתייה.. תהל את אחראית, מאור תנקה את החצר עם נתנאל, לין את בוחרת לכולם בגדים, אביאל אתה צריך לעזור לעצב ולקשט את המקום לפי איך שאמא תגיד לך יש?" התחלתי לחלק פקודות לכולם.
"כן המפקדת" כולם ענו לי ביחד, חייכתי.
"רגע מה את עושה?" דור שאל.
"אני אפד עליכם שהכל הולך כמו שצריך. אני אשב ליד הבריכה עם הבלו.. נא לא להפריע" אמרתי בחיוך.
"חיה בסרט.. את עוזרת לכולם" דור אמר. הסכמתי.. בכל זאת המסיבה שלי.
תהל אמרה לציפי מה צריך להיות במסיבה בתור אוכל.. החלטנו לעשות על האש.. הכי שווה שיש ובנוסף היו ממתקים חטיפים ואלכוהול.
מאור ניקה את החצר עם נתנאל וכמה מהחברים שלהם. אלירן איבטח את הבית ליתר ביטחון.
אבא הזמין גם את החברים שלו. אמא התקשרה ללימור שתבוא לעזור בהכל.
בקיצור אחרי 4 וחצי שעות הבית היה מוכן למסיבה!!
"ואוו.. לא הייתי מאמין שתתצליחו" אבא אמר כשכולנו נשכבנו על הדשא הסינטטי שבחצר.
"היינו מארגנים בפחות מזה אז 5 שעות זה מלא" דור אמר כדי להשתחצן.
"מזל שיש מנקה אחר כך כי לארגן זה לא בעיה לסדר אחרי זה.. בעיה גדולה" תהל אמרה בחיוך מתנצל.
"אווקיי נגיד שאני מבין.. תהנו" אבא אמר ונכנס לבפנים.
"שמן.. כרגיל הולך למקרר" דור אמר וצחקנו.
לנוח אי אפשר ובגדים מוכנים רק להתקלח ולהתלבש.
אז נכנסתי למקלחת זריזה ואחרי 5 דקות הייתי בחוץ. לבשתי שמלת סטפלס שחורה שבחזה שלה יש קווים שחורים ונעלי עקב לבנות.
עשיתי מחליק בשיער והתאפרתי באודם אדום ורימל.
ירדי למטה וראיתי שלין בחרה לנו בערך אותו שמלה לכולנו רק צבעים שונים. הבגדים היו לבושים רגיל חולצה מכופתרת וגינס עם נעלי אדידס.
כולם התחילו להגיע.. היה כיף לא נורמלי.
בשעה 2 הייתה אזעקה בבית.. הבית מותקף!
כולם יצאו מהבית אבל לא ראיתי את תהל!!
אבא ודור קראו בשמה של תהל אבל היא לא ענתה.
היו לה סחרחורות אז היא הלכה לחדר, היא בטח לא שמעה.
"היא בחדר" אמרתי ורצתי לבפנים.. להציל את תהל.

נקודת מבט אביאל:
ניקי רצה לבפנים להציל את תהל. השומרים של ברוך לא נתנו לנו להיכנס.
דור השתגע, נוי בכתה על תורן, לין התחרפנה ונתנאל שבור.
"בבקשה שהן בסדר" מלמלתי.
ואז נשמע קול יריות..
באותו רגע כולם הסתכלו על הבית בהלם, בחששות בפחד.
אלירן וגיא רצו לבפנים. ליאן התעלפה מהפחד.ציפי ניסתה להעיר אותה ורוזי קראה לאמבולנס.
אחרי 10 דקות אלירן יצא מהבית כשניקי בידיו. וגיא הרים את תהל.
לניקי היה כדור בבטן ובכתף. ולתהל היה כדור ברגל.
הגיע אמבולנס העלו את ליאן על אחד ואת ניקי ותהל על אמבולנס אחר..
לניקי היה חסר חמצן, התחילו להנשים אותה.
החזקתי בידה ובכיתי.
אני עליתי על האמבולנס של ניקי ודור עם תהל.
הגענו לבית חולים אחרי כמה דקות שנראו לי נצח.
הכניסו אותה לחדר הניתוח של מצבי החירום.
אחרי שעתיים תהל יצאה מהניתוח והיא בסדר. היא אפילו התעוררה.
כולם ישבו בחוץ ובכו.
אחרי כמה שעות נוראיות הרופא יצא והוריד את הכפפות הלבנות מידיו.
הוא נראה עצוב.
"מה יש לה דוקטור?" ליאן שאלה בקול שבור.
"אני מצטער מעכשיו הכל בידי שמים" הוא אמר והלך.
בכיתי כמו שבחיים לא בכיתי.
דור בכה, ברוך אמר לאלירן למצוא את מי שעשה את זה ולהביא אותו למקום.. בטח שיהרגו אותו אבל לטובתו עדיף שהמשטרה תמצא אותו ולא אני.
נכנסתי לבפנים.. היא שכבה שם על המיטה. לבנה, שפתייה היו כחולות מהקור, השמיכה שכיסתה אותה הייתה חצי אדומה מרוב דם.
היא נראתה שלווה אבל לא אני לא מוכן שהיא תמות לי!!
המכשיר שהיא הייתה מחוברת אליו התחיל לצפצף… בבקשה לא אלוהים!!
אותה לא! אל תיקח לי אותה!!