חיים פעם אחת 2 – פרק 2

נקודת מבט ניקי:
חודש. חודש שלם שאני מרגישה חצי מתה. שאני מתהלכת במסדרונות של הבית ומרגישה שונה, לא שייכת. אני קוראת לברוך אבא?! לאדם שהכניס את אח שלי לעסק המזדיין הזה!
אומרים לי שאביאל הוא האהבה הכי גדולה שלי. שלא יכולתי בלעדייו. הוא מזכיר לי את זה כל פעם מחדש. אבל לא. אני לא נזכרת. אני לא מרגישה שזאת אני. אני חושבת שזאת מישהי אחרת. אבל אני רוצה. אני רוצה להיזכר אני רוצה לחייך כמו החיוכים שאני מחייכת בתמונות איתו. אני רוצה להתאהב בו שוב עם צריך. אבל לא אין כלום אפילו זיכרון אחד קטן לא עולה לי בראש.
נכנסתי למקלחת אחרי עוד פגישה עם הפסיכולוג.
ברוך סליחה… אבא הביא הבייתה פסיכולוג כדי שזה יעזור לי להזכר אבל זה מקשה עליי יותר.
פשטתי את בגדיי האורכים ונכנסתי. מים חמים זרמו על גופי. אהבתי את זה. תמיד התקלחתי במים חמים לא משנה כמה חם בחוץ.
"א'חחחח" צעקתי במקלחת ונפלתי על הריצפה. כאבי ראש חדים היו בראשי.

*פלאשבק*
"אני מצטער על הכל על הבגידה בך במשפחה שלך אבל בעיקר על הטעות הכי גדולה שעשיתי בחיי הבגידה בך . אני אידיוט דפוק מפגר בן זונה מה שתרצי אני יודע אני איבדתי אותך ולראות אותך בזרועות של מישהו אחר מנשקת מישהו אחר מחבקת ואומרת למישהו אחר שאת אוהבת אותו שובר אותי ממוטט אותי." הוא אמר בכנות והשפיל את ראשו
"אביאל.. את האמת אין לי מה לומר אתה הבאת את הפרידה על עצמך להגיד שאני לא מתגעגעת? אז אני לא . אתה לא חשוב לי, אני שונאת אותך, אין לך מקום בלב ובחיי" אמרתי לאביאל. דמעה בוגדנית זלגה לו והוא מיהר למחות אותה הוא הסתובב כדי לצאת.
"להמשיך לשקר?" צעקתי לאביאל הוא הרים את ראשו והסתובב.
"לשקר?" הוא שאל
"כן להמשיך לשקר שאתה לא חלק ממני שאני לא אוהבת אותך כי אני כן" אמרתי ונעמדתי.
"אני מתגעגעת אליך" אמרתי הוא חייך וחיבק אותי.
"גם אני אהובתי"הוא אמר בלחישה כשהוא מחבק אותי.
"אני עם נתנאל אני לא יכולה לחזור אליך זה כואב מידי" אמרתי לו
"להיות קרוב אלייך לא משנה עם בתור אהוב או ידיד העיקר קרוב." הוא אמר וחיבק אותי.
*סוף פלאשבק*

ישבתי על הריצפה הקרה חמה שבאמבטיה אחריי שהכאבים עברו מראשי.
"זה באמת קרה?" שאלתי את עצמי.
אהבתי אותו כל כך? זה ההרגשה שהייתה כל פעם כשהוא נגע בי והיה לידי?
מיליון ואחת מחשבות עברו לידי. כל התחושות שקרו באותו רגע חזרו הקול שלו התמונה.
לאט לאט מצאתי את עצמי בוכה.
"ניקי הכל בסדר?" שמעתי את קולה של רוזי. שלא עזבה אותי לדקה.
"כן" אמרתי בקול חנוק מדמעות.
שטפתי את פניי ויצאתי מהמקלחת. התלבשתי בפיגמה הורודה שלי ויצאתי לחדרי.
"בואי ארוחת ערב" רוזי אמרה בחיוך מנחם מלא רחמים. הנהנתי בראשי וירדתי איתה.
ישבתי ליד תהל ואלירן. לפי מה שהבנתי אלירן השומר ראש שלי. אבל עכשיו הוא החבר הכי טוב שליי. איש סוד.
אביאל הגיע מאושר כולו מהחיים ולידו עמדה בלונדינית מחומצנת עם בגדים שאפילו הבגד ים שלי מכסה יותר. התגבר מהר..
"זאת מאיה.. והיא תהיה פה היום" אביאל אמר והזיז למענה את הכיסא. היא חייכה ונישקה אותו.
"א'חח" אמרתי אחריי שאלירן החסר התחשבות נתן לי מרפק בצלעות.
"סורי" אלירן אמר בחיוך מתנצל, חייכתי אליו.
קינאתי, יצאו לי העיינים מרוב קינאה. בקושי אכלתי!!!
כוס אמא שלו ושל הזונה שלו פ'סדר?!
"אני אוהבת אותך" הכלבה הקטנה אמרה.
"גם אני אותך" אביאל אמר בחיוך
"אני אידיוט דפוק מפגר בן זונה מה שתרצי אני יודע אני איבדתי אותך ולראות אותך בזרועות של מישהו אחר מנשקת מישהו אחר מחבקת ואומרת למישהו אחר שאת אוהבת אותו שובר אותי ממוטט אותי." חזרתי על דבריו של אביאל מילה במילה. כולם הסתכלו עליי במבט של מוזרה. אבל אביאל הסתכל עליי בהלם.
"את זוכרת?" אביאל שבר את השתיקה
"רק את זה" אמרתי בשקט והשפלתי מבט.
"אני.. " אביאל התחיל לומר.
"זה בסדר המשכת הלאה.. לא חשבתי שתאהב אותי אחרי שתגלה ששכחתי הכל" אמרתי וקמתי מהשולחן לכיוון החדר שלי. נעמרתי לפני שיצאתי הסתובבתי עם הראש והסתכלתי על אביאל שהסתכל עליי. חייכתי חיוך מזוייף ועליתי.
"איך כמו דפוקה וויתרתי עלייך?!" צעקתי על עצמי מול המראה בחדר.
"דפוקה שכמוך! הכל אשמתך!!" המשכתי לצעוק על עצמי כמו בכל פעם מחדש.
"ניקי" תהל אמרה בקול דאגני וחיבקה אותי. התפרקתי. לא יכולתי לשמור יותר.
"אני מתחילה להיזכר" אמרתי בשקט והרגשתי את חיוכה של תהל עולה על פנייה.
"אני שמחה" היא אמרה כשהתנתקנו מהחיבוק.

**כעבור שבוע*
נזכרתי בהכל!! אבל במקום לשמוח מזה אני שבורה!! אביאל התאהב במאיה הזאת והם זוג!
אני? מחפשת מקום לקבור את עצמי!
היא עברה לגור פה!!! יותר גרוע מזה? לא יכול להיות!
ועם הפה שלי על בטוח יקרה משהו!
"ניקול בואי אבא קורא לך" אביאל אמר. הוא מתנהג כאילו הוא שכח מקיומי מכל האהבה שלנו, מאיתנו. הוא קורא לי ניקול!!
"שבו" אבא ציווה כשנכנסנו לחדרו.
"זה יקיר מרציאנו הוא הבן של חבר שלי. הוא יגור פה בזמן הקרוב רחוק. תנהגו אליו יפה" אבא אמר וסילק אותי מהחדר.

* יקיר מרציאנו- בן 18 וקצת. משרת בצבא של אבא שלי. העולם התחתון? השם שלי אגדה שם! עיינים ירוקות שיער שחור פחם מארינס. ערס אבל אני לא סטוציונר. לא שאני לא רוצה פשוט כשאמא שלי מתה לי בידיים היא בקשה שאני אמצא את האחת שלי ועד אז להתנהג יפה אז הסכמתי. אבא בבעיות אז אני עובר למשפחת אמסלם. ברוך גבר נותן לי לגור אצלו.
וואלה שמעתי הבת שלו פיצוץ… אבל לא זוכרת כלום!

"אז את בטח ניקול" יקיר אמר ונעמד לידי.
"ניקי… ואתה יקיר" אמרתי כאילו אני מתרגשת. עלק עוד ערס שיביא הבייתה מיליון בנות.
"אז.. מה את מספרת על עצמך?" הוא שאל בביישנות.. מוזר?
"אתה לא ערס?" שאלתי מתעלמת מדברייו.
"הייתי, נראה אבל לא סטוציונר.. מחכה לאחת" הוא אמר.. טוב אחרי מה שקרה עם דניאל אני ימות ולא יאמין במשפט הזה.
"הרבה אמרו" אמרתי בחיוך
"ו…?"
"שיקרו" אמרתי בחיוך מזוייף.
"אפשר להכיר לפחות? תדעי ת'סיפור שלי ואז תשפטי" הוא אמר. תכלס צודק.
"שוט" אמרתי וסימנתי לו להתחיל. הקשבתי לכל מילה שלו על סיפור חייו. אמא שלו נרצחה מול העיינים שלו בגיל 16. הוא מצא את הרוצח ורצח אותו חזרה. הוא לא רוצח נשים וילדים זה חוק. הוא חמוד ביישן קצת!! נחמד חכם והכי חשוב יפה.
"אז מה הסיפור שלך?" הוא שאל.
"אה. סליחה את לא זוכרת" המשיך וביטל את דברייו. במקום אחר, במקרה אחר הייתי קוטלת אותו אבל הוא לא התכוון.
"אני זוכרת נזכרתי אבל אף אחד לא יודע אז ככה.." סיפרתי לו גם את סיפור חיי. מסתבר שהוא היה יותר שקוע ממני.
"יש המשך לטנלובלה שלך?" יקיר שאל בחיוך כשהגענו לחצר.
"חחח לא" אמרתי בחיוך.. שירד כשראיתי את אביאל והזונה שלו מולנו מתנשקים.
אתה אוהב לראות אותי סובלת נכון אלוהים? אמרתי לעצמי בלב.
"זה הוא אביאל?" יקיר שאל והנהנתי
"בואי נוציא לו את העיינים" הוא אמר ובלי התראה מוקדמת הוא נישק אותי.
אהבתי את הנשיקה. אהבתי את המגע שלו.
אלוהים אני לא מתאהבת בו נכון?!