חיים פעם אחת 2- פרק 22+23

נקודת מבט אופיר:
"די חיים שלי הוא יתעורר אני מבטיחה" ניקי אמרה לי בפעם המיליון. נשמע שהיא מנסה לגרום לעצמה להאמין.
"הוא ככה כבר שלושה ימים.. מחוסר הכרה" אמרתי בקול שבור. שלושה ימים בלעדיו, הוא שוכב על המיטה הלבנה הזאת ויושן… הוא לא קם.
ניקי שמה את ראשה על כתפי.היא לא עזבה אותי אפילו לא לשנייה, היא דאגה לי.
היא כמו אחותי התאומה. היא מבינה אותי.
לא עזבתי את היד שלו כבר שלושה ימים, אני בוכה לידו, מדברת איתו וכלום. שקט. דממה.
אביאל נכנס לחדר והביא לי קפה, אחר כך הרים את מיטה למיטה ליד אלירן שהיית פנויה.
"מותר לך לבכות את יודעת" אביאל אמר. הוא לא ראה אותי בוכה… טוב אף אחד לא ראה. אני לא אוהבת להראות חלשה. זה גורם לי להרגיש שמרחמים עליי. שונאת רחמים.

נקודת מבט אלירן:
ישבתי על המיטה הלבנה. ישבתי בין הגוף שלי לאופיר. היא הייתה שבורה. היא נראתה בלי שינה. היא סיפרה לי מה עובר עליה, על העבר שלה, על זה שאני האהבה האמיתית הראשונה שלה. כואב לי לראות אותה ככה. בטח אתם שואלים איך כמו מטומטם לא בדקתי עם יש פצצה בגיפ?!!
אני יגיד לכם איך כי מיהרתי הבייתה, לאופיר
כמו מפגר התנהגתי כאילו אני כועס עליה כשאני כועס על מאור ועל עצמי שלא שמרתי עלייה מספיק.
"אלירן אתה חי נכון? אתה תקום? אני מצטערת על הכל… אני יעשה הכל אני נשבעת רק תקום" אופיר אמרה עם דמעות בעיינים. מלאך שלי.

נקודת מבט ניקי:
"דוקטור!! אחות!!" אופיר צעקה מהחדר. הסתכלתי על אביאל ורצנו במסדרון לחדר של אלירן.
אחד הרופאים הוציא את אופיר החוצה, היא חייכה כמו שהיא לא חייכה מלא זמן.
"מה קרה?" אביאל שאל.
"הוא קם הם בודקים אותו" אופיר אמרה עם חיוך ענק.
"אני שמחה בשבילך. אמרתי לך שהוא יקום" אמרתי בחיוך גאה והיא נתנה לי אגרוף בבטן בצחוק.
"אני מתעלמת ממך" אמרתי והפנתי את ראשי לצד.
"חיים שלי" אופיר צעקה באתי לחבק אותה אבל היא רצה לאלירן שעמד מאחורי.
"זבל של ילדה" סיננתי והלכתי לאלירן.
"בחיים אל תעשה את זה" אמרתי והרבצתי לאלירן בחזה.
"עכשיו קמתי וכבר מרביצה לי?" אלירן אמר ושם יד על הלב.
"אבי נעלבי לא עובד עליי" אמרתי וחיבקתי אותו שוב.

נקודת מבט נוי:
"אלירן התעורר שמעת?" מישהו אמר אבל לא כל כך הקשבתי. הייתי בעולם שלי.
"כדור הארץ לנוי" תורן אמר ונפנף עם ידו מול פניי.
"ממ.. מה?" אמרתי כשהתעוררתי מהמחשבותיי.
"אלירן התעורר" תורן חזר על דבריו.
"אני שמחה" אמרתי.
"מה יש לנסיכה של חיי?" תורן שאל.. מאז הפעם האחרונה שהייתי איתו בבית חולים בגלל הבדיקות של אמא שלו הוא ניסה להתחמק.
"תורן מה עם אמא שלך?" שאלתי והבטתי בעייניו.
"היא בסדר" אמר ונשם עמוק.
"כמה זמן?"
-"שלושה חודשים ואין מה לעשות נגד" תורן אמר וקבר את ראשו בצווארי.
"אני פה. לא משנה מה אנחנו ביחד בזה. ועם צריך לקנות לה משהו אני יעזור לך" אמרתי בביטחון. אמא שלו כמו אמא שלי. היא תמיד שם למעני. היא קיבלה אותי כמו בת. היא הרביצה לתורן כשהוא צחק על השיער שלי בבוקר חחח היא כמו חברה שלי.
"אני לא מוכן. אמא שלי דאגה שלי בעיה שלי לא שלך" תורן אמר בנוקשות..
"אתה טועה היא כמו אמא בשבילי, בעיה שלך זה בעיה שלנו."
"נוי.." תורן אמר ונאנח.
"בלי נוי. אנחנו כבר כמעט ארבעה חודשים ביחד וחודש שלם התעלמת ממני כדי להרחיק אותי ממך." אמרתי ונעמדתי גם .
"אל תרחיק אותי ממך, אל תסגור לי דלתות שוב" אמרתי והנחתי את ידיי על פניו.
"נוי בבקשה" תורן אמר אבל התעלמתי ממנו, התקרבתי אליו מעט ונישקתי אותו.
"אנחנו ביחד בזה מוכן? ואני לא מקבלת לא כתשובה" אמרתי ונישקתי אותו שוב.
"בסדר" אנחנו ביחד אבל את תלמדי אני אשיג את הכסף ובלי להתווכח" הוא אמר ונישק אותי.