חיים פעם אחת 2- פרק 5

נקודת מבט אביאל:
ברוך וליאן הודיעו יום שישי שכולם יוצאים לצימרים.. סופ"ש.. מתאים לי, להתפרק.
ניקי לא זוכרת אותי בכלל והכי דפוק? שאני כמו ילד מפגר לא מנסה לעזור לה. היא מתחילה להיזכר. עובדה היא אמרה את המשפט שאמרתי לה שאני אוהב אותה כמו החיים שלי. בחיים לא אהבתי ככה מישהי.. אבל כמו דפוק איבדתי אותה.
הלכתי לארוז לי תיק.. שמתי טרנינג אדידס לבן שחור ועוד כמה בגדים. בושם, מסטיקים חטיפים כמה אקסלים ויצאתי החוצה.
אני נסעתי עם דור תהל נוי ותורן.. וברכב השני מאור, אופיר, ירדן, עומר, ורוזי ברכב השלישי לין נתנאל, ברוך, ליאן, ניקי, יקיר ואלירן בכל זאת גיפ של 7 מקומות. אני רציתי להיות שם כי ניקי שם אבל ברוך אמר שיקיר ביקש ראשון אז הוא הסכים ולא נעים לו להעביר אותו.
אחרי הקידוש נסענו כולם.
הגענו ליצמרים והגיפ של אלירן כבר חנה שם, מה שאומר שניקי כבר פה. הלכתי לצימר של הבנות.. הן ביחד הבנים ביחד וברוך עם ליאן.
תהל אמרה שניקי במקלחת אז הלכתי לצימר שלי. יקיר לא היה בצימר.. ת'אמת לא מעניין אותי איפה הוא.. בעצם עדיף שלא יחזור גם. יותר טוב!
מאיה לא עזבה אותי כל 5 דקות היא מתקשרת אלוהים שיגעה אותי.
כל נשיקה עם המאיה הזאת גורמת לי להתגעגע יותר ויותר לנשיקות עם ניקי, למגע שלה, אלייה.. אני מתחרפן.
בבוקר קמתי מוקדם יחסית ב7 אז יצאתי לריצה. החלטתי אני הולך להלחם על ניקי. אני לא הולך להפסיד אותה! בטח לא ליקיר הזה.
הלכתי לצימר של הבנות. עברתי ליד המיטה של תהל, לין, נוי, ירדן אבל ניקי? לא פה.
אופיר יצאה מהמקלחת.
"אופיר איפה ניקי?"
-"היא לא פה.. היא בבית עם יקיר למה?" היא אמרה ברוגע.
"בנזונה" מלמלתי ויצאתי החוצה.
לקחתי את הגיפ של דור ונסעתי הבייתה.. שדור ימצא דרך לחזור אני הולך להחזיר את הקטנה שלי אליי.
הגעתי אחרי שעה בערך הבייתה. שעה של מחשבות. שעה של מחשבה אחת שסיבכה לי את החיים והלב.
איך אני מחזיר את ניקי אליי? ויותר מזה.. איך היא תסלח לי?
הגעתי הבייתה היה ריח טוב.. כמו ריח של פנקייק. בטח ציפי הכינה לניקי ולדפוק.
שמעתי את הצחוק של ניקי, הלכתי לבריכה וראיתי אותה שוכבת על הכיסא שיזוף מנשקת את ההוא.. זה שבר אותי. אחרי זה הוא הציע לה להיות חברה שלו. בהתחלה היא הייתה מופתעת אחרי זה חשבה ואז חייכה חיוך אמיתי והסכימה. הרבה זמן שהיא לא חייכה ככה.. הרבה זמן שהיא לא הייתה מאושרת ככה. בתקופה האחרונה היא הייתה עצובה וכאב לה.. ואני הייתי אחראי לכך.
"אחמ אחמ.." השתעלתי בטעות.
ניקי הסתכלה עליי וגלגלה עיינים וההוא גיחך.
התקדמתי לעברם.. וואלה אני מוריד את האגו שלי.
"לא נראה לי שהכרתם אז יקיר זה אביאל.. אביאל זה יקיר חבר שלי" ניקי אמרה והדגישה את החבר שלי. כאב לי. באתי עד לפה כדי לומר לה שאני אוהב אותה יותר מכל אחד אחר בעולם והיא אומרת שיש לה מישהו.
את טועה אני החבר שלך. אני הגבר של חייך. אני האחד שלך. אותי את צריכה לא אף אחד אחר. אני אוהב אותך אני מוכן למות למענך ובמקומך. אני מוכן לעשות הכל למענך. רק בשביל לראות אותך מחייכת. זה אני שאמור להיות לידך. זה היה אמור להיות אני!

נקודת מבט ניקי:
"לא נראה לי שהכרתם אז יקיר זה אביאל.. אביאל זה יקיר חבר שלי" אמרתי.
לא ידעתי מה לעשות ואת האמת גם אביאל לא. הוא בא לומר משהו אבל שתק אחרי שנייה. הוא חשב, הוא היה עצוב מבולבל מדוכא הכל בו זמנית. לא ידעתי מה לעשות. אולי אני עושה טעות? אבל כואב לי להיות קרובה לאביאל ולדעת שזה נגמר. כואב לי לדעת שאני זוכרת אותו אבל הוא מאושר עם המאיה הזאת אז זה שווה הכל.. אין לי כוח למלחמות.
"מזל טוב" אביאל אמר אחרי כמה דקות של שקט.
"תודה גבר" יקיר אמר וחיבק אותו חיבוק של גברים.
"באתי לומר לך ש.. מותר לך לעשות מה שאת רוצה. אנחנו לא יחד ושאני לא רוצה שתתקעי בעבר ותנסי להיזכר בו. מה שהיה היה וזהו נגמר מאמי.. אני עם מאיה ואת עם יקיר" אביאל אמר וחייך חיוך מזוייף, יקיר לא חשד בו כי הוא לא מכיר אותו טוב אבל אני ידעתי שזה לא הכי נכון. הוא אמר את זה בקול הכי חזק וברור אבל גם בקול הכי שבור.
"תודה" אמרתי. הרגשתי את העיינים שלי מתמלאות בדמעות. זוג ידיים חיבק אותי מהמותניים.. יקיר.. למרות שכרגע הייתי זקוקה למגע שלו ולחיבוק שלו. לאביאל.

נקודת מבט זגורי ( האויב של ברוך מי שלא זוכרת):
אז היא חייה.. אבל היא לא זוכרת כלום.. כל מה שהיא יודעת זה רק סיפורים שמספרים לה.. ילדה שלי… אני מצטער על כל מה שעשיתי לך.. אבל עם לא הייתי עושה את זה איך הייתי יכול לדעת שזאת את?
"אדון זגורי" רון אמר ונכנס לחדר.
"אמרתי לך אתה יכול לקרוא לי יעקב" אמרתי.
" לא הבנתי.. שלחת את אחד החיילים לפגוע בניקול רק כדי לבדוק עם היא הבת שלך?" רון אמר.. רון הוא כמו הבן שלי. בגיל 7 הצלתי את חייו. ניסו להרוג אותו ואני הצלתי אותו.
"כן, רציתי לבדוק עם ניקול היא הבת שלי" אמרתי.