חיים של נערה מתבגרת -פרק 15
נקודת מבט אסף:
"עמיתיי אהבה שלי מה קורה?מה את עושה פה?" אמרתי בבהלה.
"סתם עשיתי סיבוב וראיתי שאתם פה אז חשבתי להיכנס.מה אתם עושים?אני מפריעה?" היא בטוח ידעה שאנחנו …
"לא,אני בדיוק התכוונתי ללכת.רציתי פשוט קצת עזרה מאסף במתמטיקה.אז מתי קבענו? " עדי חיפשה תירוץ ללכת.
"אממ מחר בשש?" סתם זרקתי משהו..
"כן ,אז ניתראה מחר." היא חייכה והלכה.
"אז מה באמת עשיתם כאן?" עמית נעצה בי מבט כועס.
"באמת שרק ניפגשנו לקבוע שיעור.היא הסבירה לי מה הם לומדים ובדיוק את ניכנסת.."נימאס לי כבר לשקר לה.
"טוב,אבל תזכור שהיא מאוהבת בך.. אני לא רוצה שתעזוב אותי בשבילה.היא סתם חשה ת'צמה.. אני יותר השווה..נכון מאמי שלי?" היא דיברה בטון פרחי,מנסה להישמע מתוקה. באותו רגע הרגשתי שאני שונא אותה..כמה גועל יש בה.איך היא יכולה לדבר ככה על עדידוש שלי.. רגע ..מה? למה קראתי לה עדידוש שלי..
"אסף..?אתה איתי?" עמית קטע את מחשבותיי..
"כן.." מילמלתי. "תקשיבי אני ממש עיף וישלי עוד מלא שיעורים אז אני ידבר איתך יותר מאוחר." אמרתי בטון קצת כעוס.
"אוקי.. אז בוא אני ילך איתך זה גם ככה בדרך שלי.." אוי אין לי כוח לזה…
"אני הולך לתובל להכין עבודה.. ואני עם האופנוע.." אולי באמת אני יסע לתובל..
"אז תקפיץ אותי הביתה.." נו באת..
"אין לי עוד קסדה.. ביי" אמרתי ויצאתי מהר ,שהיא לא תחפש עוד תירוץ לבוא איתי…
**אחרי עשר דקות הגעתי לבית של תובל.
דפקתי בדלת ואמא שלו פתחה לי.
"היי מה שלומך? תובל בבית..?" שאלתי בנימוס.
"לא,הוא אצל שיר.. למסור לו שחיפשת אותו?" היא שאלה..
"לא תודה." הסתובבתי ונסעתי לבית של שיר.
**דפקתי בדלת של שיר והיא פתחה לי.
"היי אסף..מה אתה עושה פה?" היא הייתה מופתעת לראות אותי.
"באתי לדבר עם תובל.. ות'אמת גם איתך…" מילמלתי והיא הכניסה אותי לחדרה.
"תקשיבו.. אני דיברתי עם עדי היום והיא בדיוק באה להגיד לי מה היא מרגישה ואז עמית ניכנסה.אני חושב שהיא חושדת מה עשינו והיא ידעה שאנחנו שם. אני פתאום מתחיל לרגיש לעמית דברים מגעילים ואני מתחיל לחשוב על עדי אחרת.. אני חושב שאני מתחיל.."
"להתאהב בה?" קטעה אותי שיר והשלימה את המשפט.
"אני מפחד להתאהב בה.." מילמלתי "הי אמדהימה והכל אבל אני מפחד לפגוע בעמית ובדור ואני מפחד לפגוע בה בסופו של דבר או שאני יפגע.." שפכתי להם את הלב.
"אני חושב שבלי שום קשר לעדי אתה חייב להיפרד מעמית אם אתה מרגיש שזה לא זה .." אמר תובל.
"אני לא בטוח מה אני מרגיש אבל מה שבטוח אני כבר ניגעל מעמית.." אמרתי בכנות.
"אז תעשה מה שאתה חושב אבל בסופו של דבר זה אתה מחליט…" אמרה שיר והרגשתי שאני צרי להיפרד מעמית.
אז שלחתי לה הודעה.
'אני חושב שאנחנו צריכים לדבר… עוד שעה בקפה?'
'טוב..' היא שלחה לי חזרה.
נקודת מבט עמית:
יצאתי מבית הקפה והלכתי לטל.החברה הכי טובה שלי.
"טוליי את לא מבינה.. אני חושבת שאסף מתאהב בעדי.." ישר התפרקתי.
"מה יש בה שאין בך? היא סתם כונפה.." נכון ..חשבתי ואז קיבלתי הודעה מאסף..
'אני חושב שאנחנו צריכים לדבר… עוד שעה בקפה?'
"מה?? טולליי הוא רוצה להיפרד ממניי! בשבילהה! אני לא מאמינהה!! " צרחתי והתחלתי לבכות.
"דיי בובי שלי יהיה טוב.." היא ניחמה אותי ושלחה לו בחזרה 'טוב…'
תגובות (2)
יואוווווווו מדהים!!!!!!! מחכה להמשך:P
תמשיכי !