חיים של נערה מתבגרת -פרק 2

אני לא מאמינה! איך זה יכולה להיות! מה יש בה שאין בי???טוב ..בעצם הרבה.. היא הרבה יותר מוכשרת ממני,שרה מושלם,רוקדת מדהים,וכן..היא גם לא ממש מכוערת…אפילו די יפה..אבל למה היא כן ואני לא? זה בגלל שהיא מחפשת צומי כל הזמן? היא כזאת תינוקת ואני לא מבינה איך הוא לא רואה את זה .. היא תמיד רוצה שכל תשומת הלב תהיה מופנת אליה.. לא משנה באיזה מחיר. ואני ממש לא כזו,אני ההפך,אני מאוד ביישנית ומופנמת ולא אומרת את מה שאני חושבת.. אוף!! זה כל כך מבאס! יום רביעי הוא בדרך כלל היום האהוב עליי,כשיש חזרה של הלהקה ואני עם כל החברות הטובות שלי ואני רואה את אסף רוקד (ובוהה קצת..) ועכשיו כל יום רביעי אני אצתרך לראות אותם מתנשקים לי מול הפרצוף ומחזיקים ידיים,כמו היום… אני שיר ועדן בדיוק נפגשנו בחוץ והשלמנו קצת פערים וכשנכנסנו לאולם .. זה היה כל כך כואב ..אני לא יכולתי לעצור את הדמעות אז ישר הלכתי לשירותים שאף אחד לא יראה ..במיוחד או עמית או אסף.. אני לא צריכה שיבואו לנחם אותי ביחד. אני ראיתי אותם…ביחד… הם .. התנשקו…
בחיים שלי לא הרגשתי ככה,זאת הרגש שקשה מאוד לתאר,הרגשה קשה,קינאה ,עצב וגם קצת אכזבה שפשוט התערבבו.. באותו רגע רציתי לפרוש מהלהקה,ללכת הביתה ולשכוח משניהם ,אבל ל רציתי לעזוב את שאר החברות שלי ואת הסיפוק הזה שיש אחרי כל הופעה והאדרנלין .. הלהקה זה כבר חלק בלתי נפרד ממני .. ובעיקרון.. אין לי מה לכעוס עליהם.. הם לא יודעים מה אני מרגישה (לא שזה היה משנה.. זה היה גורם לעמית יותר רצון להיות עם אסף). זה היה כל כך מעצבן לראות אותם ביחד כל החזרה.וכאילו שזה לא הספיק ,כל הדרך חזרה הביתה עמית חפרה לי על כמה שהוא חמוד וחתיך ומושלם ושהם אוהבים אחד את השני ורציתי לחנוק אותה באותו הרגע אבל לא היה לי מה לעשות..
————————
ביום חמישי יצאתי עם שיר ועדן לקניון להסתובב,לעשות שופינג ולראות אולי קצת חתיכים.. ולשכוח את אסף ועמית לכמה שעות.. היה ממש כייף ובאמת שכחתי אותם לכמה שעות עד ש.. רצינו להתיישב בארומה וראינו את עמית ואסף שם.. שיר אמרה "עזבו בואו נלך לקפה קפה.. שם הרבה יותר טעים" ועדן הוסיפה "נכון.." אבל אני התעקשתי " לא.. אני לא אוהבת את קפה קפה … בואו נישאר פה.. " "את בטוחה?" הן שאלה. "כן" עניתי , " הרי אני אצתרך להתרגל לזה, להתגבר עליו בכל מקרה.." אחרי שעתיים בערך שישבנו וצחקנו בארומה הן באו אליי הביתה. "תקשיבי עדי.." הן אמרו ביחד "את חייבת להגיד לאסף מה את מרגישה,תגידי לו שאת לא רוצה להפריד בינו לבין עמית אבל זה מה שאת מרגישה ושעמית לא יודעת.. " "אין מצב!!" צעקתי. " למה לא? מה כבר יש לך להפסיד?! מקסימום הוא לא ירצה אותך תוכלי באמת לעבור הלאה…" אמרה לי שיר… "היא צודקת" חשבתי בליבי.. "טוב אז זה מחייג " הוסיפה עדן… "מה עכשיו??" "כןן!!" שתיהן צעקו בהתלהבות. "no way!!" אמרתי וניתקתי.. "אין מצב שאני אומרת לאסף מה אני מרגישה וכמה אני מאוהבת בו.. וזה לא רק בגלל שהוא לא ירצה אותי..אני לא הולכת להרוס לעמית. נכון,אני לא מתה עליה אבל אני לא ביצ'ית שתהרוס להם.. היא תפסה את הזדמנות ועכשיו הוא שלה.. אני לא יהרוס להם" אמרתי וכבר לא היה להן מה להגיד… אחרי כמה שניות התסכלתי על הפלאפון לראות מה השעה ומסתבר שלא ניתקתי והשארתי לאסף הודעה ובה כל מה שאני מרגישה… "שייטט!! מה לעזזל אני עושה עכשיו?? איך אני מוחקת את זהה???"