חיים של נערה מתבגרת פרק 42

**נקודת מבט שיר:
"אני הולכת..אני לא רוצה להיות איתך כשאתה שיכור" אמרתי לו והלכתי לשבת עם הבנות.
"אווו" הן אמרו וצחקקו.
"הוא שיכור" מלמלתי.
"אוי..איכס" אמרה עדי.
"טוב אנחנו זזים.." לירון בא ומלמל.
"מה כבר?" עדן שאלה.
"כן..אני לא מרשה לעדי להישאר עד מואחר מידי.כבר ארבע לפנות בוקר צריך לישון." הוא אמר.
"אוייש נו." עדי אמרה בייאוש.
"שיר את באה איתנו?" הוא שאל אותי.
"כן" עניתי.
"אחי בוא זזנו" הוא אמר לדניאל וסימן לו לבוא.
" ביי כפרה מזל טוב" אמרתי לעדן וחיבקתי אותה.
"ביי כוסית נדבר" עדי אמרה ושלחה ל נשיקה באויר.
**נקודת מבט עדי עשר דקות אחרי.
"ביי" אמרתי לשיר כשהיא יצאה מהאותו.
"אז מה נסגר איתכם? לא הספקתי לעקוב" אמרתי ללירון.
"כלום…" הוא מלמל.
"נפרדתם?" שאלתי.
"את יודעת שלא באמת היינו ביחד.." הוא מלמל וראיתי שהוא לא רוצה לדבר על זה.
"כן…אבל.." מלמלתי "לא חשוב" אמרתי.
"ומה איתכם?" הוא שאל.
"מי זה איתכם?" לא הבנתי.
"איתך ועם דניאל" הוא אמר וראיתי שדניאל נהיה מובך.
"מה איתנו?" שאלתי בתמימות.
"אתם ביחד?לא ביחד? מה ניסגר איתכם?" הוא שאל וצחקנו.
"שום דבר חדש עדיין" אמרתי.
**נקודת מבט דניאל:
"שום דבר חדש עדיין" עדי אמרה ללירון והמילה 'עדיין' לא הפסיקה להתנגן בראשי.
עדין.עדיין.עדיין. זה אומר שיש מצב שיקרה משהו. זה אומר שיש מצב שהיא תהיה איתי. חייכתי חיוך מטופש ומאוהב .
"מה קורה אחי מה פשר החיוך?" לירון שאל.
"סתם.. שום דבר" מלמלתי ובדיוק הגענו לבית שלי.
"ביי" אמרתי יצאתי מהאוטו.
**יום אחר כך (יום שבת) שמונה בערב.
נקודת מבט עדי:
'תתלבשי עשר דקות אני אצלך' קיבלתי הודעה מדניאל.
אני:' מה?'
דניאל:'מה לא היה ברור.. אני לוקח אותך למקום אינטימי לסיים את השיחה שלנו מאתמול :-)'
צילמתי את השיחה ושלחתי לעדן ושיר בוואטסאפ. יש לנו קבוצה שניקראת 'כוסיות או לא להיות ;)'
אני:'גאד איך אני מתארגנת בעשר דקות?אני בחיים לא אספיק לבחור בגדים,להתלבש להתאפר,אני בלי מחליק!!אני לא מוכנה שהוא יראה אותי ככה!'
שיר:'תרגיעי ותתחילי להתלבש.. תילבשי את השמלה שקנינו באמריקן איגל :)'
אני:'לא מה פיתאום?!שהוא יראה את הרגליים השמנות שלי??אני חייבת ג'ינס ארוך..'
עדן:'אויש נו סתמי כבר ותילבשי את השמלה ששיר אמרה לך!! היא מושלמת ואת מהממת ושתקי!'
אני:'דיי נוו אוף אני בלחץ'
שיר:'תירגעי.. תחשבי טוב יהיה טוב!!'
עדן:'חחחחחחחח כן..'
שלחתי להן תמונה שלי עם שמלה.
אני:'איך.????'
עדן:'הורס!'
שיר:'מהמם!'
פתאום שמעתי דפיקה בדלת.
"זה אני.את לבושה?" זה היה הקול של דניאל.
אני:'שיט נוו הוא כבר פה ובקושי התלבשתי'
עדן:'בהצלחה.תירגעי'
שיר:'בהצלחה סיס תפציצי!!'
"אממ" מלמלתי "לא ממש."
הוא פתח את הדלת.
"וואוו את מהממת.." הוא מלמל "נוא ת לבושה למה אמרת שלא?" הוא שאל.
"אני בלי עקבים ואני לא מאופרת ואני עוד לא מוכנה.." מלמלתי "זה יקח זמן."
"אני אוהב בחורות נמוכת." הוא אמר.
"כן הא?? אז את אוהב גם את בת-אל? הגמדה הזאת מרבין?" שאלתי בעצבים.
"תיקון.אני אוהב אותך גמדה,אני לא רוצה שתשימי עקבים." הוא אמר והרים אותי.
צחקנו.
"איך אתה מצליח להרים אותי.?אני כזאת שמנה" מלמלתי והוא בדיוק הוריד אותי.
"מה את מטומטמת?את ממש לא שמנה. את מדהימה.." הוא אמר והעינים שלו כאילו בחנו אותי,עלו וירדו ובחנו את הגוף שלי.
"מה?" שאלתי.
"סתם..השמלה יפה עלייך" הוא מלמל.
"רק השמלה יפה?" שאלתי בעצבים.
"גם את יפה.מאוד.הכי יפה בעולם" הוא אמר והתקרב לנשק אותי.
"אני צריכה להתאפר ..אני לא מאמינה שאתה רואה אותי בלי איפור." מלמלתי והתחמקתי מהנשיקה.
"שקט את לא צריכה שום איפור,שימי נעליים ובואי" הוא אמר.
שמתי נעליי בובה בצבע כחול רויאל,שמתאימות לי לשמלה ,כאלה בלי עקבים. ויצאתי.
"וואוו איזה כוסית" ערסים מהשכבה שלי אמרו ושרקו.
דניאל עשה להם מבט והם סתמו.
"אז לאן הולכים?" שאלתי.
"הפתעה." הוא אמר ופתח לי את הדלת לאוטו שלו.יא איזה רומנטיקן.
הגענו לאיזה בית,קרקע,הבית ניראה לי מוכר,לא זכרתי מאיפה.
"טוב תתעצמי עיניים" הוא אמר.
"מה?" לא הבנתי.
"תעצמי עינים ותני לי להוביל אותך.זה הפתעה." הוא אמר וחיייך "את סומכת עליי?" הוא שאל.
"כן" אמרתי ועצמתי עיניים.
שמעתי את הפתיחה של הדלת,אני חושבת שניכנסנו.
"תיפתחי" הוא אמר.