חיים של נערה מתבגרת -פרק 7

שקמנו בבוקר הסתכלתי בפלאפון כדי לראות מה השעה וראיתי הודעה ממספר אנונימי.
' אני יודע שאת לא אוהבת את דור באמת.ואני יודע את מי את באמת אוהבת.
–ע'

אמ'לה.. איזה פחד. מי זה יכול להיות? אולי שיר ועדן מנסות לצחוק עליי…
"שיר,עדן.. קומו שניה" הערתי אותן בשקט כדי לא להעיר את השאר.
"מה קרה?הכל בסדר?יש פורץ?" הן נילחצו..
"לא.קיבלתי הודעה ממש מוזרה,זה לא אתן שלחתן לי כדי לצחוק עליי או משהו?" שאלית והראתי להן את ההודעה.
"לא!! השתגעת?!" הן צעקו "ניראה לך שנעשה לך דבר כזה?אמל'ה.. מי שלח לך את זה?" שאלה שיר
"אני קיוויתי שאלה אתן,אבל אם זה אל אתן… כניראה שמישהו יודע את האמת ואנחנו חייבות לגלות מי זה לפני שהוא יספר לעמית,או דור,או הכי גרוע…לאסף." אמרתי מבוהלת.
"רגע אולי זה אסף?" אמרה עדן "תחשבו על זה שניה,יש מצב שהוא שמע את ההודעה,אולי אחרי שדיברתם ביוגורט או אולי אפילו לפני.. אחרת מי זה עוד יכול להיות?"
"יש מצב.." אמרתי למרות שלא רציתי להאמין.. "אבל איך נדע שזה הוא? או נגלה מי זה? הרי אני לא יכולה לשאול אותו כי אז הוא ישר יבין בכל מקרה.."
"טוב אני חושבת שיש לי רעיון.." אמרה שיר "אז אתן מקשיבות?"

נקודת מבט אסף:
ישנתי אצל דור,היה ממש כייף לשמוע כמה הוא מתלהב שהוא ועדי סוף סוף ביחד.אבל ידעתי שהיא לא באמת אוהבת אותו. ידעתי שהיא אוהבת אותי ופשוט לא רוצה להרוס לי ולעמית. אז מה..היא עושה את זה כדי לגרום לי לקנא? טוב אז אם כן זה לא מצליח.. אבל כואב לי לראות את דור כל כך מאושר ולדעת שהיא משקרת לו.ואני יודע אם הוא יגלה שהיא אוהבת אותי וידע שאני ידעתי ולא אמרתי לו הוא יכעס עליי ואני אאבד אותו.. מה אני עושה?
"דור.. תקשיב, אני יודע כמה אתה אוהב את עדי וכמה אתה מאושר שאתם ביחד."
"נו…" הוא היה חסר סבלנות ובכל זאת היה לי קשה להגיד לו את האמת.
"ואני באמת לא רוצה שתחשוב שאני מנסה להרוס לך,אני אוהב אותך,אתה אח שלי והכל אבל אני לא יכול לראות אותך בשקר הזה.."
"מה?!" הוא לא הבין מה אני מנסה להגיד לו..
"אני פשוט אשמיע לך" החלטתי שלהשמיע לו את ההודעה מהתא הקולי שלי יהיה הכי טוב.חייגתי לתא הקולי ושמתי על רמקול.
"אין מצב שאני אומרת לאסף מה אני מרגישה וכמה אני מאוהבת בו.. וזה לא בגלל שהוא לא ירצה אותי… אני לא הולכת להרוס לעמית.נכון,אני לא מתה עליה אבל אני לא ביצ'ית שתהרוס להם..היא תפסה את ההזדמנות ועכשיו הוא שלה ..אני לא הרוס להם."
הוא היה בשוק,הוא ניסה שלא לבכות אבל ראיתי את הדמעות בעיניו.
"אתה יכול לבכות אחי,זה בסדר.אני ממש מצתער שאתה צריך לשמוע את זה ממני…"ניסיתי להרגיע אותו.
"אני חייב ללכת לשירותים ואז להתלבש לחזרה..אנחנו צריכים לאכול ולצאת כבר" הוא אמר והרגשתי את הכאב שבו.
הוא קם וקפא במקום.הסתובבתי וראיתי את…..