חיי המשונים פרק 12- ואם זה מעולם לא קרה

"טוב בן לא משנה עדיף שאני יילך" אמרתי והתחלתי ללכת

"אוקיי, ביי" אמר

רציתי להיעלם רציתי שמישהו יבוא ויחטוף אותי, התחרטתי על זה שבאתי. והינה רוי מול עיניי אפילו האהבה שלו, לא יכולה להציל אותי. אני לא יכולה להסתכל לו בעיניים, בלי שאזכר במה שעשיתי לבן שהוא כולו שבור נמאס לי. "אלינור, הכול טוב" אמר רוי תוך כדי בחינת פרצופי הממורמר "רוי, תקשיב אני מצטערת שאני אומרת לך את זה ככה אבל אני לא יכולה, אני לא יכולה להיות איתך. כל נשיקה, כל חיבוק, כל פעם שאתה רק מסתכל עליי אני נזכרת בבן, בזה ששברתי את ליבו עדיף שאהיה לבד. אם אתה רוצה לעזוב את העיר שוב תעזוב, להתראות רוי" אמרתי והלכתי לכיוונו של אור

"היי,נו על מה דיברת עם רוי ובן" שאל אור
"אני מרגישה מטומטמת ביקשתי מבן שישנא אותי ולרוי אמרתי שאני רוצה להיפרד פשוט להיות לבד לקחת זמן לעצמי" אמרתי הייתי על סף בכי
"אלינור זאת סך הכול אהבת נעורים, את תהיה בסדר שנהיה גדולים את תסתכלי לאחור ותיצחקי אני מעריך את רגשותיך כלפי בן ורוי אבל כל הטלטלות מתחילות לקלקל אותך מנוחה רק תעזור לך" אמר אור
"אני לא יודעת מה עובר עליי" אמרתי התחלתי לרעוד
"אלינור הכול בסדר?" שאל אור
"אני חייבת לעוף מפה" אמרתי וברחתי

——————— מנקודת המבט של אור———————

מה יש לה למה היא החליטה להתחיל לרוץ אני חייב לתפוס אותה אני לא יודע מה היא תעשה לעצמה רדפתי אחריה הייתי בקצב שלה הגענו לכביש היא מתחילה ללכת אבל יש מכונית

"אלינור, תיזהרי" אמרתי ומשכתי אותה בחזרה למדרכה
"השתגעת?" שאלתי
"נמאס לי אוקי, אני יודעת שזה מפגר, אבל רק בזמן האחרון הספיקו להיות שלושה חברים ושום דבר לא היה מוצלח בשני מקרים נשבר לי הלב אז למה לי אולי אם יקרה לי משהו אז לא יהיה זאתי שהיו לה מתאיים חברים והיא אף פעם לא מצליחה אני אפילו לא מצליחה להיות חברה של רוי בלי להיזכר בבן"אמרה תוך כדי שדמעות נופלות מן עינייה ניגבתי את הדמעות שלה
"הכול יהיה בסדר אני מבטיח את פשוט צריכה להירגע" tnr tur

————-מנקודת מבט של אלינור—————–

"אלינור, אלינור" שמעתי קול לא ידעתי מאיפה הוא מגיע
"אור אמרת משהו?" שאלתי
"לא, לא אמרתי כלום" ענה לי אור
"אלינור, אלינור תתעוררי" שוב שמעתי קול
"נו, ברצינות מאיפה מגיע הקול הזה" אמרתי בכעס
"אני לא יודע על מה את מדברת" אמר אור

עצמתי את עניי בניסיון להתרכז אבל שפתחתי אותם לא ראיתי את אור איתי את רוי

"יופי, שקמת שנה אני ואמא שלך מנסים להעיר אותך את רוצה לאחר ליום הראשון" אמר רוי
"מה על מה אתה מדבר" אמרתי
"אלינור, זוכרת אתמול היה היום האחרון לחופש היינו בים נו, ברצינות תסתכלי על השיזוף שלך ושלי" אמר
"חלמתי את הכול?" אמרתי
"מה חלמת?" שאל רוי
התחלתי לספר לו את החלום בפרטנות
"וואו תמיד אמרת שהמוח שלך מעוות אבל לא חשבתי שבצורה הזאת" אמר רוי
"שתוק" אמרתי וצחקתי
"באמת נראלך שאי פעם אעזוב אותך בחיים לא" אמר והעביר את אצבעותיו בין שערותיי
"סליחה שאני מפריעה לכם, אלינור תתארגני אנחנו חייבים לצאת" אמרה אימי

איזה הקלה סך הכול חלום