חיי המשונים – פרק 2-פרידה מזויפת

קמתי מהשעון המעורר המעצבן שלי
אמרתי לעצמי 'אוף בוקר עדיין' מנסה להכניס לראש שמה שקרה אתמול באמת קרה תוך כדאי התארגנות לבית ספר שרתי לעצמי מהשיר של ריהאנה

You the one that I dream about all day"
You the one that I think about always
You Are The One So I Make Sure I Behave!
"My love is your love, your love is mine

כולי מלאת התרגשות ושמחה טוחנת ארוחת בוקר ומסדרת את התיק כמובן לא לשכוח לסדר את השיער

—–נקודת מבט של גל——-

קמתי עדיין לא מאמין למה שקרה אתמול בערב, השלמות הזאת שלי אני פשוט לא מאמין שהיא שלי, ההתארגנות לבית ספר היא כרגע, לא בריכוז מלא אני מחכה לראות אותה להרגיש אותה לחבק אותה לנשק אותה.

*מתקשר לאלינור*

"בוקר טוב" אמרה בקולה הרך
"בוקר טוב" אמרתי לה
"איך אתה מרגיש?" אמרה
"בסדר הכול טוב אני מצטער שהייתי צריך ללכת אתמול בדיוק באמצע" אמרתי
"אויי זה לא נורא יש לנו את היום אז אתה עוצר ליד הבית שלי בדרך לבית ספר?" אמרה
"כן אני יוצא תרדי למטה" אמרתי לה
"טוב אני צריכה לסיים להתארגן ביי" אמרה
"ביי"אמרתי וניתקתי את השיחה

התחלתי לצעוד לכיוון של ביתה של אלינור הלכתי מהר. לא יכולתי להתאפק המחשבה שהיא כל כך קרובה אלי. ואני יכול להגיע עלי שיגעה אותי. נעצרתי ליד הכניסה לביתה היא עמדה שם הסתכלתי עליה ולא האמנתי שהיא שלי. בניגוד לכל הבנות האחרות אלינור לא הייתה שמה איפור אני זוכר שהיא תמיד הייתה אומרת לי 'טבעי זה הכי אחי חחחח' היא כל כך יפה היא לא צריכה את זה.

—נקודת מבט של אלינור—

ראיתי את גל לא יכולתי להתאפק וקפצתי עליו .

"בוקר טוב" אמרתי באושר
"בוקר טוב" ענה לי בשמחה

כל הדרך מדברים על דברים מפגרים כרגיל הייתי כל כך מאושרת שלא יכלתי להוריד את החיוך מהפנים
הגענו לשאר בית ספר עלינו לקומה שאנחנו לומדים בה תוך כדי מתכננים תוכניות על להרוג את מי שהמציא אותם

"סוף סוף הגענו" אמרתי בהקלה
"אני יודע כמה מדרגות" אמר
"טוב הכיתה עדיין לא פתוחה בוא נישב באחת הכיתות הריקות" אמרתי
"סבבה" ענה לי

החברות שלי ישבו ליד הקיר בצד אחד והחברים שלו ישבו בצד השני מרוב ששנינו היינו מרוכזים במה שהולך בינינו לא שמנו לב אליהם והמשכנו לתוך הכיתה לקחנו שולחן גל ישב נשכבתי על השולחן כאשר ראשי על ברכיו

"טוב אם אין איתנו כאן אף אחד" אמר גל הרים את ראשי ונשק לי

שמענו את הדלת נפתחת והתנתקנו ראינו את החברים של גל ואת החברות שלי הם הסתכלו עלינו במבט מאשים סוג של 'איך לא סיפרתם לנו את זה'

"היי" אני וגל אמרנו בו זמנית במבוכה

החברים והחברות שלנו הסתובבו כשיצאנו ראינו אותם יושבים ביחד שהתקרבנו אליהם הם אמרו לנו
"אנשים שקרנים לא יישבו כאן"
"מה עשינו?" אמרתי בעצבנות
"באמת תודה שסיפרתם לכולנו" שאגה עלי בר
"אוקי זה קרה רק אתמול למה ציפיתם אנחנו עדיין לא בטוחים מה אנחנו בכלל" אמר גל בניסיון הצלה

הסתכלתי על גל במבט עצוב והבנו שאם נהיה יחד לא יהיו לנו חברים הסיבה טיפשית אבל אנחנו הבנו מה יקרה אנחנו מכירים אותם הם שונאים אחד את השני אם ישתפו פעולה נגדנו הלך עלינו
לקחתי את גל לצד ולחשתי לו "בוא נעשה פרידה מזויפת וניפגש בסתר היי ואז יהיה לנו גם מסתורין"
"אוקי" ענה לי עשינו כאילו התחלנו לריב וצעקנו ואז אמרתי
"כנראה שזה נגמר בינינו" בקול רועד
"כנראה שכן" ענה לי

עשיתי כאילו אני בוכה האמת שהרגשתי כאילו זה קצת אמיתי ורצתי מהמקום לשירותים וגל הסתובב שם כאילו הוא עצבני שמעתי תקתוקים בדלת השירותים אלו היו הבנות אמרו לא לבכות ושהוא טיפש ושהם יעזרו לשכוח ממנו .

*רטט*

הודעת sms מגל "נדבר מאוחר יותר בסדר" סימסתי מילה קצרה כדי שהבנות לא ישימו לב "OK"