חיי המשונים-פרק 4 -שיברון לב למתקדמים

—— מנקודת המבט של גל———–

[נקודת המבט של גל מתחילה לקראת סוף הנשיקה שלו ושל דור]

לקח לי זמן לקלוט מה אני עושה התנתקתי ממנה במהירות רגשות אשם תקפו אותי ומה עם אלינור אם ראתה אותנו אני לעולם לא יסלח לעצמי היא שברירית ותמימה אני לא מאמין הצלחתי להרוס את מה שתמיד רציתי אני דפוק לגמרי

"הכול בסדר?" שאלה אותי דור בכלל שכחתי שהיא כאן יכולתי את ציפצוף המיקרוגל המודיע על הפיצה החמה שחיממתי לי ולאלינור
"אני צריך שתלכי" אמרתי בכעס "עכשיו" הוספתי
"מה עובר עליך גל רגע אחד אתה מנשק אותי ולאחר מכן אתה רוצה שאני יילך" אמרה לי
"פשוט תלכי כבר" אמרתי בעצבנות
אוי לא אוי לא מה עשיתי אני כול כך דפוק הנחתי את ידי על ראשי
ראיתי דמעה על פניה של דור אבל זה לא עניין אותי היא יצאה במהירות וטרקה את הדלת הלכתי לכיוון הדלת השירותים תיקתקתי ולא היה שום קול פתחתי את הדלת היא לא הייתה שם היא בטח ראתה אותנו מתנשקים וברחה מכאן התיק שלה לא כאן פאק פאק אני לא מאמין שזה קורה אני כזה מפגר אלינור היא ילדה שברירית איך עשיתי לה את זה לידה שהיא 100% תמימות מה אני יעשה אין מצב שהיא תענה או תיתן להתקרב אליה אני חייב לחכות ואז לנסות

————- מנקודת המבט של אלינור———–

"טוב נילך אליו?" שאל אותי אור
"כן, תודה רבה דרך אגב אור אני חייבת לך" אמרתי
""תודה? על מה בידיוק הייתי עוזר לך לא משנה מה זה היה" אמר לי
התחלנו ללכת ההליכה שהייתה מואטת כל צעד מהלב שלי נופלת עוד חתיכה
"אני ממש מצטער" קולו של אור קטע את מחשבותיי
"על מה אתה מצטער בידיוק?" אמרתי
"על כל מה שקרה בינכם הייתי צריך לעצור אותם" אמר בקול שקט
"אוי זה ממש לא באשמתך לא נראה לי שזה היה עוצר את גל מלנשק את דור" אמרתי בכאב
"הגענו אני יחכה לך בצד" אמר אור
"לא אני רוצה שתהיה איתי" אמרתי בהחלטיות

*תקתקתי על דלתו של גל*

"כן, מי זה?" אמר שמעתי את קולו והייתי מרוסקת רציתי לברוח אבל אור החזיק את ידי וביטל את תוכניות הבריחה שלי
"אלינור" אמרתי
הוא פתח את הדלת
"וואי אלינור אני כל כך מצטער לא התכוונתי לא הייתי לעשות את זה הייתי טיפש,שנייה מה אור עושה פה?" אמר בפליאה
"זה לא עיניינך אוקי אני רק באתי להביא לך את זה" אמרתי והושטתי אליו את הקופסא עם פתק עליה

—- מנקודת המבט של גל——

"אלינור בבקשה אל תלכי" אמרתי תוך כדי שהיא מסתובבת והולכת אור עמד מולי ואמר לי
"אחי הפעם באמת הגזמת" בקול תוקף

סגרתי את הדלת מרגיש כאילו איבדתי את הכול שום דבר לא מעניין אותי יותר אני לא רוצה לדעת שום דבר אני פשוט חרא של בנאדם הרסתי לה את החיים היא בוכה ושבורה בגללי אני זה שהייתי אמור להיות שם בשבילה אני פשוט מפלצת הרמתי את הפתק שהיה מדבק היו מחוברים שם שני שירים של אדל ביחד ואז הוסיפה עוד כמה משפטים בכתב ידה המושלם

'I heard that your dreams came true.
Guess she gave you things I didn't give to you.
She, she ain't real,
She ain't gonna be able to love you like I will,
She is a stranger,
You and I have history,
Or don't you remember?
Sure, she's got it all,
But, baby, is that really what you want?
גל אני מודה לך שגרמת לי להבין כמה טיפשה
ונאיבית הייתי ויש לי עוד כמה דברים לגיד לך
תיתרחק ממני
אל תדבר איתי
אל תסתכל עליי אפילו ההיסטוריה שהייתה בינינו לא
קיימת יותר מבחינתי'

בפנים ראיתי את כול התמונות המתנות הקטנות שתמיד הייתי קונה לה שהיינו מבלים בקניון
הכול העיניים שלי בכו לבד הדמעות זלגו על פרצופי למה למה למה אם הייתי יכול לחזור אחורה
אני אוהב אותה היא אהבה אותי פשוט חירבנתי הכול