חיי המשונים – פרק 7- למה אין שלמות

פעם ראשונה בשבועיים האחרונים שאני קמה מהשעון ולא מתעצבנת. יש לי חבר שבאמת אוהב אותי. יש לי חברות טובות כמו שצריך. ואפילו כמה ידידים בסדר גמור. הציונים לאחרונה פרפקטו. החיים פשוט מאושרים.
שרתי לעצמי looking up של paramore. אתמול בערב היה מושלם בן שלח לי SMS לצאת לגינה והוא שם שמיכה על הדשא וחיכה לי עם פיצה ישבנו אכלנו דיברנו התחבקנו והתנשקנו. עצרתי את מחשבותי על אתמול ובמהירות התלבשתי התארגנתי וסדרתי את השיער

*תקתוק בדלת*

"מי זה שאלתי?" בשמחה
"אני" הבנתי שזהו הוא קולו של בן
"היי" אמרתי בחיוך
"היי" אמר גם הוא ונישק אותי
"יאמי דובדבן" אמר בגיחוך
"אויש באמת אני יתחיל לחשוב שאתה מנשק אותי בשביל הטעם של הלובלו" אמרתי
"רוצה שוקו" אמרתי תוך כדי שפתחתי את המקרר הוא הינהן בתור הסכמה וזרקתי לעברו שקית
"תודה" אמר תוך קריעת השקית עם שיניו
"טוב שנצא" הוסיף
"בסדר" אמרתי יצאנו ונעלתי אחרי את הדלת

התחלנו ללכת מדברים על דברים מפגרים וכל מיני דברים מצחיקים שהיינו רוצים שיקרו למורות אני מאמינה שכולכם לקחת את המורה להיסטוריה עם פה פתוח ושמתם סאונדטרק (קולות רקע) של קופים סוף סוף הגענו חשבתי לעצמי נכנסנו לכיתה והתיישבנו המחנכת שלנו נכנסה לכיתה התחילה לדבר על קול מיני דברים ואז היא אמרה

"היום הגיע אלינו תלמיד חדש-ישן" אמרה המורה
התלמיד נכנס לא התייחסתי ברצינות הייתי עסוקה בלדבר עם בן
"אלינור זה לא רוי" שאל אותי בן
"על מה אתה מדבר הוא עבר לרחובות"אמרתי לו בעצבנות
"אני לא צוחק תסתכלי" אמר והצביע עליו

רוי היה החבר הראשון שלי הוא גרם לי להרגיש מושלמת נאהבת כל מה שלא חשבתי שהרגיש הוא גונן עלי הוא תמיד היה מפתיע אותי הוא אהב אותי ואני אותו אבל הוא שבר את ליבי מתי שההורים שלו החליטו לעבור לרחובות הייתי שבורה חודשיים עד היום אני לא מאמינה שהתגברתי באמת אני לא מאמינה הוא חזר לא עד שהכול היה מושלם הדמעות חנקו אותי הרגשות התעוררו לקח לו זמן לשים לב שזאת אני לאחר שהוא עזב גזרתי את השיער הוא בחן אותי

"המורה אפשר ללכת לשירותים" אמרתי בניסיון לא לבכות
"כן" אמרה רצתי פשוט ברחתי הלכתי לשירותים נכנסתי לתא ובכיתי למה הוא חזר הוא שבר אותי לרסיסים אני לא רוצה להישבר שוב לא לא לא שמישהו יעיר אותי בבקשה התחננתי מבפנים שמעתי תקתוק על דלת התא פתחתי אותה רוי עמד מולי גם הוא השתנה גופו הפך שרירי יותר הוא הפך גבוה יותר אך העיינים התכולות התמימות שהכרתי השיער הבלונדיני המושלם והחיוך הכובש נשארו בדיוק כמו שהכרתי אותם הוא התקרב אליי

-מנקודת המבט של בן-

גל ניגש לכיווני מעניין מה הוא רוצה
"אתה לא מודאג קצת" שאל גל
"למה לי?" עניתי לו בשאלה
"אלינור ורועי היו מאוהבים אוקי הם היו ביחד הוא אהב אותה אבל ההורים שלו החריכו אותו לעזוב תגיד לא נראה לך מוזר שהוא יצא בדיוק מתי שהיא הלכה לשירותים" אמר גל
"אני לא מאמין לך" אמרתי איך אני לא ידעתי על זה איך היא לא סיפרה לי כנראה בגלל שהיא שכחה ממנו
"אני מבין שעדיין לא שכחת מאלינור גל אבל אתה צריך להיתגבר עליה" הוספתי
"אתה לא מאמין לי אז לך לשירותים"

רצתי במהירות לשירותים ראיתי את אלינור ורוי באמת מנהלים שיחה אך היא נראתה כאילו היא עצבנית כאילו היא רק רוצה לסיים את השיחה חזרתי לכיתה במהירות

"נו הלכת" שאל
"כן" עניתי לו
"הם דיברו בינהם הוא היה שם?" שאל אותי
"לא" שיקרתי לו
"זה לא יכול להיות" אמר והלך למקומו

-מנקודת המבט של אלינור-

"מה אתה רוצה?" אמרתי בקול קריר
"ראיתי שבכית" אמר לי
"אז מצטערת אוקי שאני לא חסינה מבחינת רגשות כמוך אני לא זרקתי מישהו שאני אוהבת ועברתי לעיר אחרת בלי להיפרד" אמרתי בקול עוד יותר קריר
"חשבתי שאם אפרד ממך לא אוכל לעזוב לא יכולתי להישאר כאן זה לא היה תחת החלטתי" אמר
"אתה יודע משהו תמיד חשבת מה טוב בשבילי אבל אתה אף פעם לא שאלת אותי" עניתי לו
"אלינור אני מצטער לא רציתי לעזוב אהבתי אותך ובגלל זה חזרתי הייתי שבור חודשים על גבי חודשים ההורים שלי הבינו שהמעבר לא עשה לי טוב וחזרנו" אמר לי בקול שבור
"אני מצטערת להגיד לך אבל אני לא אוהבת אותך יותר" שיקרתי "יש לי סוף סוף חבר נורמלי שאני יודעת שלא יעזוב אותי" אמרתי לו
"אני מבין אותך באמת שכן רק שתדעי אני יאהב אותך תמיד ואם יש מישהו שגורם לך להרגיש יותר טוב מאשר מה שהיה לך איתי אני מאושר בשבילך" אמר
"רק שתדע שזה שחזרת דופק לי את כול החים" צעקתי עליו והלכתי הוא תפס בידי וניסה לנשק אותי
"שלא תחשוב על זה אפילו אתה מבין אותי" אמרתי
משום מה רציתי באמת להתנשק איתו לא אני לא מוכנה לעשות את זה לבן צעקתי על עצמי

רצתי חזרה לכיתה ניגבתי את עיניי לפני זה כמובן וחזרתי למקומי ליד בן הוא חיבק אותי ונשק לי על המצח

"הכול בסדר" שאל אותי
"כן הכול בסדר" אמרתי "פשוט אני לא מרגישה הכי טוב בעולם": הוספתי
"זה בגלל שרוי חזר" שאל
"לא" נתקפתי וכל המגננות שלי עלו
"אוקי אוקי לא אמרתי כלום" אמר בן

"או הינה אתה" אמרה המורה לרוי שנכנס
הוא חייך ראיתי את כול הבנות נמסות ממנו איכס גועל רק אם היו יודעות מה יש מתחת לשכבות החתיכות שלו טוב ייש רומנטיקן חבר מגניב ידיד מתחשב וכל כך הרבה אהבה וואו אני אמורה לשנוא אותו הוא בוגדן עלוב שבורח בלי להיפרד בן הוא שלמות הוא דואג לי הוא גורם לי להרגיש מיוחדת במינה
"טוב אז אתה תשב ליד אלינור כך תוכל להשלים את החומר הנלמד" אמרה המורה
"ברצינות?" שאלתי למה די אין לי כוח במיוחד לא אליו
הוא התקרב לשולחן וישב במקומו של בן הסתכלתי על בן יושב מאחור עם אור אוף עם המורה הזאת
"אלינור.." אמר לא נתתי לו להמשיך את המשפט שלו
"אני לא רוצה לשמוע מילה" אמרתי והסתכלתי ישירות ללוח