חלום שהוביל למציאות פרק 12 .

קרסתי על הרצפה בין זרועות יישי בבכי מהול בהקלה ושמחה שהוא מצא אותי , יישי עטף אותי בין ידיו, " אני פה , אני פה עכשיו , אל תפחדי אני יגן עליך ,אל תפחדי.." הוא מלמל נשק לי במצח וליטף את הלחי , ואני בתגובה רק בכיתי יותר , לא יכולתי הייתי צריכה לשחרר את הכול ,להוציא הכול אחצה , רק ככה אני אוכל להירגע .
נוי נכנסה בסערה מתן ועומר אחריה , היא ראתה אותי ומבטה התרכך והתמלא רחמים דמעות עמדו לה בעיניים , מתן ועומר ראו מה קרא אבל לא הבינו , בחיי כמה שהמוח שלהם איטי ,נוי התקרבה אלי רוצה לנחם אותי לא יודע איך , היא התיישבה לידי וסמה את ידה על כתפי .
"בואו נלך הביתה ", הצעתי אחרי כמה דקות .
"אוקי" יישי לחש , התרוממתי עדין רועדת מהלחץ , ידעתי שזה לא נגמר ,לא יכולה להאמין שזה נגמר, הוא לא יוותר לי , הוא יחזור , בזה אני בטוחה .
התקדמנו לאט לכוון היציאה , רגלי מעדו מידי פעם , ונוי קפצה בכול פעם מחדש, הרגשתי נוראה , רציתי רק לחזור לישון לחזור למטה שלי , לנוח , לא היה לי כוח לכלום , רגלי מעדו פעם נוספת , יישי התייאש והרים אותי אל בין זרועותיו הנחתי את ראשי על כתפו , הרגשתי הקלה , בטני עדיין כאבה מהבעיטה שהוא נתן לי , הרגשתי הכול במעורפל , הדבר היחיד שיכולתי לראות זה את החולצה של יישי שהייתה מאוד קרובה לעיין שלי .
כשהגענו , הייתה נידת משטרה ואמבולנס בפתח הבית , ראיתי את אמא יושבת באמבולנס, ובודקים אותה , איך שהיא ראתה אותנו היא רצה אלינו , " אריאל מאמי שלי , את בסדר?! " היא שאלה בדאגה , היא הסתכלה עלי בדאגה , לא היה לי כוח להוציא מילה מהפה , " היא בסדר , הוא לא הצליח לעשות לה כלום , הגענו בזמן , היא פשוט בטראומה , היא צריכה לנוח " הוא הרגיע ת אמא שלי .
" אוי מסכנה שלי " , אמא אמרה בחמלה , " בואי נבקש שיבדקו אותך" , אמא הציע , הנהנתי עם ראשי .
החובש הוביל אותנו לתוך האמבולנס ,יישי הניח אותי על המיטה , נשכבתי שם , עצמתי עיניים ונתתי לחובש לבדוק אותי , אמא החזיקה לי את היד רק כדי להראות לי שהיא איתי .
יישי עמד ליד הדלת עם הגב אלי בגלל שהייתי רק עם חזייה ותחתון .
" את יכולה לשחזר לי מה קרה ?" שוטר שהופיע פתאום שאל..
" אולי עדיף לעשות את זה מחר ?! " אמא שאלה אותו . " כן אני לא חושב שהיא יכולה לדבר עכשיו ,אני יכול להגיד לך מה אני ראיתי בנתיים , אני מקווה שזה יעזור לך עד מחר". יישי הציע.
" בסדר" , השוטר אמר ושניהם התרחקו מהמקום ,החובש סיים לבדוק אותי , ושחרר אותי הביתה לא לפני שהדגיש שאמא צריכה להשגיח עלי .
אמא ונוי עזרו לי להגיע למיטה , הם כיסו אותי בסמיכה נוי התרוממה ללכת תפסתי ביד ומשכתי אותה אלי, " תישארי איתי " בקשתי , היא הורידה נעלים ונשכבה לידי על המיטה חיבקתי ותה מהצד ושמתי את הראש על יד כתפה , " את בסדר?" היא שאלה בחשש.
" אני יהיה בסדר בסופו של דבר" עניתי מנסה כמה שיותר לתת לה תקווה שהכול יהיה בסדר, הדלת נפתחה ועמר נכנס, " אני אחסוך לך את השאלה המטומטמת , ואני פשוט אגיד, בסופו של דבר את תהיי בסדר, אני פה לעזור לך , יש לך את נוי ומתן ואת יישי , את תהיי בסדר " הוא אמר מנסה לשכנע יותר את עצמו מאשר אותי , חיוך דקיק עלה על פני , עומר מאז ומתמיד היה המשעשע מבנינו, תמיד כשקרה משהוא הוא היה מצחיק אותי ומפסיק את הבכי שלי , בכול פעם שנפלתי או העליבו אותי הוא שימח אותי תמיד עודד אותי שהכול היה בסדר , תמיד הוא היה כול כך בטוח בעצמו , למה הוא לא נשמע ככה , למה הוא נשמע כול כך מעורער, אני צריכה שהוא יגיד את זה בביטחון .
" אתה חושב שאני לא יהיה בסדר!" אמרתי ,
" לא זה לא שאני חושב שאת לא תהיי בסדר " , הוא אמר מהר , , אני פשוט חושב שזה לא נגמר , יש לי תחושה שזה לא הכול , את תהיי בסדר עכשיו , אבל כשזה באמת יגמר את לא תהיי כול כך בסדר , אני ממה מקווה שאני טועה " הוא אמר מצטער .
" אני יכולה להבטיח לך דבר אחד, אמרתי" אני אשתדל כמה שיותר להיות בסדר ולהתגבר על הכול "
"בסדר" , הוא אמר התיישב על המיטה ונתן לי חיבוק ארוך. הוא תנתק נתן לי נשיקה במצח ויצאה , " אני אתן לך לנוח " אמר כשסגר את החדר .
חזרתי לשכב , שכבתי על הצד נוי שחקה לי בשיער , עצמתי עיניים אחרי כמה דקות שמעתי את הדלת נפתחת ואת מתן נפרד מנוי לשלום , אחריו נכנס יישי , " את רוצה שאני אחליף אותך , ותלכי עם מתן הביתה?" שמעתי אותו שואל אותה ,לחצתי את ידה מסמנת לה שלא תעזוב , עם כמה שאני רוצה את יישי עכשיו אני צריכה את נוי יותר , היא היחידה שיכולה להבין אותי , היא תמיד הבינה.
" לא אני אשאר איתה " היא אמרה לו ,שמעתי אותו נאנח , המיטה שקע הרגשתי את השפתיים המלאות של יישי על הלחי , והוא עזב את החדר .

התעוררתי מאוחר , לפי הכמות אור שנכנסה כבר היה מאוחר , הסתובבתי והתקדמתי לקצה של המיטה , יישי ישב על הרצפה נשען על המיטה , הוא היה רדום והיה נראה כול כך שליו התיישבתי מולו בסיכול רגלים והסתכלתי עליו ישן פניו היו חלקות מהבעה לא היה זכר לדאגה שהייתה לו אתמול , הוא היה שליו .
" יישי", הערתי אותו , " קום לשון על המיטה " אמרתי לו . " התעוררת ? " הוא אמר בדאגה ,
" כן לך לישון" בקשתי ממנו ,
" לא אני לא עייף , אני רוצה להישאר איתך " קבע , לא יכולתי להתנגד לו רציתי שהוא ישר גם .
החזקתי את פניו בשני ידיי ונשקתי לשפתיו ברכות נשיקה קטנה , הוא הצמיד אותי לחיבוק ארוך וחם, נשארנו ככה כמה דקות , שנינו על הרצפה אני חבוקה בזרועותיו גבי מוצמד לחזה שלו , " זה עוזר" אמרתי .
" עוזר במה ?" הוא שאל לא מבין .
" החיבוק שלך , הוא עוזר לי לשכוח את הפחד , אני מרגישה בטוחה בין זרועותיך " אמרתי בכנות .
" אני שמח שאני יכול לעזור ". הוא לחש , הרגשתי את חיוכו מתרחב הוא הידק את האחיזה שלו ומניח נשיקה קטנה על הלחי.