חלום שהוביל למציאות פרק 44.

ההבדל היחיד שהיה בנינו זה נקודת החן שיש לה ליד עיין סמאל כול השאר היה אותו הדבר , הטלטלים שלה היו ממש כו שלי רק ששלה היו סבוכים אחד בשני וקשורים בקוקס העיניים שלה היו חומות כמו שלי עצמות הלחיים שלה בלטו כמו שלי השפתיים היו בשרניות כמו שלי ממש העתק אדבק , יישי שבר את השתיקה ." מי את ?" הוא שאל המום בדיוק כמוני.
" אני אשרת " היא מלמלה , אבל היא לא הייתה נראית מבלבלת כמוני , זה היה נראה כאילו היא יודעת קורה פה .
" זאת היא ?" הגבר שעמד לידה שאל .
" כן זאת היא " היא אמרה וניצוץ של תקווה הופיע בעיניה אבל מהר מאוד הוא נעלם ונהפך לאכזבה .
" אני רואה עליך שאת יודעת משהוא , ואת לא אומרת לי ." אמרתי לה היא פתחה את הפה להסביר אבל סגרה אותו , היא הסתכלה על הבחור שלידה כאילו מחפשת תשובה לשאלה שלא נאמרה , הוא עודד אותה בהנהון ראש קטן והיא הסתובבה אלי בחזרה .
" אני לא יודעת איך להסביר לך את זה , אולי כדאי שנלך לאמא " היא הציע הידיים שלה רעדו והיא חבקה את עצמה .החבר שלה מהר לידה מחזיק אותה .
" טוב בואו נלך הם בטח עדיין ערים "יישי אמר ומשך אותי מוציא אותי מההתאבנות שנכנסתי אליה .הדרך הקצרה הביתה נראתה כמו נצח , אף אחד לא הוציא צליל מהפה .
יישי פתח את הדלת של הבית שמעתי את אמא שואלת למה חזרנו כול כך מוקדם , אושרת מאחורי התווכחה בשקט עם החבר שלה , היא אמרה משהו על זה שהיא לא יכולה להופיע ככה פתאום , ואמה אם הם שחכו אותה , לא הבנתי מיהי למה היא דומה לי , ואם היא אחותי התאומה באמת למה אני לא יודעת על זה כלום , כעס התחיל לבעבע בעמקי בטני למה אמא לא אמרה כלום על זה שיש לי אחות תאומה , למה היא כול הזמן השאירה אותי בצל , גם כשבאתי אליה להגיד לה שאני מרגישה ריקנות כאילו משהוא חסר לי , היא לא אמרה כלום רק התלוצצה איתי שאני צריכה לאכול זה כנראה בגלל זה.
נכנסתי הביתה החיוך על פניה של אמא ירד ברגע שראתה את הבלבול והתדהמה , וכול הרגשות המעורבים שכנראה השתקפו על פני .
" מה קרה ?" היא שאלה רצינית פתאום , מבטה הפך מופתע , היא הניחה את ידיה על פייה ודמעות התחילו לרדת על לחייה , הבנתי שאשרת נכנסה הביתה אבא תרומם בשנייה שראה את אשרת מאחורי .
" מה לעזאזל קורה פה ?" הוא שאל המום .
" אמרו לנו שאת מתה" אמא יבבה , אשרת עקפה אותי צעדיה חוששים , אמא באה לחבק אותה , הדמעות לא הפסיקו לרדת היא הייתה ממש נסערת , " באמת שאני לא ידעתי שאת חייה, הוא אמר לנו שהוא נפתר ממך שהוא הרג אותך .. אני לא הייתי מפסיקה לחפש אם הייתי יודעת שאת חייה .." אמא אמרה אשרת לבסוף החזירה לה חיבוק היא הרגיע אותה " אני יודעת , אני יודעת, הוא באמת ניסה להרוג אותי , הוא זרק אותי לים כדי שאני אתבע אבל הצילו אותי משהוא הוציא אותי מהמים וגידל אותי עד הוא מת, זה בסדר אמא אני מאמינה לך " היא אמרה והתחילה לבכות גם הם נשארו ככה כמה דקות , כמה דקות שהם השאירו אותי בחושך , הם לא מסבירים לי מה קרה למה רק אני לא יודעת כלום על זה .הסתכלתי על יישי ועל החבר שלה , זה היה נראה כאילו גם הוא מבין מה קורה פה זה עצבן אותי ," טוב .. מישהו רוצה להסביר לי מה לעזאזל הולך פה ?" שאלתי בעצבים , אמא התנתקה ממנה מהר כאילו נזכרה שאני פה מחכה לתשובות .
היא נגשה אלי ומשכה אותי לשבת היא נראתה נרגשת העיניים שלה נצצו היא הייתה נראית כאילו שנים של אבל ירדו מעל כתפיה .
" תקשיבי , כשהייתם בנות חמש חטפו את שניכם המשטרה הצליחה לתפוס את החוטף אבל הם אמרו שרק את היית שם , וכששאלו את החוטף איפה אחותך הוא אמר שהוא הרג אותה כבר , ושאנחנו נגיד תודה שנשארה לנו ילדה אחת " היא אמרה מהר , כאילו רוצה להפטר מהזיכרונות האלה.
" ולמה אני לא זוכרת כלום מזה , גם אם הייתי כול כך קטנה אני חייבת לזכור שיש לי אחות תאומה , למה אני לא זוכרת את זה?" שאלתי מתוסכלת .
אבא התקדם אלי " תקשיבי חמודה שלי, את כן זכרת את זה , את היית כול לילה בוכה וכמה פעמים היה לך התקפי חרדה מתוך שינה , שום דבר לא עזר לך , אני הייתי ישן איתך כול לילה רק כדי לדעת שאת בסדר. ובאיזה בוקר פתאום קמת מחויכת לא הבנו מה קרה לך , את לא בקשת את אושרת ולא בכית לא פחדת ,הרופא אמר שכנראה הדחקת את הזיכרונות ושחכת הכול , גם את אחותך " הוא הסביר , היה לו מבט נזהר , הבטתי באושרת היא עמדה מאחורי אבא ,הרגשתי שבגדתי בה שחכתי אותה , הורדתי את ראשי לרצפה " אני מצטערת ששכחתי אותך " התנצלתי .
" זה בסדר אני לא מאשימה אותך , הייתי מתחלפת איתך בלי לחשוב פעמים" , היא אמרה בכנות .
" טוב עכשיו שסגרנו את הפינה הזאת , וכבלנו את אשרת בחזרה , בואו נשתחרר מהאווירה הנוראית הזאת ונלך לישון" אמא הציע .
" אממ…. אני אשמח כודם להתקלח ולהחליף את הבגדים האלה הם עלי כבר שבוע " היא לחשה לנו.
" אין בעיה בואי איתי אני אביא לך פיג'מה " תפסתי בזרוע , " ויישי תביא ל.."
" רועי " הוא הציג את עצמו .
" תביא לרועי בגדים להחלפה הוא צריך גם מקלחת חמה" , חלקתי את ההוראות .
" טוב אנחנו הולכים למיטה , בתקוה שאני אצליח לישון הלילה" אמא מלמלה והתקדמה בצעדים קטנים ורועדים לחדר שלה אבא הסתרך אחריה מחזיק אותה שלא תיפול .
יישי רועי הלכו לבית של יישי ואשרת באה איתי לחדר שלי , הבאתי לה פיג'מה שחצי שנה לא לבשתי ,כי היא לא עולה עלי ,ותחתון חדש הבאתי לה גם מגבת חדשה והראיתי לה איפה המקלחת , היא נכנסה להתקלח.
אחרי חמש דקות יישי ורועי נכנסו כשרועי אחרי מקלחת שערו עוד רטוב, " איפה היא ?" רועי שאל .
" בפנים " הצבעתי ל הדלת של חדר המקלחת , הוא נגש לדלת ותקתק , " מי זה ?" היא שאלה בקול שקט ורועד.
" זה אני , אני יכול להיכנס?" הוא שאל אותה .המנעול נפתח והוא נכנס פנימה , שמעתי אותה בוכה והוא ממלמל משהוא שלא הצלחתי לשמוע .
" בואי " יישי משך אותי מהדלת .
" אני עוד לא יכולה להאמין " אמרתי לו ודמעות הופיעו גם אצלי , " אני אפילו לא יודעת למה אני מתחילה לבכות " הרגשתי אומללה , לא ידעתי מה לעשות עם עצמי , יישי שתק וחיבק אותי מנסה להרגיע . אני לא יכולה זה ערב עם כול כך הרבה רגשות.
אחרי כמה דקות אשרת ורועי יצאו מהמקלחת , " איפה אני ישנה ?" אשרת שאלה .
הסתכלתי על יישי לא יודעת איפה לשים אותה לישון , היא רוצה לישון עם חבר שלה או לא , מה היא רוצה , אני לא לכירה אותה. יישי הבין את המצוקה שלי והציע להם לישון אצלו בבית על המיטה שלו , זה נראה היה שהוקל לאשרת כשהוא הציע שישנו אצלו , היא הנהנה אז הובלנו אותה לבית של יישי והראינו לה איפה החדר , יישי אמר לה עוד כמה דברים אבל אני כבר לא הצלחתי לשמוע, הייתי כול כך עייפה זה היה יותר מידי בשבילי , נאחזתי ביישי כדי לא ליפול , אשרת הסתכלה עלי , ראיתי שהיא רוצה לדעת מה קרה לי , למה אני בהריון אבל לא יכולתי להתרכז , יישי שהבין שמשהו קרה נפרד מהם לשלום והחזיר אותי הביתה ,זחלתי למיטה שמתי את הראש על יישי ונרדמתי בשנייה שעצמתי עיניים .
לצערי הרב השינה שלי לא הייתה שקטה כול כך, רעדתי למרות שהייתי מתחת לסמיכת לפוך המחממת , הייתי שתופת זיעה ולא הצלחתי להשתחרר מהסיוט הנוראה הזה , הסיוט שהרגיש כול כך אמיתי .