חלום שהוביל למציאות פרק 55

הסתכלתי על יישי עם עיניים קרועות לרווחה , " מה אני עושה ?" שאלתי בבהלה .
" אני לא יודע…אני אתקשר לאמא שלי, תתקשרי לאמא שלך שתבוא" אמר גם הוא בלחץ ופחד ,ושלח את ידו לטלפון מחייג מהר לאמא שלו .
בידיים רועדות שלחתי את ידי לטלפון שלי וחייגתי לאמא .
" כן מאמי מה קרה ?" היא שאלה כולה רגועה .
" אמא … ירדו לי המים " קולי רעד והדמעות התחילו לרדת .
" את עם יישי נכון .. אני באה .." היא אמרה מרה וניתקה , רבקה , אמא של יישי הופיע בדלת מלווה באחות הם הובילו אותי החוצה כנראה לראות רופא, " רגע יישי " אמרתי מסתובבת אליו , לא מעניין אותי כלום אני צריכה אותו איתי , אני לא יכולה לעשות את זה לבד .
" אני פה מחכה לך.." אמר ברוגע , הדמעות התחזקו וציר נוסף הכה בי , התקפלתי והאחות מיהרה לזרז אותי ללכת " רגע לא .., אמרתי אבל כבר היה מאוחר רציתי את יישי לידי עכשיו אני יודעת שזה אגואיסטי מאוד לרצות אותו איתי כשהוא פצוע אבל אני ממש רוצה אותו .
" הכול יהיה בסדר אני איתך " רבקה לחשה לי באוזן ." תודה " מלמלתי .
הם הכניסו אוי לחדר היינו לבד אני ורבקה " ממש זמן איכות יש לנו פה " אמרתי מתקפלת מעוד ציר, " נו מה יש להם אי אפשר חמש דקות בלי ציר?, זה לא אמור לבוא בהדרגה ?" שאלתי ואחזתי בסדינים חזק. נשכבתי על הצד ורבקה ישבה מולי מלטפת את פני והרחיקה את השערות מהפנים שלי ואוספת אותם לקוקו מרושל.
" תודה " מלמלתי ונרגעתי כשהציר ניגמר , לקחתי עוד כמה נשימות עמוקות מכינה את עצמי לציר הבא " תבררי לי איפה אמא שלי בבקשה " בקשתי בלחש מפחדת שכול רגע יהיה עוד כאב ואמא לא תהייה פה .
היא התקשרה אליה מלמלה כמה דברים הנהנה כמה פעמים זה לא היה נראה כאילו אמא שלי עוד מעט באה ההפך זה היה נראה שהיא מתעכבת משום מה , הפנים של רבקה העידו על כך , היא ניתקה לקחה נשימה , " היא תקועה בפקק" אמרה משחררת את האוויר השהיה עצור בריאותיה .
גל של ייאוש הציף אותי , ושני זרמים חדשים נקווה מעיניי ," די אל תבכי אני פה אני יהיה איתך עד שאמא שלך תגיע "היא ניסתה להרגיע אותי .
" רבקה זה לא אותו הדבר " מלמלתי בין בכי לבכי.
" את רוצה שננסה להביא את יישי כדי שיהיה איתך ?" היא שאלה ברוך . ציר חדש הופיע החזקתי את הבטן מתקפלת , " אוף אני לא יודעת" אמרתי בייאוש .
" מה זאת אומרת ?" היא שאלה בבלבול.
" אני לא יודעת אם אני רוצה שהוא יהיה איתי או לא , אני לא רוצה שיראה אותי ככה , אבל הוא יכול לעזור לי אני יודעת את זה " מלמלתי בשיניים הדוקות .
" למה את לא רוצה שהוא יראה אותך ככה ..למה את מתכוונת בזה?" שאלה מבולבלת .
" אני לא יודעת , אני מניחה שאני פשוט מתביישת שיראה אותי במצב כזה" התוודיתי.
" אני לא חושבת שיש לך מה להתבייש " הרגיע אותי , " אם את לא רוצה שיראה את כול התהליך הוא יכול להיות רק מולך , והוא לא יראה את הכול " הציעה .
" אוף.." אמרתי מאריכה את המילה מנסה לשחרר לחץ .
" שלום .." מילדת חייכנית מלווה באחות שעזרה לי להגיע לפה נכנסה לחדר , איזה כיף לי הביאו לי מילדת ולא מילד , הנחמה ראשונה שלי עכשיו .
" שלום קוראים לי יפה , ואני יהיה המיילדת שלך, איך את מרגישה ?"שאלה מחייכת .
" אני מעדיפה לא לענות על זה , פשוט אני לא אסיים היום " אמרתי מתקפלת מעוד ציר.
" את אמא שלה ?" היא שאלה את רבקה .
" לא אבל אני אמא של החבר שלה , היה לו איזה תאונה קטנה והוא מאושפז פה בקומה למעלה " היא ענתה .
" אה והוא יכול להיות פה ?, אני חושבת שזה מאוד יעזור אם האבא של התינוק יהיה בזמן הלידה.
" האבא של התינוק לא יכול להיות בזמן הלידה כי הוא בכלא ." אמרתי לה מנסה לרמוז שלא תמשיך על קו השאלות האלה.
" אה.." היא מלמלה .." אוקי , מוזר אבל אני לא אחפור לך עלזה , את רוצה שהוא יהיה פה ?" שאלה בהרמת גבות " אני יכולה לסדר משהוא ."
" אהה.. כן " א6מרתי לאחר התלבטות קטנה .
" אוקי " היא אמרה ושלחה את האחות לאחר שבררה את מספר החדר והשם לשלו .
"אוקי, בואי נבדוק אותך בנתיים ." אמרה ונגשה אלי, " יש לך כבר פתיחה שמונה " היא אמרה מופתעת , גם רבקה נראתה מופתעת .
" מה מפתיעה אתכם כול כך ?" שאלתי לא מבינה.
" בדרך כלל לידה ראשונה אורכת מלא זמן וזה שיש לך פתיחה כול כך גדולה בכול כך מעט זמן זה מוזר " יפה הסבירה .
" יש מצב שיש בעיה עם הילד, כאילו אני רק בחודש שביעי" אמרתי לחוצה .
" תקשיבי , ללדת בחודש שביעי זה פחות מסוכן מללדת בחודש שמיני, ברור שיש סקנה מסוימת אבל אם לא יהיה בעיות בזמן הלידה אני לא חושבת שיהיה בעיה עם הילד " הסבירה .
הדלת נפתחה ויישי נכנס על כיסה גלגלים ועל פניו נסוך מבט מודאג , אוף אני יודעת שזה ייסר אותו להיות פה אבל אני חייבת אותו , הוא התרומם והתקדם בעזרת קביים אל המיטה שלי והתיישב לידי.
" זה כואב " שאלתי מחניקה זעקת כאב בגלל עוד ציר.
" לא נתנו לי עוד משהוא כדי שאני לא ארגיש את זה " הסביר והסתכל סביב כאילו מחפש מישהו.
" אמא שלי תקועה בפקק " אמרתי מרגישה רגוע יותר, אני יודעת שזה נשמע מוזר שאך שיישי הגיעה פתאום אני מרגישה רגועה יותר , אבל זה מה יש .
" אהה " מלמל, " ומה המצב שלך ?" שאל ואחז בידי .
" יש לי פתיחה שמונה" קולי רעד מפחד ועיני היו קרועות לרווחה .
" אל תדאגי אני פה איתך עכשיו " הרגיע אותי ואחז בפני .
" אתה בטוח שאתה רוצה להיות בפנים ?" שאלתי נותנת לו זמן להתחרט .
" אני נשאר איתך " אמר בבטחה , השענתי את ראשי אחורה נושמת עמוק, רק עכשיו אני מבינה כמה לחץ ירד לי כשהוא החליט שהוא נשאר איתי .
כאב נוסף הופיע התקפלתי והפסקתי לנשום , " לא אל תפסיקי לנשום את צריכה לנשום זה פחות כואב ככה" יפה הסבירה לי , נשמתי עמוק והיא בדקה מה עם הפתיחה שלי .
" תגידי מה עם אפידורל ?" שאלתי בשיניים חשוקות.
" אין צורך , יש לך פתיחה עשר זהו לוקחים אותך לחדר לידה" היא אמרה , " ואני רוצה להגיד לך שאת ממש גיבורה, רוב הנשים שיילדתי כבר מזמן היו מבקשות אפידורל , אם הצלחת להתאפק עד עכשיו אז לא כדאי לך , יש מצב אפילו שזה יעקב לך את הלידה " אמרה בפנים מאירות , הרוגע והשלווה שהיא השרתה עלי ממה עזרו .
" אוקי " הנהנתי נחרצות והתחלתי לנשום נשימות קצרות ומהירות, מרגישה איך עם כול נשימה הכאב פוחת .

בחדר לידה סדרו לי את הרגלים ויפה נעמדה מולי , יישי היה מצד ימין שלי ורבקה הייתה מצד שמאל שלי .
" תקשיבי לי עכשיו מתוקה" יפה הסבה את צומת ליבי אליה , " בכול פעם שיש לך ציר אני רוצה שתדחפי" הנהנתי והרגשתי ציר אז דחפתי מחצתי ליישי את היד ורבקה עמדה עם מטלית לחה כדי לנגב לי את הזיעה .
הציר נגמר ונחתי מחכה לעוד אחד בנתיים נשמתי עמוק מרגיע את עצמי השיניים נקשו לי מפחד וממאמץ והיד לא הרפתה מיישי , אני חושבת שעשיתי לו נקע ביד. עוד ציר הופיע ודחפתי שוב , " אני רואה את הראש" יפה קראה בשמחה" תדחפי חזק " עודדה אותי , עשיתי כדבריה מלאת מוטיבציה להמשיך ולסיים עם זה כמה שיותר מהר .
" כן ,כן , עוד חזק," עודדה אותי, ויישי לחץ את ידי בעידוד ,דחפתי הכי חזק שיכולתי הסתכלתי על פניה המאירות של ייפה חיוך עלה על שפתי , לפי החיוך שיש לה על הפנים ,זה עוד מעט נגמר , נשמתי עמוק וחזרתי לדחוף .
החיוך שלה ירד בבת אחת מהפנים , " מה קרה ." שאלתי בבהלה , יפה הסתכלה על האחות בדאגה האחות הנהנה ויצאה מהר ," מה קרה? צעקתי חזק יותר .
" הוא לא נושם , חבל הטבור מסובב הדוק מידי על הצוואר שלו, ויש סקנה לתינוק" היא אמרה בקול רגוע מנסה שלא לגרום לי ליותר מידי לחץ, טוב בואו נגיד שזה לא ממש עזר , נלחצתי לא יודעת מה לעשות מחכה שהיא תיתן לי הוראות ," מה לעשות ?, שאלתי בקול רועד .
בואי ננסה משהוא , היא אמרה " את תדחפי אני אנסה לרופף את החוט סביב הצוואר שלו .
" אוקי , אמרתי נחושה אבל הרגשתי איך נגמר לי הכוחות .
ניסיתי לדחוף עוד אבל לא הצלחתי כמו שצריך, " אין לי כוח כבר " אמרתי בייאוש .
" את חייבת כדי שנוכל להוריד את חבל הטבור מהצוואר שלו כדי שיוכל לנשום " יפה אמרה , אבל לא יכולתי לא היה לי כוח .
" אריאל " יישי תפס את הפנים שלי בשתי ידיים מכריח אותי להסתכל עליו. " אריאל , את לא יכולה להישבר עכשיו , עברת יותר מידי כדי להישבר עכשיו, היית כול כך חזקה כול הזמן ותמיד הצלחת להתגבר על הכול , התינוק לא יכול לנשום עכשיו ואם תדחפי יפה תוכל לשחרר את החבל ממנו , אז בבקשה תדחפי" הוא אמר ונתן לי נשיקה לעידוד, הנהנתי מרגישה איך הכוחות חוזרם אלי בזכות יישי , ידעתי שאני לא אוכל לעשות את זה בלעדיו .
האחות חזרה מלווה עם עוד מיילד , הוא ניגש לתפוס פיקוד , " זה דר' קליין , הוא מומחה למקרים כמו שלך " האחות אמרה לי.
הוא הסתכל עלי מופתע מעט כנראה מהגיל שלי אבל הוא התעשת מהר וחילק הוראות " תקשיבי אני רוצה שתדחפי חזק ואני אשחרר את החוט מהר " אמר ואני הנהנתי ודחפתי חזק , הרגשתי את התינוק יוצא , זה היה כול כך כואב לא הצלחתי להתאפק ושחררתי צעקה קטנה של לחץ וכאב וזהו הכאב נפסק דר' קליין תפס את התינוק חתך מהר את החוט עם המספרים שכבר היו מוכנות מראש , התינוק היה קצת כחול ," הוא בסדר ?" שאלתי , הם לא ענו שניהם דיברו בינם לבין עצמם ולא אמרו לי כלום , באיזה שלב דר' קליין רץ על התינוק מהחדר ויפה אחריו .
" מה קראה לו, הוא בסדר?" צעקתי אחריהם , " תנוחי אנחנו מייצבים את המצב שלו בנתיים אנחנו נחזור אליך עם תשובה" יפה אצרה ממש ליפני שהיא יצאה .
"נו באמת, עוד פעם לחכות!." צעקתי .
"בואי נשטוף אותך " האחות הציעה ועזרה לי להתנקות .

אחרי שהייתי נקייה ושכבתי על המיטה שלי בחדר, מחכה עוד פעם שיפה תחזור להודיע לי מה קורה , אמא שלי הגיע והלכה לברר מה עם התינוק אחרי שניסתה להרגיע אותי ,רבקה הצטרפה לאמא שלי , רק יישי נשאר איתי מחכה איתי כדי לדעת מה קוראה.
יישי ישב לידי על כיסה מחזיק לי את היד , כאב לי כול החלק התחתון של הגוף הייתי זקוקה לחיבוק של יישי , רציתי להתחפר בין הזרועות שלו כי רק הוא יכול להרגיע אותי במצבים כאילה .
" אני רוצה חיבוק " אמרתי בפינוק מפנה לו מקום לידי , הוא התיישב בזהירות כדי לא להכאיב לי הוא פתח את הידיים שלו כדי שאני אכנס , הנחתי את ראשי על החזה שלא הוא הסתובב על הצד מסדר לנו תנוחה נוחה יותר למצב ,קברתי את הראשי בצווארו, והתחלתי לבכות ולפרוק את כול הלחץ שהצבר בתוכי , ויישי רק ליטף את ראשי שותק כי אין מה להגיד במצב כזה .
" תודה " מלמלתי .
" על מה ?"
, על זה שאתה איתי " אמרתי ונתתי לו נשיקה איפה שהיהו מונחות השפתיים לי , הוא נשק לראשי , וגל חדש של בכי הגיע .