חלומה של נערה-פרק 9:אז ככה זה נגמר ?

נרדמתי על כטיפו של קריס..
קמתי די מוקדם מהאי נוחות של הפופ שישנו בו והתבאסתי שכבר בוקר..
הערתי את קריסטין:"קיייייייייייסטיאאן,בוקקר,בצצפר אתה יודע נככוןן?"
ובלי לשים לב הרגשתי את שפתיו בשפתי ואז אמר תוך כדי בחיוך ממזרי:"בוקר טוב אהובתי"
"בוקר טוב"השבתי לו ונישקתי אותו..
קמתי והוא התמתח והתלונן כל רגע על הכאב גב שהיה לו.
התארגנו ועפנו לבצפר איזה כיף אני לא צריכה ללכת לבצפר ברגל כעאכעאכע…
נסענו באוטו והגענו לבצפר,והגענו לשכווה שלנו וראיתי את ליאנה ואדם וקראנו להם
חיבקתי אותה ואת אדם וכך עשה גם קריס והלכנו הרבעתנו לכיוון השיכווה.
פתאום החברים שלו צעקו ושרקו:"איזה הצגה,איזה סוף איזה"
וקריסטיאן ואדם התקיפו אותם:"יקנאים"אדם אמר ,"לכו חפש חברה רואים שחסר לכם"קריסטיאן אמר
וכולם שתקו !
הלכנו לכיוון הכיתה והמורה אמר:"הינה זוג היונים שלנו","נו ו..?"קריסטיאן עקץ אותו.(אותו מורה שנתן לנו את העונש)..
"ועל מה ההצגה הבאה ?"המורה תקף…
"מה אכפת לך בכלל?"התערבתי ,המורה שתק וכל הכיתה צחקה כולל אני וקריסטיאן!
קריסטיאן שלך לי פתק :"היום הולכים לגלוש ביחד,נכון?"
"כן בטח ,סוף סוף אני מתגעגעת כבר לגלשן שלי ולגלים!"השבתי לו פתק
"טוב אז אני משתחרר מוקדם כי ההורים שלי התקשרו אילי ואת הולכת הביתה מתארגנת ועפים לים "הוא שלך לי שוב פתק ,"טוב המפקד"השבתי לו ושלחתי לו נשיקה באוויר,
ואז המורה המעצבן הזה קטע אותנו:"עוד מילה ואתם עושים עוד הצגה מובן?"
שנינו שתקנו ..
קריסטיאן השתחרר ה12 ואני סיימתי ב1 .
הלכתי הביתה ושאלתי את ליאנה אם היא באה גם והיא אמרה לי שלא כי לאחות של אדם יש יומולדת היום…
ואז קריס התקשר אילי:"בובי אני לא יכול לבוא היום כי יש לי בעיה אם ההורים "
"טטוב,העיקר שתסדר אותם ,אני הולכת בכל מקרה טובוש??"השבתי
"כן,בטח תהני אהובתי"ענה קריסטיאן,איזה מושלם הוא ולא אכפת לו שיש מלא בנים וזה..
נהנתי מכל שניה בים ,דיברתי עם ידידים וחברות ואחרכך חזרתי ,התקלחתי ולבשתי פיגמה.
פתאום אני פותחת את הפאלפון והיה 12 שיחות שלא נענו ,אחת מיניאנה ועוד אחת מאדם(כניראה בגלל
ליאנה) ועוד 10 מקריסטיאן.
התקשרתי איליו :"מה כל הלחץ הזה של 10 שיחות שלא נענו?"
"אני חייב לפגוד אותך תהיי עוד 10 דקות בגן שקרוב לבית שלך"הוא ענה בקול לחוץ
"טוב"עניתי וניתקתי.
שמתי קצת אודם ובושם בכל זאת להיראות קצת טוב,יצאתי מהבית והגעתי לגן.
ראיתי את קריס יושב על הספסל ,נגעתי בו והוא קפץ…
"מה ניהבהלת כלכך "שאלתי וחיכתי…
הוא לפתע חיבק אותי חזק ולחד:"כלום עכשיו אני צריך להגיד לך משהוא דחוף!1"
התנתקנו מהחיבוק וזירזתי אותו:"נו?"
ואז הוא אמר בלחף:"אני עוזב את הארץ להצתרץ לבית ספר לכדורגל בהולנד(הוא משחק גם כדורל)!"
"ומהה איתנו,אחנו ניפגש נכון?"עניתי רועדת
"גם אם כן ניפגש פעם בחצי שנה,אני לא יוכל לעמוד בזה"הוא ענה …
וישר הגבתי:"וככה אתה מוותר עלינו ,אני לא מבינה .."עניתי כאשר דמעה זולגת לי ..
"אין מה לעשות אני צריך להתקדם בחיים שלי למרות כמהה שאני אוהב אותך אבל אי אפשר
גם לבחור בך וגם בכדורגל במצב הזה ,תביני צריך להתבגר ולהמשיך הלאה"הוא אמר ודמעה זלגה לו
גם מהעין,המילים שלו ניכנסו לי כמו סכינים ללב וכל מילה נוספת רק סיבבה אותם יותר ויותר!
התפרצתי:"מ אז ככה זה נגמר?","כן"ענה ,הסתובב והלך תוך כדי שאני שומעת קולות בכי מהכיוון שלו,
הבנתי שהוא בוכה אבל הוא זה שהשאיר אותי כאן ככה!
ישבתי על הנדנדה והתחלתי להתפרץ בבכי תוך כדי שאני שואלת את עצמי מיליון ואחד שאלות..
זהו הוא כבר נסע לבית שלו ואני ישאר פה,אם האהבה הזאתי,איפה לעזזל אני ישים את עצמי בידיוק?
עוד יותר בכיתי ואז הרגשתי יד על הכתף שלי..
באותו רגע לא יודעת למה פשוט לא ניבהלתי זה היה..

-סוף פרק 9-

בפרק הבא: מצב לא צפוי