חלומות חדשים מונחים על שולחן העבודה -פרק 5

פרק 5
חורש הכין לאביטל הפתעה רומנטית , הוא קנה לה גור כלבים זעיר וקרא את שמו טופי. הוא החליט הוא רצה לפצות אותה על הריב הקטן שהיה ביניהם.
בערב, הוא שב לבית החולים " שערי צדק". עלה במעלית המקרטעת לקומה השביעית. וכשהוא הגיע , ובידו טופי הקטנטן. הוא נכנס לחדר ואביטל הביטה בו בעניין.
" שלום , חורש. הגעת! מה זה? מה קנית?" שאלה אביטל בנעימה סקרנית. חורש הציג בפניה את גור הכלבים טופי. אביטל שרקה בעידוד.
" נכון שהוא חמוד? יום הולדת שמח לך, אביטל . את היום בת עשרים ושלוש. רציתי לפצות אותך על כך שרבנו . סליחה על שהייתי אדיוט. את סולחת לי?" שאל חורש בהצטערות עמוקה.
" תמיד אני סולחת לך , חורש! איזו מתנה יפה קנית לי! זו ההפתעה שארגנת לי מאחוריי הגב. וחשבתי שזה בגלל משהו אחר." התלהבה אביטל מגור הכלבים טופי. היא חיבקה את חורש ולא רצתה לעזבו.
" מה יש, בובי? אל תדאגי, הפיצוי שלך יגיע בקרוב. אל תבכי. אני מבין שהכול קשה לך. זו גם תקופה לא פשוטה ששנינו עוברים כעת. מה אני אגיד? אחרים אולי היו בורחים ממך ואני מכיר אותך. אני יודע מה את מרגישה והעולם שבחוץ אכזרי מאוד, קשה מאוד וצריך לשרוד בכל מחיר. אולי מה שאני אומר עכשיו לא יעזור כל כך. אך אני פה , תמיד אני אהיה כאן למקרה שאת תפלי. " ניסה חורש לעודד אותה. הוא חיבק אותה ונשק לידיה. אביטל הביטה בו במבט מסנוור , כאילו היא רצתה להגיד איזשהו מילה, משום מה , היא שכחה באותו הרגע מה היא רוצה לומר.
" רציתי לומר לך תודה , תודה על דקה ודקה שאתה פה לידי. זה מרגש אותי.. מה שקנית לי מסמן הרבה דברים משמעותיים. דבר ראשון , זה שאתה פה ואכפת לך ממני. ואני עם התנהגותי הדוחה רוצה לבקש ממך סליחה. סליחה שאתה סופג את זה. ובאמת , זה לא קל מה ששנינו עוברים ובואה של השישייה שינתה את חיינו ועוד תשנה אותנו. כי זו תקופה חדשה ששנינו לא מכירים ונצטרך להתמודד בה ביחד." אמרה אביטל בהתרגשות.
" תודה לך אביטל יקרה שלי , על שאת סבלנית מספיק כי אני יודע שזה לא קל בכלל בשבילך. בשביל השישייה שלנו אני נשאר אותך בכל מצב. לגדל אותם זה לא יהיה פשוט , אנחנו נצטרך להיות עם המון כוחות כדי להצליח. אני אשים את טופי בקופסא שקניתי אותו ואני רוצה שתנוחי. בסדר מתוקה שלי?" אמר חורש בניסיון לעודד את אביטל ונתן לה נשיקה בלחי.
" תודה רבה , בובי! לילה טוב וחלומות מתוקים שיהיו לך." אמרה אביטל בישנוניות ולאחר כמה דקות היא נרדמה. חורש הניח את טופי , גור הכלבים הקטן לתוך הקופסה ונתן לו במבה אדומה לאכול.
בבוקר הצלצול בפלאפון העיר את חורש הרדום וגם נביחות של הכלכלב הקטן טופי העירו את אביטל הנרדמת משנתה העמוקה, היא פקחה עינה והסתכלה סביב בחוסר הבנה. חורש ישב והתבונן בה כמו שמביטים בתמונה.
" בוקר מרענן לאישה הכי מדהימה שבעולם, איך ישנת? עכשיו השעה תשע עשרה דקות אחרי שמונה. קמת בגלל הנביחות של טופי או שדבר אחר הפריע לך להמשיך בשנה ?" שאל חורש בקול מרוחק וליטף את שערה השחור כעורב ונשק למצחה.
" לא , טופי לא הפריע לי. קמתי בגלל שהרגשתי שכאילו מאוחר, ואם אתה כבר שואל אז ישנתי מצוין. מה עם התינוקות?" שאלה אביטל בקול ענייני. חורש הביט בה במבט קשוח ואז חייך אליה ממושכות.
"בטח האחות תקרא לך עוד מעט, תנוחי קצת. את לא לגמרי חזרת לעצמך ואני כאן כדי שאת תהיי במנוחה מוחלטת. תשמרי על הגזרה שלך ואל תאכלי את כל מה שאת רואה בצלחת. בסדר?" העיר חורש בחיוך ואביטל חייכה אליו בחזרה.
" חורש, אני מתגעגעת לתינוקות . אני רוצה לראות אותם. כבר שבוע שלם אנחנו פה. בעצם, שבוע שבו אני ילדתי את השישייה שלנו. בעוד יומיים , אני רוצה לעשות ברית לשלושת הבנים שלנו. חשבת על שמות בכל הזמן הזה שהיינו בבית החולים?" שאלה אביטל בקול נלהב. חורש גירד את מצחו ולא ענה.
" האמת שכן , חשבתי לתת לתינוק הראשון את השם יונתן, ולשני אני אקרא את שמו סער, ואת השלישי יוחאי. לא בעצם , אני אקרא לתינוק השלישי אברהם עקיבא. שני שמות לתינוק השלישי. מה את אומרת? אני מנסה למצוא שמות נורמליים שישמעו קליטים לאוזן , לא סתם." ניסה חורש לחשוב על שמות יפים אך הוא לא הצליח להתחבר לאף אחד מהם.
" אני אהבתי את השם שאתה תרצה לתת לתינוק השלישי אברהם עקיבא, אני חושבת ששנינו מסכימים לגביי השמות התנכיים. אז זהו , לגביי השני , חשבתי על שם כזה קליט גם, נדב איתמר כהן. אני חושבת שהשם הזה יותר יהלום אותו." אמרה אביטל בהתלהבות.
" אהבתי. נדב איתמר כהן. נשמע מגניב! איזה עוד שמות תנכיים יש? יצחק ראובן כהן נקרא לילד הראשון . נכון שמות טובים? את רואה שאת יכולה לסמוך עליי בעניין השמות לשלושת התינוקות שלנו? אז יצחק ראובן כהן נקרא לתינוק הראשון. מה את אומרת?" שאל חורש וציפה לתשובה חיובית.
" וואי, אני אוהבת . יצחק ראובן כהן. איך לא חשבתי על זה? רק לך יש שמות יפים? אני אוהבת. יצחק ראובן כהן. איי , חורש. חשבת גם על שמות תנכיים לבנות?" שאלה אביטל בסקרנות. חורש הניע בראשו לאות שלילה.
" האמת שעדיין שלא , על זה לא חשבתי. החלטנו כבר לגביי השמות לשלושת התינוקות שלנו? בסדר גמור. אני הולך לקנות לי משהו בקפיטריה. את רוצה משהו?" שאל חורש כבדרך אגב, אביטל ענתה לו שאין לה חשק לשום דבר.
אביטל שכבה על המיטה ושקעה לה בהרהוריה. היא היתה מאושרת עם חורש. יש להם שישייה והכול טוב ויפה. מה היא תעשה אחרי שהיא תצא מבית החולים, ותצטרך למצוא בכוחות עצמה עבודה מסודרת. היא לא יודעת איך העולם בחוץ מתנהל על פי חוקים . זה כבר עניין אחר שהיא צריכה לחשוב עליו. אבל עכשיו, אין לה פנאי לכלום , אין לה פנאי לבקר את הקרובים שלה בחיפה. היא כולה מרוכזת באיך תטפל בשישה תינוקות לבד בלי החממה של בית החולים מספק לה ונותן לה את הכלים איך מטפלים בשישייה.
חורש לא יהיה איתה ביומיום , הוא יצא בחמש בבוקר במכונית שלו לכיוון העבודה שלו ויחזור רק אחרי חצות באמצע הלילה. כשהיא תצטרך להתמודד עם הטיפול בתינוקות בעצמה , ללמוד איך היא יכולה להתנהל במצב כזה. חורש הוא עזר בשבילה, בזכותו היא למדה להתגבר על הפחדים שלה ולהכיר טוב יותר את עצמה . והיא גילתה אחרי הניתוח הקיסרי שעשו לה, שלמרות פחדיה וחרדותיה. היא מאוד אמיצה. אבל היא לא יודעת איך להתמודד עם המצב החדש.
פרק 6