חסר שם ~ סיפור ערסים ~ פרק 1

נכנסתי לחדר האוכל בשעטה, הייתי כל כך רעבה שיכולתי לרצוח מישהו. "היי מאיה," מיכל הניפה את ידה וסימנה לי לבוא אליה. ראיתי שהיא יושבת לצד שני מגשים עמוסים עם אוכל מפתה.
"שמרתי לך אוכל." היא חייכה חיוך קטן וישבתי לצידה, בחנתי את הצלחת לאורכה ולרוחבה. היא מיהרה להרגיע אותי, "אני יודעת מה את אוהבת."
"תודה," מלמלתי והתחלתי לאכול את ההמבורגר הקבוע של יום חמישי. "וואו. זה ממש טעים!" נגסתי בביסים גדולים והיא רמזה לי להיות יותר מנומסת, אבל היה לי טעים ונוח רק ככה לאכול, למי אכפת מה אחרים חושבים עליי? אבל נרגעתי כדי לא לאכזב אותה. לא רציתי שהיא תצטער על זה שהיא חברה שלי.
"מאיה לוין!" שמעתי את רון מהצד השני של הקפיטריה. מיד קפצתי מהכיסא וחיבקתי אותו בהתרגשות. "מתי חזרת? היה כיף שם? איפה בכלל היית?! איך היה בטיסה חזרה?!" המטרתי עליו שאלות והוא צחק.
"הכל טוב, הטיסה הייתה סבבה, וחזרתי היום בשש. אבל לא הצלחתי לקום." הוא פיהק וטפחתי על כתפו בחברות.
"עצלן." סיננתי לעצמי והוא הרים את גבותיו בתמימות.
"רק אני עצלן!" הוא התכחש לעובדה שקבעתי. "ואת לא עצלנית? גברת תעשה לי את השיעורים, מי עזר לך הפעם?"
"עשיתי הכל לבד!" התגאתי וההבעת פנים שלו הראתה שהוא לא מתרגש. "מה לעשות שאין בעולם פראיירים כמוך?" הוא הסמיק והפנים שלו האדימו. העיניים שלו היו מזרות אימה לרגע, הוא לטש בי מבט של חכי חכי והתקדם לעבר מיכל המופתעת.
"היי מיכלוש," הוא הושיט לה את ידו והם לחצו ידיים, הוא בן אדם מעצבן לפעמים. יודע שהיא חולה לו על התחת והוא גם, אבל מייבש אותה ברמות סופניות. תהייה האינפוזיה שלה, היא צריכה אותך! הוא סתם מנסה להיות קשה להשגה, זה לא יעזור לך בחיים המשחקים האלו, כדאי שמהר מאוד תפסיק, אחרת היא כבר תהיה תפוסה כמו שאני יודעת.
משכתי את רון לצד במהירות, מההלם הוא הדף אותי אבל נכנע, "אולי תגיד לה כבר את זה?"
"את מה?" הוא לא הבין. והצבעתי על מיכל ועשיתי בעזרת הידיים סימן של לב עקום.
"תגלה לה שאתה אוהב אותה ותציע לה להיות חברה שלך או משהו," אמרתי בטון של כאילו זה עוד אחד מהדברים היומיומיים, ולא סתם משהו שצריך לאזור בשבילו אומץ. "אני מבינה בזה." אמרתי לאחר שתיקה קצרה.
"מאיפה את מבינה בזה? לעולם לא היה לך חבר." הוא הקניט אותי ודחפתי אותו. החזה שלו נצמד לשלי והיינו קפואים לשניות בודדות. הוא הסמיק ומיהר ללכת אל השולחן. "עוד לא אכלתי, אני מה זה רעב."
חשבתי שמיכל תחקור אותנו אבל היא לא שמה לב שהלכנו, כאילו היא מעדיפה אותנו על פני דיבורים לא פוסקים עם הילדה החדשה בכיתה. אני מודה, היא נראית נחמדה. סתם מעצבן שהיא אפילו לא הבחינה או שבכלל לא הפריע לה שהיינו בצד לבד ודיברנו, ואם ריכלנו עליה? מה שבאמת נכון, חלקית.

ג'ייק נכנס לקפיטרייה והתיישב ליד רוני. שניהם זוג "מהמם", שניהם סנובים ומתנשאים, מנסים לעצבן כל אחד שזז, יש להם קהל מעריצים, והם לא סובלים אנשים שהם פחות מהרמה שלהם.
ג'ייק הביט בי בממזריות ואז עיוות את פניו. "את עשית את זה, רוני סיפרה לי! כלבה!"
"מה אתה רוצה ממני?" נאנחתי, לא הבנתי למה הוא צורח עליי מול כל הנערים בחדר אוכל. אפשר לומר שזה ממש מביך, ואפשר לומר שזה פשוט מגעיל. לא בדיוק הזיז לי הטון שבה הוא הגה את המילים, רק החיוך הנודניקי שלו.
"את באמת רוצה לומר שאת לא יודעת?" הוא אמר בעצבנות וניגש אליי. לוחש את המילים באוזני, "את ניסית לשכנע אתה להיפרד ממני. אל תחשבי שאני לא יודע!"
החטפתי לו סטירה, "א', לא דיברתי עם רוני ביחידות מעולם. ב', אתה לא תאשים אותי מול כולם פה רק בשביל המוניטין שלך. ג'," החטפתי לו עוד סטירה. אבל הוא לא זז.
"מה ג'?" הוא שאל בעויינות. חייכתי חיוך מזוייף,
"ג' זאת הסטירה. אם באמת היית חכם ומבין, היית יודע, דביל."
הוא הביט בי בזעם והמבט שלו היה נראה מסוכן, "יש לך מזל שאני לא מרביץ לבנות." הוא הלך ורוני הבלונדינית הסתומה לצידו, מחזיקים ידיים. לרגע רציתי להרביץ לו כל כך חזק עד שהוא כבר ירצה להרביץ לי, אבל הם חלפו על פניי. התעצבנתי מהחמידות שלהם.