חתכים -פרק 5-

אז היום איתן אוהב אותי, מאוד. יש לו חום, ומסתבר שאתמול הוא נרדם ולכן השיחה נקטעה. בגלל זה יש לי תמיד רגשות אשם אחרי שאני כועסת עליו. אין עליו, באמת.
לגבי אדם.. הוא עדיין מצחיק, והקול שלו מהדהד לי בראש. אני עוד לא יודעת מה אנחנו, ידידים? בקטע? אני מתשגעת, כי העובדה שהוא כיה כל כך מדהים בשיחה שלנו שינתה לי את כל הפרספקטיבה שלי עליו עד כה. אבל עדיין נמאס לי מהעובדה שאני מתחילה את רוב השיחות שלנו. כאילו, אחי, מה הקטע? אז אני אתאפק, שהוא ישבר קודם. אני מבינה שלא צריך לשחק משחקים של מי ישלח הודעה קודם כמו ילדים קטנים.. אבל הפעם אני צריכה לגרום לו שיבין שאני לא עד כדי כך נואשת ומשועממת לדבר איתו בכל רגע נתון. אז שהפעם, הוא יגיד היי.
ועכשיו איתן שוב מעצבן אותי. בזמן שאני כותבת את זה אנחנו מדברים והוא מתנהג מגעיל, כאילו, חצי חצי.
ולרגע הוא היה יותר נחמד.. כי שאלתי אותו מה הוא היה עושה אם היו מודיעים לו שאני מתה (חס וחלילה), והוא אמר שהוא היה מצטרף אליי (מתאבד, חס וחלילה), וזה מקסים בעיניי.
הרגע הבנתי שאדם לא לרמה שלי.. זאת אומרת, אני לא לרמה שלו. אני לא משהו, לא יפה, לא מעניינת, ראיתי סרטון שלו ושל חברים שלו, והבנתי שהוא לעולם לא יתעניין בי במובן שאני מתעניינת בו.. אני לא מבינה למה אני סתם נכנסת לסרטים שכן. והשעה כבר שמונה וחצי, והוא עוד לא שלח לי הודעה מהשעה שתיים.
יש לי חום, חח אולי רגשות הזדהות עם איתן. כואב לי הגרון, ובכל זאת אני צריכה ללכת לבית הספר מחר, יש המון שיעורי חזרה חשובים למבחנים שמתקרבים..
בדיוק סיימתי שיעור פרטי של שעתיים וחצי שעשיתי לבת דודה שלי. לפחות כסף יצא מזה..
שוב איתן מתנהג נורא ולא עונה לי. אולי הוא נרדם, ומצד שני, הוא נרדם היום כבר 3 פעמים וזה כבר לא נורמלי..
אני כל כך עייפה.. ואני כל כך מבואסת להיות לבד. בגלל איתן, אדם, וכל הסביבה. לפחות ניית׳ נותן לי קצת יחס.
הו, הנה איתן שלח הודעה. מסתבר שהוא היה אצל הרופא. רואים למה אני כועסת על עצמי כשאני כועסת עליו?
וואי אני לא מצליחה לתפקד כשאני לא מרגישה טוב, אז מצטערת.. אבל אני הולכת(;