טוקיו חסר הרגשות פרק 10

הוא עמד להוריד את ראשה של האישה… אבל האישה התחמקה וקאיטו הוריד קצת מהשולחן. "יואיקה, שמרי לך כוח." הורה נער עצבני ליואיקה. היא שאלה: "למה לי? מאז לידתי אני מתה לחסל את puppy face…" והביטה אל קאיטו. סכינים עפו וחתכו קצת את יואיקה בידה. "תעזבי אותם." אמרה מיו. היא התעוררה! הנער העצבני הביט בה: "אני זוכר אותך, לעזאזל אני זוכר אותך!!!" "גם אני אותך." אמרה מיו. היא כמעט זרקה סכין מהחדים ביותר שלה. "קאיטו…" יבבה מיו. היא רצה אליו וחיבקה אותו. "מה קורה כאן?!" שאלה האישה. היא באה מבולבלת ומודאגת. "אני חושבת שהיום כשזה ייגמר עדיף שתעזבו את הכפר…" היא אמרה לטוקיו. בעטתי ביואיקה עם הרגל הטובה שלי. היא עפה אחורנית. "מותק, היום את מתה." אמרתי ליואיקה. היא התעצבנה. כדור שחור נאגר בידה… ואז שיטפון מים הציף את כל בית היתומים…. אנטוני נשטף עם זרם המים. ארוקה נכנסה בפנים אדישות. "אנטוני." היא אמרה. אנטוני ניגב את המים מפניו ואמר: "את חתיכת!" וארוקה מהר שלחה לפיו זרם מים, שהקפיא את שפתיו. "אה אה, יש פה ילדים קטנים." אמרה ארוקה. הצלחתי לעמוד. בכל צעד שלי שלחתי "אאו" קטנטן. אמרתי לארוקה: "בואי, ביחד."קפצנו למעלה ושלחנו זרמי מים וטילי אש… ארוקה הציעה: "אני אגן על הילדים!" היא הלכה למקום בו הילדים נמצאים. "d-a… daisuki dakara!" אמרה ארוקה בשקט. נדמה לי שרק אני שמעתי. היא הכינה מגן קרח עמיד ביותר. יואיקה תפסה בי והיממה אותי. היא אמרה: "את תצטרפי. בין אם את רוצה או לא…" אחר כך היה רעש ענק של פיצוץ. כל מי שהיה בחדר איבד הכרה, ואני, גם. אחרי כמה שעות מצאתי את עצמי על הגב של טוקיו. היה כבר לפנות בוקר. "איפה אני?" שאלתי את טוקיו. הוא אמר: "את איתי ועם השאר במדבר." קאיטו סחב את מיו. על הגב שלי היה הסווטשירט של טוקיו. הוא הלך במדבר הקפוא עם חולצה קצרה. עדיין כואב לי קצת בקרסול. "א-אני רואה אורות…" אמרתי לטוקיו. הוא נפל לרצפה. מכונית התקרבה. "צ'יו!" צעק אבא. הוא יצא מהמכונית וחיבק אותי חזק. הוא ראה את הקרסול החבוש. אבא הניח אותי במכונית. כל השאר עלו. טוקיו ישב לידי. כבר אין לו כוח. אבא הוריד את כולם בביתם, ואני עזרתי לו להביא את טוקיו למיטה. כולם כבר הלכו לישון, חוץ ממני. הבטתי בו. "gomen~ne…" אמרתי לו (תרגום- סלח לי…). נתתי לו נשיקה במצח. עליתי למיטתי, ושאלתי את עצמי: "למה אתה מוכר לי מתמיד?"