טיול צופים-1

ישבנו מול המדורה, כל ה13 ילד של הקבוצה " המטופלים!". כולנו היינו מכיתה טיפולית. טוב ככה קראנו לה. למען האמת אנחנו ביכתה רגילה. בכיתה ז', עולים לז', מגמת תאטרון. איזה יופי!!! שישה זוגות ואני. איזה כיף מה אני אגיד. הם ישבו מולי כולם, מחובקים כמו לא יודעת מה, כאילו מחר סוף העולם והם לא הולכים להיפרד לעולם. כל כך קינאתי בכל בת שם! כל כך כעסתי! שהלכתי לישון. נכנסתי לשק"ש, בשקט, עדיין צופה, ממורמרת בשש הזוגות המחובקים והמתנשקים. " שישתקו!!!!!" צרחתי לעצמי בראש. נשכבתי בש"קש. גם הם הלכו לישון לבסוף. " תודה למי שזה לא יהיה בשמיים!" אמרתי לעצמי. אני לא יהודיה, לכן לא אמרתי את השם שלו. שיערי הכתום והמתולתלת, הארוך יחסית, הוא עבר טיפונת את השכמות, נח על הכרית של השק"ש, מפוזר, פסים ירוקים עליו, ומלא קשרים. אני צנומה למדי, שטוחה לחלוטין, עם חיוך קטן וחמוד. מזג חם וכל זה. ניסיתי להירדם, אבל כל רשרוש הפריע לי. בסוף קמתי, התכרבלתי בפליז שלי,וניגשתי למדורה של הקבוצה ליד. נמאס, וחזרתי לש"קש. ראיתי בזווית עייני את הזוג. ה-זוג. קסיה, ונמרוד. נימרוד ניגש אל קסיה ואמר:
" יאללה, בואי."