טיפות של אהבה-פרק 1

רצתי לגשם מביאה לו לשטוף את גופי ואת דאגותיי,נהנת להרגיש את הטיפות הקרות מכות על
עורי הלבן ושוטפות את כל הגועל שעבר עלי במשך היום.הגועל ששובר את לבי כל פעם מחדש.
הריח של הגשם גרם לכל חושי להתמכר לקור,להתמכר לתחושה של הרוגע.
הבטתי על נקודה באופק שנראתה כל כך קטנה אבל זה היה בן אדם,בן אדם שבדיוק כמוני הלך לגשם כדי לשטוף את הגועל שעבר עליו.
התקרבתי לעבר המדשאה והבטתי בו, הוא ישב שם ונראה שבור.נראה כמו מישהו שמחפש נחמה.
הוא הפנה אלי את מבטו והביט בי מבט קר ומזלזל,עינייו האפורות חדרו אל לבי וגרמו לצמרמורת,לעומתי הוא היה שחום ויפה תואר. משהו משך אותי אליו.
כמו ברזל למגנט,התיישבתי לידו לא מייחסת חשיבות למבטים המזלזלים ששלח אלי.
"למה אתה בגשם?" שאלתי בשקט
"את גם פה אז תשאלי את עצמך." הוא ענה לי בזילזול וגרם ללחיי לבעור,ידעתי שלא הייתי צריכה לגשת אליו. נשכבתי על הדשא ועצמתי את עיניי מביאה לרוגע להשתלט עליי,להרגיש כאילו אני נעלמת מהעולם האכזר הזה.
שמעתי את הנשימות שלו ופקחתי את עיניי,הוא הביט בי מבט מרוחק ועצבני כאילו רוצה שאני אעלם מפה.
קמתי באיטיות אבל הוא תפס בידי בחוזקה והושיב אותי לידו. "הכל בסדר?" שאלתי בחששה
"אל תלכי." הוא אמר בכעס
"טוב" מילמלתי והמשכתי להביט בפניו. היו לו עצמות לחיים בולטות,שיער שחור בתספורת אופנתית שהתאימה לו,זיפים קטנים היו על פניו שנתנו לו מראה גברי ויפה. הוא היה חטוב אבל לא יותר מדי.
"את חייבת להסתכל עליי ככה?" הוא שאל בקול המחוספס שלו
"אמ..אני מצטערת." מילמלתי והסטתי את מבטי על הרצפה.הוא לא ענה והדליק סיגרייה.
"זה מוזר שאת לא זוכרת אותי." הוא מילמל וגרם לראשי להסתובב אליו.
לא זוכרת אותו?