טלנובלה פרק 4

"מה זאת אומרת?" שאלתי את אבא שלי.
"אנחנו לא רוצים שתשתתפי בטלנובלה הזאת." אבא שלי אמר רגוע לגמרי.
הסתכלתי על אמא שלי בתקווה לקבל עזרה. לא. היא הייתה בדעה כמו של אבא שלי.
"אבל למה????" שאלתי.
"בגלל שאנחנו לא רוצים שהבת שלנו תשתתף באיזו טלנובלה בארגנטינה."
"אבל אבא!!!"
"לא!"
"אבל אני רוצה! זאת הזדמנות של פעם בחיים!"
"היא צודקת." התערב פתאום עידן. לא הבנתי מה פתאום הוא מתערב אבל שמחתי שלפחות הוא לטובתי. "יכול להיות שלא יהיו הזדמנויות כאלה. ואתם בעצמכם ראיתם כמה היא רוצה לשחק לו?"
"נכון. אנחנו יודעים שהיא רוצה לשחק ואנחנו ניתן לה לשחק אבל לא בטלנובלה."
"אבל מה ההבדל בין טלנובלה לבין סדרה?" שאלתי.
"ההבדל הוא שטלנובלה מצלמים בארגנטינה ואנחנו גרים בישראל וחוץ מזה זה על חשבון לימודים."
"אבל אני רוצה לשחק בטלנובלה!" אמרתי לאבא שלי.
"אנחנו מוכרחים לנהל את השיחה הזאת בשדה התעופה מול מיליון אנשים?!" שאלה אמא. "אנחנו נדבר על זה כשנגיע למלון. זה ברור לכולם?" כולנו הנהנו בשקט ויצאנו לחפש מונית שתיקח אותנו למלון. למזלנו הגיעה מונית אחרי איזה חמש דקות אז הגענו למלון תוך רבע שעה בערך.
במונית אף אחד לא דיבר כל אחד היה שקוע במחשבות. אני על זה שכמה שאבא מעצבן!
"אבל אני רוצה להשתתף בטלנובלה!" אמרתי לאבא שלי כשהגענו לחדר. לא הייתה לי הזדמנות להסתובב בחדר ישר המשכתי את השיחה שהתחילה בשדה התעופה. "וחוץ מזה מי אמר שתהיה לי עוד הזדמנות כזאת????"
"אנחנו נקווה. ליטל אנחנו לא נעבור לארגנטינה רק כדי שתוכלי להשתתף באיזושהי טלנובלה.
"אבל זה רק אודישן. מי אמר שהיא בכלל תתקבל? לא שאני חושבת שהיא לא תתקבל אבל בכל זאת." התערבה גם יובל.
"טוב אתה חייב להודות שהילדים צודקים." התערבה גם אמא שלי.
"לא! אנחנו לא יכולים לזנוח את כל מה שהשארנו בישראל!" הוא אמר מיואש אחרי שראה שגם אמא הצטרפה אלינו.
"נכון! אז אני אעבור לבד!" אמרתי. ואז בדיוק שמעתי את הטלפון מצלצל. ניחשתי שזאת אליס אז עניתי.
"הלו ליטל?" שמעתי את אליס.
"אליס? התקשרת בזמן לא טוב. אני אתקשר אלייך יותר מאוחר טוב?" שאלתי אותה.
"אוקיי." היא ענתה וניתקה.
הם חיכו בסבלנות שאני יסיים את השיחה.
"את לא יכולה לעבור לארגנטינה לבד! ליטל השתגעת?!" שאל אותי אבא.
"מה אני אעשה אם אתה לא מוכן לקבל את זה שסוף סוף יש לי הזדמנות לעשות מה שחלמתי עליו מאז שנולדתי!!" אוף. מה הבעיה שלו? "חוץ מזה יובל צודקת. מי אתקבל בכלל?"
"היא צודקת." יובל עידן ואמא שלי אמרו לאבא.
"טוב! תלכי לאודישן אבל אני לא מבטיח כלום!" הוא אמר מיואש.
"יש!!!!!" צעקתי.
התחלתי להסתובב בחדר כדי לראות איך הוא נראה ולראות אם יש לי חדר משלי.
וכן יש לי. לכל אחד יש חדר משלו. לאמא ואבא לי ליובל ולעידן. וואו זה בהחלט חדר גדול!
רצתי לטלפון להתקשר לג'קסון לשאול מתי אני יכולה לבוא לאודישן אחרי שסיימתי להסתובב בחדר.
קבענו את האודישן למחר בבוקר. ואחר כך התקשרתי לאליס לספר לה הכל.
היא שאלה אותי אם אני רוצה לצאת לבית קפה לאכול אז שאלתי את ההורים שלי והם הסכימו אז קבענו מתחת לבית המלון שלי עוד רבע שעה ואז היא תיקח אותי לבית קפה קרוב.
"אין לי מה ללבוש!!" הודעתי אחרי שקבעתי עם אליס.
וזה נכון כל הבגדים היו עדיין במזוודות.
התחלתי לחפש עם אמא שלי את מזוודת הבגדים שלי.
"אני לא יודעת איפה היא. את לא יכולה ללכת עם הבגדים שעלייך?" שאלה אותי אמא.
"לא!!"
המשכנו לחפש עוד קצת ובסופו של דבר מצאנו את המזוודה.
התארגנתי במהירות וירדתי למטה. אליס עוד לא הגיעה אז החלטתי להסתובב קצת בלובי.
"יואוו איזה בית מלון מפואר!" שמעתי קול מאחוריי.
"אליס!" הסתובבתי אליה. והתחבקנו במהירות.
"טוב אז את באה?" היא שאלה ויצאנו מבית המלון בחוץ חיכתה לנו מכונית ובתוכה ישב ניקו.
"מה הוא עושה כאן?"