טלנובלה פרק 1

"ליטל? המזוודה שלך מוכנה?!" שמעתי את אמא שלי צועקת לי מהמטבח.
"כן! שום דבר לא השתנה מהפעם האחרונה ששאלת אותי לפני 5 דקות!" צעקתי לה בחזרה.
"טוב אז לכי לישון את לא רוצה לאחר למטוס נכון?"
"טוב אני הולכת עוד חמש דקות!" צעקתי לה.
כל שנה בחופש הגדול אנחנו נוסעים לחו"ל וכל שנה אמא מתחילה להילחץ שוב.
התקשרתי למאיה החברה הכי טובה שלי.
"היי!" אמרתי לה. "מה קורה?"
"לא טוב!"
"למה מה קרה?!" שאלתי אותה.
"דא… סתומה את נוסעת לשבועיים!" היא אמרה לי.
"מאיה אני נוסעת כל שנה איך עוד לא התרגלת?!" שאלתי אותה.
"מה את רוצה?! אני רגילה שאת איתי כל השנה ואז את פתאום עוזבת????"
"מה זה משנה… יש לך את החולצה שלנו לא?!"
"אממממ כן ברור!"
"נו יופי!! אני ישן איתה בארגנטינה כדי לא שכוח אותך… כאילו זה אפשרי בכלל!" אמרתי לה וצחקתי.
"אמממ אוקיי. אבל אני מה זה יתגעגע אלייך!"
"אני יודעת גם אני! אני מקווה שנוכל לדבר בפייס. אני מקווה בכלל שיהיה לי זמן להיות על המחשב. איזה מגניב זה! איך שאני חוזרת יש לך יומולדת 16!"
"אני יודעת!! זה כזה מגניב! כאילו אלוהים אוהב אותנו!! והיומולדת שלך בדיוק יום אחרי.. " היא אמרה וצחקה.
"הלוואי שאנחנו היינו יכולות לעשות מסיבה ביחד… אבל אני נוסעת ואני לא יוכל לארגן את זה.. לא נורא נחגוג אני ואת!"
"ליטל!" שמעתי את אמא שלי קוראת לי מהמטבח.
"טוב מאיוש? אני צריכה ללכת אמא שלי רוצה שאני יילך לישון. ניפגש ונדבר בעוד שבועיים! כבר מתגעגעת." אמרתי לה.
"גם אני! ביי!" אמרה וניתקה.
"ליטל!" שמעתי את אמא שלי קוראת לי שוב מהמטבח.
"מה?! אני הולכת לישון!"
"בסדר אבל קודם תנתקי את עידן מהמחשב ואת יובל מהטלפון!"
"בסדר!" קראתי לה ונאנחתי. הלכתי לחדר של עידן.
"עידן!" קראתי אליו.
"מה את רוצה?!" הוא שאל אותי.
"אמא אמרה שתתנתק מהמחשב ותלך לישון."
"כן בטח כאילו שאני יקשיב לך!" אוף! לפעמים אני שונאת אותו! הוא חושב שהוא נעלה מעליי רק כי הוא גדול ממני בשנה! מעצבן שכמותו.
"טוב בעיה שלך אנחנו קמים בשלוש בלילה." אמרתי לו מיואשת והלכתי לחדר של יובל.
"יובל? אמא אמרה שתתנתקי מהטלפון ותלכי לישון." אמרתי.
"אוקיי עוד חמש דקות!" היא אמרה לי. "עוד שיחה אחת!" היא התחננה.
"לא לכי לישון!" אני אוהבת להיות יותר גדולה מיובל… היא כל הזמן מקשיבה לי! חמודה שכמוה.
טוב בכל זאת היא סך הכל בת 12. וזה כאילו הטיול שלה לבת מצווה.
"אוף טוב."
"לילה טוב." אמרתי לה.
"לילה."
הלכתי לחדר ולקחתי את הבלאקברי שלי והתחלתי לסמס למאיה. זה כיף כשיש לך סמארט פון.
סימסנו אחת לשנייה בערך עד חצות ואז אמא נכנסה לחדר וראתה שאני עוד ערה.. שיט…
סימסתי במהירות למאיה שאמא שלי תפסה אותי ואני חייבת ללכת לישון.
אחרי כמה לבבות וסמיילים סוף סוף הלכתי לישון.
-בשלוש בלילה-
"ליטל! קומי כבר!"
"טוב טוב עוד חמש דקות!"
נו שיט……. הספקתי לישון רק שלוש שעות…
בלית ברירה קמתי והתחלתי להתארגן.
אחרי כמה זמן יצאנו ויובל ועידן התעקשו לשבת ליד החלונות אז הייתי צריכה לשבת באמצע… לפעמיים אני שונאת להיות ילדת סנדוויץ'!
אחרי כמה זמן הגענו לשדה התעופה עברנו את כל הבדיקות וכולי וסוף סוף עלינו למטוס.
אני כבר מתה לישון…
אפילו לא בדקתי אם אני יישב ליד חתיך או מישהו.. ישר נרדמתי.
-אחרי כמה שעות, עדיין במטוס-
אוייי איזה כיף! אני רעננה! מעניין כמה ישנתי… כבר הגישו ארוחת בוקר? נו אני רעבה.
"היי. תגיד כבר הגישו ארוחת בוקר?" הסתכלתי עליו. ואוו. כאילו הוא היה חתיך! עיניים ירוקות ושיער מבולגן בצבע חום.די דומה לי רק שהעיניים שלי בצבע חום כזה והשיער שלי יותר כהה ויותר ארוך.
"לא." הוא אמר לי בקרירות. כאילו הפרעתי לו או שעשיתי לו משהו רע.
"טוב…"
"אכפת לך אני מנסה לישון!" הוא אמר לי בכעס.
כאילו חמוד? מי אתה חושב שאתה? אמרתי לעצמי בלב.
מה יש לו ממני? אוף. חבל שאני לא יכולה לקרוא מחשבות.
בגלל שנמאס לי מהסנוב הזה הלכתי להסתובב קצת במטוס. חיפשתי דיילת. הייתי צריכה מים.
אחרי דקה בערך מצאתי דיילת ושאלתי אותה עם אני יכולה לקבל מים. היא אמרה לי לחכות פה.
אחרי שתי דקות היא חזרה עם בקבוק מים.
התחלתי לחזור למקום שלי ליד הסנוב המעצבן שנרדם בסוף. איזה כיף.
פתחתי את הבקבוק ורציתי לשתות אבל בדיוק המטוס התנדנד לשנייה וכל המים נחתו עליו.