טעויות של נערה פרק 32 :)

סיימתי לכתוב את הפרק בשתיים בלילה, אתם צריכים מאוד מאוד להעריך אותי :)
תהנוווו…. <3

"נוכל לפחות להיות ידידים?" שאל ותקווה נשמעה בקולו
"כן, קשה לאבד מישהו כמוך" אמרתי והחזרתי לו חיבוק
"חיימשליי" צעק קול מוכר מאחורינו, הסתובבתי וראיתי את דמותו של ליאם מתקרבת אלי, באמת שאין לי כוח לאף אחד, אבל בכל זאת חייכתי לו חיוך מזוייף,
"אני מצטער על מקודם בכיתה, פשוט, השתנת, נהית יפה, את פשוט מעלפתת" אמר בחיוך, ראיתי את ג'ייסון קופץ את אגרופיו, מסכן, כואב לו עדיין,
"תודה?" חצי אמרתי חצי שאלתי, ג'ייסון התאפק שלו להוריד לו מכוות, ראו את זה על הפנים שלו
"אני חושב שאמרתי לך כבר את כל מה שרציתי להגיד, בי יפה שלי" אמר והלך, מה הוא קורא לי יפה שלי?! מה?! אני לא חברה שלו, ורק אתמול נפרדנו, לא נראלי שזה מתאים, כנראה שנראיתי מהורהרת כי ליאם ניסה לשאול אותי משהו אבל לא שמעתי
"מה?" שאלתי אחרי שקלטתי שהוא דיבר אלי, אופסס?
"אתם בקטע אחד של השני כאילו?" שאל וגיחך עלי
"תאמת שהיינו חברים" אמרתי ולא הוספתי
"רציני? ולמה נפרדתם?" שאל
"קשה לי לדבר על זה, בהזדמנות אני יספר לך" אמרתי, הוא פגע בנקודה רגישה, אני לא מסוגלת לדבר על זה עדיין, זה קשה לי, רק מלדבר עליו בלשון עבר זה קשה לי, גורם לי למחנק בגרון והדמעות מאיימות לפרוץ החוצה
"אהה, מצטער, לא התכוונתי" אמר ואסף אותי לחיבוק עדין, החיבוק שלו שרק הוא היה מנחם אותי, עכשו גם זה לא עזר…
"זה בסדר" אמרתי ודמעה זלגה מעיניי, זה ממש לא בסדר, עם כמה שאמרתי שאני לא חוזרת אליו בחיים, אני רוצה אותו, אני רוצה שהוא זה שינגב לי את הדמעה עכשו, אבל כבר הוא הרס את הכל, וגם אני…
"על מי את עובדת?" אמר וניגב את הדמעה "רוצה לבוא אלי לראות סרט?" שאל ואני ניענעתי את ראשי לשלילה
"אני רוצה לטייל בפארק" אמרתי והוא הנהן, התפלחנו מהבית ספר, לא לי ולא לו היה בעיה עם זה, שניינו אף פעם לא היינו חובבי בצפר,
התהלכנו בשתיקה בין העצים הגבוהים שמסביבינו, מליון מחשבות מתרוצצות בראשי, עוד רגע והיו מפוצצות אותו, התיישבנו על ספסל עץ שהיה בפינה נידחת בפארק,
"על מה אתה חושב?" שאלתי לאחר כמה דקות של שקט, אולי זה ישכיח ממני את המחשבות שלו עוזבות, והוא הרים את מבטו מבירכיו, והביט בעיניי

נקודת מבט של ליאם:
"על מה אתה חושב?" שאלה אותי, הרמתי את ראשי מבירכי והבטתי לתוך עינייה התכולות, העיניים שלה זה משהו ממכר, קשה להתיק מהם את המבט,
היא הביטה בי בשאלה, מחכה שאני יענה לה,
על מה אני לא חושב? מוזר לי לחיות שלוש שנים במקום זר, שונה, עצום, להכיר מלא חברים ואז בום, לעזוב אותם, לחזור למקום הזה, שמוכר עד כאב, לאנשים שאתה תקוע להם בראש בתור ה'ליאם מלפני שלוש שנים', אבל מה שהכי הורג אותי מבפנים זה שמי שאני אוהב תקועה על איזה ילד מפגר שבטח פגע בה או משו, היינו ככה קרובים כדי להפוך לחברים, אבל אז ההורים שלי באו בביציאה שנוסעים לשליחות, וזה כנאה הרס לי את הכל עכשו, אבל לא אמרתי לה את זה, היא בכל מקרה לא תבין
"אני חושב על המסיבת פרידה שהם עשו לי, ואת?" שיקרתי, וואלה שהם היו נסיכים, עשו לי מסיבת פרידה אחלה, רק חבל שהדבר היחידי שחשבתי עליו כל המסיבה היה שאני הולך לראות אותה, אוףף, לעזאזל עם העולם המזורגג הזה!!
"אני והוא נפרדנו אתמול" התחילה לספר ודמעה נשרה בשקט מעינייה, "תפסתי אותו מתנשק עם מישהי אחרת, כבר לפני זה רבנו מלא, נפרדתי ממנו, לא הייתי יכולה עם המחשבה של להמשיך להיות חברה שלו ולהיות מודעת לזה שהוא בגד בי, הוא ניסה להסביר לי מה קרה, אבל אני לא הסכמתי להקשיב, אחרי זה הלכתי לחפש אותו, להגיד לו שאני לא התכוונתי למה שאמרתי, אבל ראיתי אותו במועדון, אותו וזונה אחת, הם… הם עודד שנייה בלעו אחד את השני, נתתי לו כאפה, הוא היה בשוק" אמרה בבכי
"וואו, את בסדר?" שאלתי, אני יפוצץ אותו! ככה הוא מעיז לפגוע בה?! היא התעלמה מהשאלה שלי והמשיכה,
"אחרי זה כמעט…. כמעט ומתתי מחוסר אויר, ואיזה ילד חמוד על כיסא גלגלים הציל אותי והביא לי את המשאף שלו, מזל שהוא הגיע באותו רגע, הייתי יכולה למות.." אמרה ובכייה התחזק
"די, אל תבכי, הכל יהיה בסדר, אני מבטיח" אמרתי ואני עצמי לא האמנתי בזה, לה אולי יהיה בסדר, אבל לי, לי לא יהיה בסדר, חיבקתי אותה, אם היה קורה לה משהו, הייתי… הייתי מתאבד, היא כל כך חשובה לי, אני אוהב אותה, גם אחרי שלוש שנים, אבל היא… היא כנראה שחכה אותי

נקודת מבט של זואי:
זהו, אמרתי את זה, שיחררתי, תמיד אומרים שמתי שאומרים, משתפים דברים אז מרגישים יותר טוב, אבל נחשו מה? אני ממש לא מרגישה יותר טוב, אני מרגישה גרוע, כמו מקודם,
"תשיר לי" אמרתי לו והנחתי את ראשי על חיזו, יש לו קול מדהים, הוא תמיד מרגיע אותי הקול שלו
"לא עכשו, אולי מחר" אמר לי
הרגשתי את פעימות ליבו המואצות מתוך חיזו השרירי, הוא רכן אלי, שפתו נגעה בשפתי, הייתי מבולבלת, הוא בא לנשק אותי
"עצור" אמרתי והפניתי את ראשי, מה עובר עלינו לעזאזל? הוא נשך את שפתו
"אני מצטער, לא יודע מה קרה לי, פשוט תשכחי מזה, מצטער" אמר, וואו זה היה יכול להיות מוזר, הוא חבר ילדות שלי, זה היה יכול להיות ממש מוזר, כאילו לפני שהוא עזב היינו ממש קרובים, כולם היו בטוחים שנהפוך לזוג, תאמת? גם אני הייתי בטוחה, אבל קרה מה שקרה והוא עזב,
אבל עכשו, משום מה זה נראה לי מוזר
האייפון שלי צלצל, -סיסי אהובתי היחידה- היה כתוב על הצג, עניתי לה,
"חיימשלי! יש היום במועדון ערב קריוקי!! את באה כן?" שאלה, המועדון זה מועדון כזה של נוער, אין בו אלכוהול, רק שתייה קלה ואקסלים וזה…
"ברור שאני באה!!" אמרתי בחיוך
"אבל את שרה כן?" שאלה מעבר לקו
"אמממ לא יודעת, נראה, תלוי מה יהיה המצב רוח שלי" אמרתי, היא יודעת מה קרה, סיפרתי לה היום בהפסקה

נכנסתי עם סיסי למועדון ומישהי הייתה על הבמה וזייפה ברמות שם
"ועכשווווווו! אני רוצה להזמין לבמה את- ג'ייסון!!" אמר אחרי שהזייפנית ירדה, ג'ייסון שר? ממתי? למה לא ידעתי את זה? הוא עלה לבמה והתחיל לדבר
"זה שיר שאני רוצה להקדיש אותו למישהי שנמצאת פה בקהל, אני רוצה להגיד לה כמה היא חשובה לי, ולמרות שאמרתי שאני רוצה להיות ידיד שלה, אני לא באמת רוצה, אני רוצה אותך בתור חברה, לא בתור ידידה" אמר והסתכל ישר לכיווני, "זואי? אני אוהב אותך" אמר ומחיאות כפיים נשמעו מכל המועדון, אוףף הוא מחרפן אותי, הוא מבלבל אותי, הוא משגע אותי, אני לא יודעת כבר מה לחשוב

"עם צליל מיתר שמתנגן
אני חושב עלייך
מרגיש כמה שזה עצוב
להיות כאן בלעדייך
לו רק היית פה
הכל היה אחרת
אצלי כבר כלום לא מובן
אצלי בלב יש סדק."
אם הוא רק היה יודע כמה הסדק שבלב שלו קטן כל כך לעומת הפצע העמוק שבלב שלי…

"תראי אותי כמו מטורף
שרק רוצה אלייך.
או אולי סתם בחור עיוור
שמדמיין לו את פנייך
וזה קשה שאת פה לא עוברת
אל תאמרי לי שאת לכאן כבר לא חוזרת.

לא אל תוותרי קבלי אותי אלייך
כי כל יום שבא והולך הוא נצח בלעדייך
תראי אותי כמו ילד שכואב לו
חבקי אותי אני כבר מתמוטט פה"
הוא מתמוטט? הוא?! בו בגדו? בו השפילו? בו פגעו? לו לקחו את הלב ושברו אותו לחתיכות? או יותר נכון לרסיסים, אבל לא- לו קשה, ולו כואב, והוא מתמוטט, אבל אני? מה איתי? לי לא כואב? אני לא נשברת כל פעם שאני לבד? אני לא בוכה בכל פעם שאני נזכרת שאין יותר אנחנו?

"בכל יום שבא והולך
אני שוב קורא אלייך
ומקווה שעוד תמצאי לי מקום
בין זרועותייך
תדעי שכאן יכול להיות אחרת
אל תותרי עלי תאמרי שאת חוזרת

לא אל תוותרי, בבקשה תקבלי אותי אלייך,
כל יום שבא ועובר הוא סבל בלעדייך,
תראי אותי, כמו ילד עומד ושר לך,
תסלחי לי אני כבר מתמוטט פה"
הוא סיים לשיר, שוב מצאתי את עצמי מיללת בבכי, הסוף- הוא פשוט הרג אותי, אני מפחדת לקבל אותו אלי, לסלוח לו, אני סובלת גם איתך וגם בלעדייך, אבל מתמוטטת, איתך אני אף פעם לא מתמוטטת,
הוא ריגש אותי, השירה שלו מרגשת כל כך, הוא שר מושלם, ומכל הלב, אבל הוא פגע בי…
"זואי, אני מצטער על הכל, את מוכנה לסלוח לי על הנשיקה המפגרת הזאת כבר? אני לא יכול יותר בלעדייך, אני חייב אותך קרוב לידי, אני רוצה לנשק את שפתייך, לא לחבק אותך כמו ידיד מסכן" אמר מתחנן
"תסלחי לו!" צעקה סיסי
"תסלחי לו כבר! רואים שאת אוהבת אותו!" צעק ילד שאני לא מכירה
"נווווו, למה את מחכה?!" צעקה שני, ילדה מהבצפר,
"תקשיבי להם, בבקשה" אמר לי ג'ייסון בלחש "אני בחיים יותר לא יפגע בך, אני נשבע" אמר
לסלוח? לא לסלוח? באמת שאני לא יודעת מה לעשות,
תמונה קפצה בראשי, התמונה שמתי שרצתי אחריו ואז הוא הדביק אותי לקיר,
ההרגשה שבה והציפה אותי, ההרגשה של מתי שהוא אמר לי בפעם הראשונה שהוא אוהב אותי, הזיכרון של החיוך התמידי שהיה מרוח לי קבוע על הפנים כשאני איתו,
בלי לחשוב, לפני שאני אתחרט, התקרבתי אליו, מצמצמת את המרווח שהיה ביניינו, וואי מילה שאין לי חוט שדרה!
הוא קלט את הכוונה, וחיוך דבילי נפרס לו על הפנים,
"נו! תנשק אותי כבר ותפסיק לחייך כמו מפגר" אמרתי לו והוא רכן לעברי במהירות ונשק לי בתשוקה, הרגשתי בנשיקה הזאת שהוא מעביר אלי את כל הרגשות שלו עלי, נשקתי לו בחזרה והנשיקה הפכה סוערת מעט, מחיאות כפיים ושריקות נשמעו מסביבינו, והזרקור אור היה מכוון עלינו, זהו, השלמנו, ועוד במועדון עם מאה אנשים מסביבינו…

ליאם יצא בעצבים מהמועדון מייד אחרי שג'ייסון התחיל את השיר, לא מבין איך שוב התפקשש לו, לא מאמין ששוב הורסים לו את הכל, הוא שמע את הצעקות שאומרות לה לסלוח לו, ואחר כך את השריקות שמן הסתם אומרות שהיא סלחה, אינעל העולם…