טעויות של נערה פרק 40 :) פרק אחד לפני אחרון

"שאני אוהב…אות… שאני אוהב את העיניים שלך" שיניתי את המשפט באמצע, לא היה לי אומץ להמשיך את המשפט, לא היה לי אומץ להגיד לה כמה שאני אוהב אותה,
"אוווווו, תודה נסיך שליי" אמרה לי בחיוך גדול, היא באמת לא שמה לב שקורה פה משהו? היא עד כדי כך עיוורת? או שאני עד כדי כך שחקן טוב?!

נקודת מבט של זואי:
'צעדנו' חזרה מהבצפר, אני ג'ייסון וליאם, יותר נכון הם הלכו ואני נסעתי בכיסא גלגלים, ליאם שתק, אני וג'ייסון צחקנו,
"אתה בכלל לא חתיךך" אמרתי לו ועשיתי את עצמי מעוצבנת, חוצפן הבנאדםםם! הוא אמר שאני לא יפה היום!!
"ככה את?" שאל
"ככה אני!" אמרתי לו
"ככה?" שאל
"ככה, די לדבר" אמרתי לו והוא לא הבין
"מה די לדבר? למה מה קרה שתשתיקי אותי?!" אמר
"שתוק, אתה מבזבז לי את האוויר" אמרתי והוא הביט בי המום,
"מזהה?" אמר מופתע ממה שאמרתי
"מה ששמעת" אמרתי והבטתי בליאם שנראה מהורהר
"חיימשליי, את יודעת שאני אוהב רק אותך ושאת הכי יפה בעולםם בעיניי, הרבה יותר מבר רפאלי או מכל מישהי אחרת, נכון??" אמר ובא לחבק אותי, אני התרחקתי, מנסה להבליע את חיוכי, אני רוצה לגרום לו להתחנף אלי עוד קצת
"לא" אמרתי
"מה לא?" אמר
"אני לא יודעת" אמרתי
"אז עכשו את יודעת, אני אוהב אותך קטנה שליי" אמר ונשק על שפתי, עכשו כבר לא יכולתי להשאר אדישה, אני חייבת אותווו, הוא החמצן שלייי
"אני יודע, אני יודע" אמר בחיוך
"פאקק מהה? אמרתי את זה בקולל?" אמרתי והסמקתי
"חחחחחח חיימשלי אתת" אמר והתכוףף, הוא הניח את ידו על מותני,
"אני אוהבת אותך" לחשתי לו בחיוך, ליאם הסתכל עלינו וההבעה שלו הייתה אטומה, מהה יש לו היום? מה??
"ליאמיי?" שאלתי אותו והתנתקתי מג'ייסון
"מה?" שאל, בלי אף הפגנת חיבה, וכאילו בלי כל רצון להיות פה עכשו
"מה קרה?" שאלתי אותו והבטתי בתוך עינייו,הוא ניסה להיישיר אלי מבט, אבל משהו שם כאילו חסם אותו, אף אחד לא יודע אבל אני יודעת לקרוא עיניים, ולא, זה לא כל השטויות האלה של קריאה בכף יד, או בקפה, זה פשוט שלפי העיניים יודעים את הנשמה של הבן אדם, העיניים הם היחידות שלא משנה מה וכמה תנסה להסתיר משהו, אפילו להסתיר את הכאב, אז ישר אפשר לראות אם מסתכלים טוב טוב, אפפשר לראות את הרגשות, את המצב רוח, את האמת,
זה לא שטויות, באמת שלא, בעיניים של ליאם אני רואה עצב, החיוך שעל פניו מזוייף,
אני מסתכלת על העיניים של ג'ייסון, ואני רואה אושר, אהבה, שמחה,
ליאם יהיה בסדר, אני בטוחה,

-כעבור שלוש שנים-
אני בת עשרים, עוד מעט כבר עשרים וחצי,
אני וג'ייסון ברוך ה' עדיין ביחד,
סיימנו את הדייט, הוא ליווה אותי ברגל לבית שלי, הוא הולך ואני נוסעת על הכיסא,
הסוודר שלו עלי, קר בחוץ, הריח שלו עופף אותי, אני יכולה להסניף את הסוודר הזה כל הלילה,
הוא נעצר, אני נעצרת גם, מביטה בו מבולבלת,
"אני אוהב אותך" הוא אמר ואני חייכתי
"גם אני אוהבת אותך" אמרתי לו ונישקתי אותו, הוא הרחיק אותי ממנו בעדינות
"מהה?" שאלתי לא מבינה
"חחחח תתני לי לסיים" אמר ואני הנהנתי וחיכיתי למוצא פיו, הוא שתק,
"אנחנו מכירים כבר ארבע שנים, את האהבה היחידה שלי, אני יודע ששנינו עדיין יחסית צעירים, אבל פשוט אני רוצה לחיות איתך כמה שיותר שאני יכול, אני ממש מצטער שאני לא עושה את זה במסעדה רומנטית, או צניחה חופשית או משהו, פשוט אני רוצה להיות הכי אמיתי שאני יכול" הוא אמר, הלב שלי דפק במהירות מסחררת,
"אתה מציע לי נישואים?" שאלתי בשוק,
"שקט, נווו, כן" אמר וחייך נבוך מעט, הוא כרע ברך והוציא קופסא קטנה,
"זואי? התנשאי לי?" שאל וגובה עיניו היו בגובה עיניי, הוא פתח את הקופסא,
"כן, כן, כן, כן!!!" צרחתי בהתרגשות, דמעות אושר זלגו על פני, הוא חיבק אותי וגם לו זלגו כמה דמעות,
"אני אוהבת אותךךךךך" צרחתי באושר ואמא שלי הוציאה את ראשה מבולבלת מהחלון,
"חחחחח גם אני אוהב אותך" אמר בלחש ושם לי את הטבעת על האצבע