טעות באהבה פרק 13 חלק 1 נקודת מבט אדםםםם!

אחרי שמרי ירדה למרתף ג'ורג' נעלם מעייני.
"לאן הוא נעלם?" שאלתי את עצמי.אחרי כמה דקות כבר התעצבנתי ששניהם לא חוזרים והתכוננתי לרדת למרתף,אבל אז משהוא עצר אותי,זה היה הריח של השירפה.
"שריפה?!" שאלתי את עצמי מופתע והפעמון שמודיע על כך שיש שריפה צלצל וכולם החלו לרוץ לפניקה ובניהן הייתה אימי,כאשר היא ראתה אותי היא גררה אותי אחרי במהירות וכבר ראיתי את עצמי מחוץ לעולם שגגו החל לעלות באש.פתאום,הבחנתי שמישהוא חסר.
"יש שמה מישהוא" אמרתי מצביעה על דלת הכניסה.
"איפה אתה רואה?" כולם הפנו את צומת ליבם אליי.
"מישהוא נשכח שמה" אמרתי וידעתי שזאת מריה.
"אין מצב" מישהוא מהקהל אמר.
"יש מצב" אמרתי ורגליי פעלו מרצונם החופשי.פתאום פתחתי בריצה ונכנסתי לבניין שאוטוטו יתמוטט והתחלתי להחנק אט-אט מן העשן.
"הבן שלי שמה!" שמעתי את אימי צורחת מבחוץ,כנראה שהכבאים הגיעו.
"אנחנו נטפל בזה גבירתי" קומץ הגברים אמר וראיתי במטושטש שמישהוא נכנס.נפנפתי אליו,והתמוטתתי על הרצפה שהספיקה כבר להיות קצת שרופה מן האש.
* * *
פתאום שמעתי קולות,קולות של גבר ואישה,ולפי הקול הבנתי שאימא שלי כאן,ניסיתי לפתוח את עיני אך לא הצלחתי,גופי היה משותק,לא הייתי יכול להזיז שום איבר.
'אימא' ניסיתי להוציא מילים מהפה אבל לא הצלחתי,קולי לא נשמע.
"משהוא רע קרה?" שמעתי את קול אימי שהייתה מודאגת מאוד.
"לפי התוצאות לא,אבל אני לא חושב שהוא יתעורר בזמן הקרוב" שמעתי את קולו של הגבר.
"אבל הוא יהיה בסדר,נכון?" אימי שאלה עוד הפעם.
"כן,כעת אני חושב שכדי שנצא" אמר הגבר ושמעתי את פסיעותיהם לכיוון הדלת ומיחוצה.
ואז,אט-אט התחלתי לפקוח את עיני ולפי מראה החדר אני מבין שאני בבית החולים.שיט,איפה מריה?.
הקמתי את עצמי ועברתי למצב ישיבה.ניסיתי דרוך על הרצפה אך ברגע שעשיתי זאת הרגשתי שכפות רגליי נשרפות.
"איה" מלמלתי והפעם שמעתי את קולי בברור.הסתכלתי על השעון הגדול והבחנתי שהשעה 09:00.
"כמה זמן אני כאן?" שאלתי את הקירות שמיסבבי וראשי פתאום החל לכאוב במעט,אבל הכאב עבר מהר.
"איה" ניסיתי עוד הפעם לדרוך על הרצפה אבל הרגשתי שרגליי תכף נשרפות,למרות הכאב הגדול והבילתי נסבל קמתי והתקדמתי אל עבר הדלת באיתיות.
פתחתי את הדלת והתחלתי ללכת במסדרון,אבל אז התמוטטתי,הכאב היה נוראי מידי.
"אתה בסדר?" רצה אליי אישה מבוגרת.התחלתי לקום אך מהר מאוד התמוטטתי עוד הפעם על הרצפה.
"אני אקרא לרופא,עד אז בבקשה תשאר כאן" היא צוותה אליי ולי לא היה נותר דבר לעשות מאשר להשאר על הרצפה.
כעבור דקות הרופא הגיע אם אימא שלי וראיתי על פניה שהיא מאוד דואגת לשלומי.
"אתה בסדר?" הרופא שאל וביקש ממני להראות לו את רגלי.
"מה כואב לך?" הוא שאל ואני הצבעתי על כף הרגל שלי.
"תנסה להתרומם עוד הפעם" הוא אמר לי.
"טוב" ניסיתי להתרומם אך הפעם הרגשתי שזה בלתי אפשרי.
"מה אתה מרגיש כשאתה מנסה לעמוד?" הרופא שאל אותי.
"אני מרגיש כיאילו שהרגליים שלי נשרפות" עניתי לו וניסיתי למצוא פינה מסוימת שאני אוכל לבהות בה.
"טוב,נעשה לך בדיקה ואז נראה מה קרה" הוא אמר,נכנסנו לחדר שממנו יצאתי מקודם.הוא הושיב אותי על המיטה שעליה שכבתי בדק את רגלי ולבסוף אמר.
"זה לא משהוא רציני,זה יעבור תוך יומיים שלושה" הוא חייך וזה גרם לי להרגיש יותר טוב.
"רגע,באולם,יש שמה עדיין מישהוא!" אמרתי ונזכרתי במריה.
"בילתי אפשרי,אם היה שמה עדיין מישהוא ככל הנראה הכבאים היו מוצאים גוף,אבל הם מצאו רק אותך,וחוץ מה,השרה המהירה לא איפשרה להם לחפש יותר,מי היה שמה?" הרופא שאל אותי.
"ידידה שלי,היא ירדה מרתף ע"פ פקודתו של ג'ורג' אבל היא לא חזרה" אמרתי לו.
"כנראה שהיא יצאה בזמן" הרופא אמר לי בחיוכו השלו.
"איך קוראים לה?" הוא שאל.
"מרי,מריה" אמרתי.
"אם אני לא טועה,יש עליה כתבה בעיתון" הוא אמר והגיש לי את העיתון שהיה על השרפרף הקטן.
"היא נעדרת" אמרתי בהלם.
"תן לי לראות" הרופא חטף מידי את העיתון וראה גם הוא,הכתבה הייתה כתובה בגדול.
פתאום הבטן שלי קרקרה בקול רם,קוטעת את הדממה.
"אני מבין שאתה רעב,אני אביא לך משהוא לנשנש" הוא אמר והסתלק מין המקום.