טעות באהבה פרק 7-נקודת המבט של אדם

מוקדש לליליצ'יו סמה שהגיבה ראשונה,יאי! :)
***
כמובן שכשאמרתי לכל הכיתה שאני לא יודע את הכפולות הללו הייתי רציני,וכנראה שגם המורה הייתה רצינית כי היא הצביעה על מרי.
"את תהיה המורה הפרטית שלו מעכשיו,מריה!" המורה אמרה וכולם היו בשוק ופתאום כל הבנים החלו לצרוח,אני לא זוכר מה אבל הדבר היחיד שאני זוכר זה שהרגשתי שאני כמו בגן עדן.
"כן בטח" שמעתי את מרי החברה שלידה שהתבררה כמישל וויקה אומרות את זה כפה אחד.
"נקודה,מריה את תלמדי את אדם חשבון ובזה נגמר הנושא!,מחר יש לנו חשבון נכון?,אני רוצה שעד מחר הוא ידע את לוח הכפל של שבע!" היא אמרה ופתאום נשמע צלצול.
"כן מאם" מרי אמרה לה והמורה יצאה מהכיתה.ניגשתי אל מרי ואמרתי לה.
"את לא חייבת אם את לא רוצה"
"אין לי בעיות אם זה אם לומר את האמת" היא ענתה לי
"תודה" חייכתי אליה ופניתי לתיק שלי כדי להוציא את הטלפון ולהתקשר לאימא שלי.
"אימא אני הולך אל מישהיא שהכרתי היום בבית הספר,אני אחזור בארבע,אוהב" אמרתי לה.
"טוב" היא אמרה וניתקה.
"הולכים?" שאלתי אותה.
"חכה רק רגע אני מתקשרת לאבי כדי לראות אם הוא מרשה." היא אמרה לי והוציאה את האייפון שלה והתקשרה.להורים שלה כנראה ואני איכשהוא הצלחתי לשמוע את השיחה במלואה.
"הלו אבא?" היא שאלה.
"כן,מה ברצנך מריה?" הוא שאל.
"זה מרי" היא אמרה ברוגז קל.
"בכל מקרה מה ברצונך,אני עסוק" שמעתי אותו,כנראה שזה הא אביה.
"אפשר שמישהוא מהכיתה שלי יבוא אליי?" היא שאלה אותו.
"אין בעיות,עד איזו שעה?" הוא שאל.
"אדם,פסט…" היא אמרה לי.
"מה?" שאלתי
"עד איזו שעה?" שאלתי בלחש.
"לא אכפת לי" שיקרתי,בעצם כן היה לי אכפת,עדיף היה אם אני אחזור בשעה ארבע.
"עד השעה שש או ארבע" היא טרקה את השפורפרת.
"הולכים אדם?" היא שאלה אותו.
"כן" עניתי ויצאנו מהחטיבה והתחלנו ללכת,בדרך אנחנו דיברנו על חתולים,ועל כל מיני דברים אחרים שלא קשורים,כ"כ כיף לדבר איתה,אני מודה,היא נחמדה.
"זה הבית שלך?" שאלתי כעבור מספר דקות כשעמדתי לייד וילה ענקית.
"כן" היא ענתה במהירות,לקחה את ידי והכניסה אותי לביתה.
"איזה ענק,נדמה לי שהבית שלך גדול יותר משלי" אמרתי לה.
"נחמד לישמוע" היא אמרה מצחקקת.
"טוב,אז ניגש ללמוד?" היא שאלה אותי.
"כן" עניתי לה כמו ילד קטן.
"טוב אז הכפולות של שבע הם.." היא החלה לדבר.
"הלו,אדם,אתה מקשיב?" היא שאלה.
"אה,כן כן" עניתי לה,בעצם לא הקשבתי לה,חשבתי עליה,על היופי שלה.וזה מה שהסיח את דעתי.היא המשיכה ללמד אותי והתחלתי לקלוט סוף סוף,ובין רגע,ראיתי שכבר השעה ארבע.
"אני חייב ללכת,הבטחתי לאימא שלי" אמרתי.
"ושאם לא תשובי אז בגדייך יהפכו לבגדי עניים סינדרלה?" היא שאלה והחלה לצחוק וגם אני צחקתי.
"טוב,אני באמת חייב ללכת,סליחה" התנצלתי.
"אתה בכלל יודע את הדרך מכאן לבית שלך?" היא הטילה את הפצצה.
"לא" עניתי מצחקק.
"אז בוא,אני אלווה אותך עד לשערי לבי"ס" היא אמרה,התרוממה וגררה אותי איתה.הגענו ואז היא נפרדה ממני ואני התחלתי ללכת הביתה.