EmmaLove
הם התנשקו! ווהו! הם לא היו אמורים אבל חברה שכנעה אותי. 
מקווה שאהבתם,
פרק 10 עלה (:
אוהבת המון

יומני היקר – פרק 9

EmmaLove 28/06/2011 880 צפיות 4 תגובות
הם התנשקו! ווהו! הם לא היו אמורים אבל חברה שכנעה אותי. 
מקווה שאהבתם,
פרק 10 עלה (:
אוהבת המון

יומני היקר – פרק 9

*נקודת מבט – שון*
כשלפתע הרגשתי שפתיים נמחצות כנגד שלי, יכול להיות ש…? לא.. כנראה התקדמתי יותר מדיי. אין סיכוי ש.. או שכן? ג׳ני נשקה אותי? 
׳תפסיק לחשוב אידיוט! תנשק חזרה!׳ מוחי צעק עליי. החלטתי להקשיב לו ולנשק חזרה. 

*נקודת מבט – ג׳ני*
מה עשיתי? אוי ווי, מה עשיתי? אני נישקתי את שון! יותר נכון עדיין מנשקת.
׳תעזבי אותו ג׳ני!׳ מוחי צעק עליי. אבל לא הצלחתי להקשיב לו. זה היה דבר שאי אפשר לעצור. 
מהר מאוד הרגשתי ששון מתחיל לנשק חזרה. עכשיו באמת אין סיכוי שאפסיק. 
הרגשתי זוג ידיים על מותני, ובאינסטינקט מהיר שמתי את ידיי על צווארו. זו לא הייתה נשיקה סוערת או משהו. רק נשיקה עדינה שחיכיתי לה הרבה זמן. 
"ואני חשבתי שתהרגו אחד את השני" שמענו קול מגיע מכיוון הדלת.
אני ושון הפסקנו את מעשינו מהר ועמדנו אחד ליד השנייה במבוכה.
"תרגעו, זה בסדר, לא יעיפו אתכם מכאן" אמרה המורה וגיחכה. לא אכפת לי אם יעיפו אותי, את האמת אני אומר תודה אם מישהו יקח אותי מפה. 
"אנ…אנחנ מצטערים" אמר שון בעצבנות וגירד את עורפו. 
"תרגעו ילדים, זה לא כאילו לא ראיתי נשיקה בחיים שלי" אמרה המורה וצחקה.
זה קצת הרגיע אותי שזה לא יגיע איך שהוא להורים שלנו אבל זה עדיין היה מביך.
"טוב, רק באתי לבדוק איך הולך. אני חושבת שאחזור כשהריתוק יגמר" אמרה המורה ולא חיכתה לתגובה. 
מהר מאוד נשארנו אני ושון לבד. 
שתיקה מביכה ומעיקה שררה ביננו, לעזאזל כמה שאני שונאת אותם. 
"אז…?" אמרנו אני ושון יחד אחרי כמה דקות שנראו כמו נצח. 
"אני מצטע-" התחיל שון לומר אך קטעתי אותו. 
"זה בסדר, זה היה גם באשמתי. בוא פשוט נשכח שזה קרה ונחזור לחיים הרגילים שלנו." אמרתי וחייכתי חיוך מזויף. 

*אין נקודת מבט*
אף אחד מהם לא התכוון לשכוח את הנשיקה.
אבל אף אחד גם לא התכוון להראות שהוא אוהב את השני. 
זה לא שהם מפחדים להגיד, הם מפחדים מהתגובה של השני. 
"אין בעיה" אמר שון וחייך חיוך יותר מזויף משל ג׳ני. 
׳איך אני אמור לשכוח נשיקה כזו?׳ חשב לעצמו בלב. 
׳איך אני אחזיק את עצמי מלנשק אותו שוב?׳ חשבה ג׳ני בליבה. 
כל אחד היה שרוי בתסכולו עד שלא שמו לב שהם כבר לא מדברים. 
"אממ…שון?" אמרה ג׳ני כשיצאה ממחשובותיה. 
"כן?" אמר ובקולו ניצוץ של תקווה, אולי היא רוצה להתחרט ולהתוודות על אהבתה כלפיו.
"השיעורים שלי במתמטיקה, הם עדיין אצלך" אמרה ג׳ני בביישנות ולחייה קיבלו גוון ורדרד. 
"הא, נכון, הנה" אמר שון המאוכזב והביא לה את הדף שבגללו קרה הכל. הדף שבגללו הם התנשקו. 
"תודה" אמרה ג׳ני והביטה מטה. היא נמנעה ממבט ישיר על פניו של שון שמא פחדה כי לא תשלוט בעצמה שוב ותנשק את שפתיו המתוקות. 
לאט התקדמה שוב למקומה והביטה על הדף. היא הרימה אותו לכיוונה והריחה בסתר את הבושם של שון שנדף מן הדף. 
׳כל-כך נעים׳ חשבה ג׳ני אחרי שנשמה את ריח הבושם שיצא מהדף.
׳כל-כך יפה׳ חשב שון בליבו בעודו מביט בסתר על ג׳ני. 
׳אני אוהב אותך ג׳ני׳
׳אני אוהבת אותך שון׳
חשבו כל אחד בליבם. מפחדים להביע בקול את רגשותיהם. 


תגובות (4)

תמשכי את כותבת מדהים :)

29/06/2011 16:15

העלתי 10

29/06/2011 16:19

אהאהאהאהאהא!!!

13/07/2011 01:39

טמטום בע"מ!!!
למה הם לא מודים שהם אוהבים אחד את השני???!!!
אוף זה כל כך מתסכל!!!

רק שתדעי סיפור נדיר!!!

13/07/2011 22:57
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך