יומני הסוסים – פרק 11

לפתע נשמעו קולות פרסות סוס … אלו לא היו פרסותיהם של ג'וקר או של סולטן …
לפתע , מבין השיחים נראתה דמות חשוכה …
א…
אבא ….
אבא שלי רכוב על הידרה …
"בקי?!" הוא קרא בקול מבוהל. "איפה היית , דאגתי לך , למה הלכת …"
חוק מספר אחד אצלי :
אם אני הולכת לאיזה שהוא מקום בלי רשות , לעולם לא להגיד למה או לאן באמת הלכת …
" סתם יצאתי להליכה ותפס אותי גשם , לא משהו רציני אבא …"
ג'ק הביט בי במבט מוזר , הוא ידע ששיקרתי …
אבל מה אני יכולה להגיד …
" שלום אבא , סתם ברחתי מהבית כי אני לא מכירה בך אבא שלי יותר … "
או
" היי אבא , ברחתי מהבית כי אני ממש שונאת אותך וגם אם תגרור אותי הביתה , לא יעזור לך אני אברח שוב … "
או אולי
"ברחתי כי אתה הבנאדם החי נוראי שהכרתי …. חוץ מג'סי … אבל עדיין נוראי! "
או כול מיני דברים כאלה …
" יצאת להליכה , אבא קטע את חוט המחשבה שלי , איזה מזל … חשבתי שברחת מהבית או משהוא כזה … "
(איזה חכם … )
" בואו ילדים , נחזור הביתה …"
השוטר תפס אותי… אין לי בררה אלה לחזור הביתה .

עליתי על סולטן שג'ק הביא לי … נחמד מצדו , אבל עדין בכול העניין הזה יש רחמים ….
אני שונאת את תחושת הרחמים העצמים הזו , הזכרתי את זה כבר?
כול הרכיבה היה לי פרצוף זעוף שכזה , ותמיד כשאבא הביט לאחור אליי, חייכתי חיוך צבוע של מחוות תודה.
אבל כמובן שזה היה החיוך הכי צבוע שיש …
הגעתי הביתה , אבא וג'ק הלכו לשים את הסוסים באורווה , ואני מיד עליתי לחדר שלי ,
נעלתי את הדלת , פתחתי את היומן שלי , (החבר שאני מספרת לו הכול )
ורשמתי את כול מה שקרה , על אבא , על ג'ק …
שאני חייבת לו התנצלות , כי רק עכשיו הבנתי שהוא נישא להיות נחמד אליי ,
אבל ייקח לי זמן להתנצל , זה לא ממש בטבע שלי .
על הפומה , ועל … הסוסה הלבנה ….
היא כזאת יפה , הלוואי והיא הייתה שלי , הייתי רוכבת עליה על אבר האופק ויורה חצים ו….
על מה אני מדברת , בקושי להתקרב אליה אני יכולה ,
אז לרכב עליה …
אולי אני אאלף אותה …. , אוקיי! מחר אני הולכת שוב להרים לחפש אותה ….
פתאום נשמעו דפיקות בדלת …
אבא …
" בקי , רציתי לדבר אתך "
" אוקי " , אמרתי מאי רצון , מה הזקן הזה רוצה עכשיו ?
" בקי , אני מצטער ,על כול מה שאמרתי , ולא התכוונתי שזה ידרדר לכך שתברחי מהבית , ו … "
" אני לא ברחתי " , (שקר גס …)
" נו באמת בקי , אני מכיר אותך יותר ממה שאת זוכרת , את הבת שלי , אני יודע מתי את משקרת "
"לא היה לי נעים להגיד זאת ליד ג'ק " , המשיך אבא .
" אולי קצת יצאתי החוצה בעצבים ולא רציתי לחזור שעה או משהוא כזה … "
אבא הסתכל לי בעיניים …
" אוקי , נכון , ברחתי… אני גם מצטערת על מה שאני אמרתי והמרתי את פיך אבא "
התנצלתי ?????…… מה ?????……
לא מתאים לי , לפני פחות מ 4 שעות אמרתי שאני לא רוצה ליראות אותו יותר …
מה קרה ב 4 שעות האלה ???…
אולי התמונות מהאלבום השפיעו עלי ??? ,
אבא אז באמת חייך , זה לא היה צבועה …
ועכשיו הוא גם בא להתנצל ….
ירדה לי דמעה …
" מה קרה בקי ???… "
אבא הוריד את כפפות הרכיבה , תפס בשתי ידיו את כתפי ,
ונתן לי חיבוק גדול , חיבוק דוב , בהתחלה לא אהבתי את זה אבל לאחר כמה שניות
חיבקתי אותו בחוזקה ….
דמעות ירדו מעיני בלי יכולת לעצור ….
לאבא שלי כן אכפת מימני …. אני חשובה לו …
אבא ליטף את שערי בעדינות ….
ופתאום הרגשתי טיפה על המצח …
הבטתי למעלה וראיתי ….
גם הוא בוכה …
החלטתי , אני נשארת , אני צריכה אותו והוא אותי ….

" העונש שלך נמחק בקי "
" מה ? "
" נמחק , הבנתי שאת צריחה קצת חופש , מה דעתך שמחר שנינו נתחרה זה בזה באוטובוס …"
" תחרות משולשת …"
" אני מתערבת שאני אנצח אותך אבא…" גיחכתי בניצחון.

הלכתי לישון , שמתי פיג'מה ורודה עם ציור של סוס , ( מתה על הפיג'מה הזו )
צחצחתי שינים , ונכנסתי למיתה …
תוך חמש דקות בערך נרדמתי …
הייתי כל כך עייפה , וזו זכותי , זה היה אחד הימים המתישים , במילה עדינה , של חיי …
אני רצה לתוך ההרים שהיתי בהם עכשיו …
לפתע אני רואה מולי …..